הנקודה הכי עצובה בירקון


מפעם לפעם אנחנו מבקרים בירקון, בחלקיו העירוניים וגם באלה שמחוץ לעיר.

הירקון כידוע הוא נחל נקי ממקורותיו עד לנחל קנה שנשפך אליו, משם ועד הים הוא הוא מזוהם.

בטיול האחרון לירקון נכנס לי ג’וק לראש: רציתי להגיע לנקודה בה הנחל הופך מנחל נקי שמימיו ראויים לשתייה, לנחל מזוהם.

אז הגענו לנקודה והנה היא לפניכם: מימין למפל הנחל נקי. אפשר להתרחץ. יש גם זרימה בשיא הקיץ. נחל איתן אמיתי. המים אפילו נשאבים לשתייה. עד כדי כך נקי.
מתחת למפל, כלומר משמאל – הנחל מזוהם.

זאת הנקודה הכי עצובה על הירקון. כאן הוא הופך מנחל ששותים ממנו, לנחל ביוב

עמדתי שם מהורהר כמה דקות בוהה במקום ונעשיתי עצוב. כיניתי את המחזה הזה “הנקודה הכי עצובה בירקון”.

קצת קשה להבחין בכך בצילום אז אתאר במילים: באיזור החשוך שמשמאל לקבוצת האנשים שיושבים על הגדה, מתוך הצמחייה הסבוכה זורם נחל קטנטן (בשם נחל קנה) והוא שופך לירקון מי ביוב.

מי הביוב מגיעים מ”מתקן טיהור שפכים דרום השרון” שאינו עומד בעומס השפכים ושופך לנחל ביוב גולמי.
בקרוב צפוי להיפתח בסביבה מתקן טיהור שפכים חדש שיצליח לעמוד בעומסי הביוב וכך צפוי זיהום הנחל להיות מופחת אבל אותי זה לא מספק בכלל. למעשה, אני רותח מזעם לנוכח היעדים העלובים שיש למדינה הזאת להציע לגבי נחל הירקון (וכל נחלי החוף האחרים, שכולם מזוהמים).
זה היעד? זה החזון? נחל עם מי ביוב קצת יותר מטופלים?

אני לא מרגיש כמו איזה חולם גדול כשאני מסתכל על התמונה הזו ומדמיין ממש בקלות איך הילדים שוחים גם משמאל למפל, ועד לשפך הירקון במערב.
נראה לי שהגענו להשיגים הרבה יותר כבירים מזה. כולה להפסיק להזרים ביוב לנחל. באמת שזה לא עניין גדול.
מדינת ישראל עשתה ועושה גם היום פרוייקטים הרבה יותר מורכבים מזה.

כאן הירקון נקי

אז יבואו נציגי רשות נחל הירקון ויגידו שמה שאני כותב מנותק מהמציאות, ואני לא לוקח בחשבון את העלויות העצומות שזה כרוך בהן.

עמותת “השכנים של הירקון” מבקשת להציב יעד סופר-צנוע באשר לנחל: להחזיר לו שליש מהזרימה המקורית שלו, דבר שיעזור לטענתם בהחיאתו.
אפילו היעד המצומק הזה זוכה לזילזול מצד גורמים ברשות נחל הירקון, בטענה שאינו מציאותי.

ברשות נחל הירקון, במשרד להגנת הסביבה ובראשויות השונות יושבים אנשים שמומחים בלהקטין חלומות, מומחים בשימורי הסדרי סטטוס-קוו ומומחים בשאיפות נמוכות ו”מציאותיות”.

שתי דקות הליכה משם, כאן הוא כבר מזוהם

מדהימה אותי בכל פעם מחדש העובדה שבני אדם מוכנים לקבל כל עובדה מוגמרת ולהתרגל לכל מציאות נתונה.

מציאות אפשר לשנות. ומציאות של נחל שהרסנו חובה לשנות.
ההיסטוריה בסה”כ פשוטה:

  • הנחל הזרים מליוני שנה מים נקיים ובעוצמה.
  • הקמנו מכון שאיבה ששואב 90% ממי הירקון לנגב.
  • הזרמנו ביוב של ישובים סמוכים לנחלים שנשפכים לירקון.
מליוני שנה הנחל נקי

אין פה שום דבר שאי אפשר לגשת ולטפל בו. אפשר להביא מים חלופיים לנגב ממתקני התפלה ואפשר לייצר אנרגיה מתחדשת כדי להפעיל את מתקני ההתפלה. אפשר לקחת את הביוב של היישובים הסמוכים לירקון, לטפל בהם טוב יותר, ולא לשפוך אותם לשום נחל, אלא לעשות שימוש חוזר ויש עוד הרבה פתרונות אחרים.

אני טוען שזה מאוד הגיוני. ואין פה שום דבר “הזוי”.

בן אדם מגיע למפל הזה בירקון, מסתכל שמאלה ונחרד מהמים המזוהמים, מסתכל ימינה וקופץ לשחות בהנאה. לקבל את זה כעובדה מוגמרת, זה הדבר ההזוי.

4 תגובות בנושא “הנקודה הכי עצובה בירקון

כתיבת תגובה

הדוא''ל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *