התפוז הגדול

ומה אם אבן גבירול לא יעצר בירקון, אלא ימשיך כרחוב מסחרי מעל הנחל?

לפני 12 שנים התקיים דיון פתוח בו הציג מהנדס עיריית ת"א דאז חזי ברקוביץ' את החלופות השונות לתכנון "רובע דב" שיבנה במקומו של שדה דב.
גולת הכותרת של הדיון היה המשכו של רח' אבן גבירול כרחוב מסחרי ופעיל גם מצפון לירקון.

כשהגיע זמן השאלות, הרמתי מיד את האצבע ושאלתי את מהנדס העיר: "האם יש לכם התייחסות למקטע האמצעי של אבן גבירול, המתפקד ככביש ולא כרחוב? האם תנסו להפוך אותו לרחוב עם מסחר ועניין להולכי רגל?"

מהנדס העיר השיב לי כי הוא לא הבין את השאלה, ועבר לדבר יחד עם כולם על העיצוב של הרובע החדש.

אני לא מבין איך בשום דיון, לא שמעתי התייחסות לכך שלמעשה יהיו שני אבן גבירולים, האחד דרומית לירקון, בלב תל אביב, והשני מצפון לירקון.
למה שניים? כי בין אבן גבירול הקיים לאבן גבירול הצפוני והחדש, יפריד "אבן גבירול המשעמם" – קטע רחוב ללא מסחר וללא עניין. מדדתי ומצאתי שמדובר על מרחק של 777 מטר, כלומר כמעט קילומטר של מדבר.

בעתיד, לכשייבנה אבן גבירול הצפוני, על חזיתותיו המסחריות והמעניינות, האם יהיה מישהו שיעלה בדעתו להמשיך את הטיול הרגלי בן אבן גבירול הדרומי לצפוני לאורך כקילומטר ללא עניין?

GIS עיריית ת"א.©

כבר שני עשורים, בכל פעם שאני עובר ב"אבן גבירול המשעמם" אני לא יכול להפסיק לדמיין.

אנסה לשתף אתכם/ן במצב המפונטז והכל-כך מתבקש.

אתחיל מדרום לצפון:

מקטע 1: גשר אבן גבירול (גשר בר יהודה)

בבת-אחת מסתיים לו אחד הרחובות המסחריים המוצלחים בעיר והופך לכביש מהיר עם מדרכה צרה. סוף מר לרחוב נהדר.


מה שצריך לעשות לגשר, זה להרחיב אותו ולבנות בדפנותיו רצף מבנים מסחריים. 
המדרכות יורחבו, הארקדה המוכרת של אבן גבירול תימשך על גבי הגשר, וכל בית עסק יפתח חזית קדמית לרחוב, וחזית אחורית עם נוף פתוח לנחל הירקון.

מידיי פעם אפשר לרווח בין בתי העסק ולאפשר מבטים אל נחל בליווי פינות ישיבה מוצלות.

המחשה מהירה בפוטושופ גורמת לזה להיראות מפתה:

גשר אבן גבירול, עם המשך הארקדה המסחרית.

אין כל בעיה מבנית והנדסת להרחיב את הגשר ולבנות מבנים קטנים בדפנותיו. אם עשו את זה במאה ה12, אפשר גם במאה ה-.21

האתגרים היחידים יהיו:
א. יפי הנפש שיטענו כי מדובר "בבטון על הירקון" (הם יקראו לזה "פגיעה בערכי טבע")
ב: מגבלות סטטוטוריות שצריך יהיה לפתור.
נעבור את זה. שווה את המאמץ.

מקטע 2: פארק הירקון

כשמסתיים הגשר, אבן גבירול הוא סתם כביש שיורד מהגשר אל הצומת עם רוקח

אבן גבירול במקטע בין הנחל לרוקח. סתם משעמם. GIS עיריית ת"א.©

יש לבנות את דפנות הכביש ולהפוך אותו לרחוב. במקום המדשאות המיותמות צריכות לקום מסעדות ועסקים של פנאי, שכמו במקטע הקודם צריכות לכלול חזית כפולה – פנימה אל רחוב אבן גבירול, והחוצה אל המרחבים של הפארק.

הצעה לבינוי

גם כאן יתעוררו יפי נפש בטענה כי הבינוי הוא "במקום שטחי הפארק" ו"יחצוץ" את הפארק. אך המצב הוא הפוך: דווקא הכביש המהיר כיום חוצה את הפארק, והבינוי מזמן אפשרויות להפוך אותו לרחוב פעיל מסחרית, ובדרך זו יהיה טבעי יותר להאט את התנועה ולאפשר מספר מעברי חציה שדווקא יחברו את שני צידי הפארק.
לא צריך לבנות לגובה. מספיק קומה אחת של מסעדה ובין המסעדות מעברים שיאפשרו מעבר חופשי בין הפארק לרחוב.

מקטע 3: בין שכונת כוכב הצפון למרכז התחבורה במקום בית ההלוויות הקיים

שכונת "כוכב הצפון" נבנתה תוך התעלמות מוחלטת מאבן גבירול שחולף בסמוך לה, כך שמבני המגורים מפנים לא יותר מחניונים, שיחים וקירות-אילמים כלפי הרחוב.

כך נראה המקטע הסמוך לכוכב הצפון. המבנים מימין שייכים לכוכב הצפון, המבנים משמאל יבנו בעתיד. מופיעה כאן גם תחנה של הקו הירוק)

אבל ההזדמנות לתיקון קיימת בדמות שטח ריק בין הרחוב למבני המגורים. כל מה שצריך לעשות זה לבנות.

יש רצועה מספיק רחבה כדי לבנות, היה אפשר להסתדר גם עם רבע ממנה. אגב, יש גם אי תנועה מפלצתי שאפשר לוותר עליו ולקבל עוד רוחב.

מצאתי פעם מסמך מדיניות ממקום אחר בעולם שמציע להוסיף מבני מסחר קטנים בני 2 קומות לצד מבני מגורים ללא חזית מסחר לרחוב:

גזרתי את ההדמיה הכ"כ פשוטה והדבקתי בכובב הצפון.

הוספתי עוד מבני מסחר על כל כר דשא מיותם שסמוך לרחוב. עכשיו זה רחוב!

זהו זה. יש לטפל בשלושת המקטעים דלעיל והרי לכם רחוב מסחרי מהסינמטק בדרום ועד הרצליה פיתוח בצפון.

האם הייתי מספיק מובן עכשיו, אדוני מהנדס העיר בדימוס, מר חזי ברקוביץ'?

6 מחשבות על “ומה אם אבן גבירול לא יעצר בירקון, אלא ימשיך כרחוב מסחרי מעל הנחל?”

  1. מתי עלה

    לגבי המקטה הראשון והשני, הגשר שם לדעתי בקטע של עד לרוקח הייתי הולך על רציפי בוקונרים בשני הגדות בפלטפורמה שלצידי הסיין בפריס.
    המקטע השלישי בגדה המזרחית הרצף המסחרי אמור להמשיך על גדת רוקח הצפונית לאורך הקילומטר בין אבן גבירול לדרך נמיר. הגדה המערבית במקטע השלישית מחייבת מחשבה.
    חשוב לי לומר שלפני הטיפול במקטעים מבחינת רצף מיסחרי הוא טיפול ברצף הליכתי וצימצום נתיבי מיסעה, שתילת עצים וצימחיה.
    כמובן שהצומת ממש לא ידידותית להליכה.
    אחת האפציות שצריך לשקול היא רציף שדרתי גישרי (להרחיב את הגשר הקיים מעל הנחל ולהמשיך את מרכז ההגשר כשדרה להולכי רגל ורוכבי אופניים באורך קילומטר שיחבר אל המשך אבן גבירול עם יציאות לפארק, לכוכב צפון ולרידינג עם רציפי בוקונרים מצידם ללא קשר למערכת המיסעות לצידים, גשר כזה יהווה אטרקציה, המשך ידידותי להליכה ואכיבה ושווק עתידי ראוי לעיר.

  2. עומרי

    הגשרים כולם מעל הירקון שבתחום תל אביב אינם רק גשרים פיזיים.
    מדובר, אם כן, בשערים של ממש, אלו השערים לתל אביב המיתית , כפי שתבע הוגה הדעות בן זמננו מעוז עזריהו.
    מהי תל אביב המיתית? זאת העיר כפי שהיא נתפסת על ידי חלק מהמבקרים והתושבים, זאת העיר המטאפיזית, זאת שאינה נתמכת בקווי השרטוט של הרשיות המקומיות, שאינה מוכרת לתומכי "איחוד ערי גוש דן" (שאאני נמנה בניהם), ושסטודנטים לקולנוע ואומנות מתעלמים ממנה.
    מדובר בעיר אחרת, זאת עיר שגבולותיה הדרומיים הם השעון של יפו, הצפוניים נעצרים בפאתי הירקון, והמזרחיים מסתיימים היכנשהו על גדול נחל איילון שורץ הזבובים.
    המעבר בין תל אביב הזאת, המיתית, שנהנת ממיתוס העיר הלבנה שנבנתה מהחולות, לתל אביב האחרת, חסרת הזהות ההיסטורית, שנאלצה לנכס לעצמה פונקציות להערכה עצמית (ותסלחו לי על ההאנשה) כמו אוניברסיטה ומרכז ירידים, אינו מעבר רגיל שאפשר לגשר עליו באמצעות מסחר, להפך, לדעתי יש להעצים את החוצץ, למסך את הערפל, על הגשרים מעל הירקון והאיילון להיות יצוריים פלסטיים, ענקיים ובולטים, בדומה לגשר של נמיר, או לגשר החדש של יהודית. כמבני שער, שמסיימים את העיר המיתית ומתחילים את זו החדשה, רבת הקניונים ומעגלי התנועה הסטריליים.
    והתשתית להעצמת החוצץ הזאת כבר קיימת: בעתיד 4 מסילות רכבת קלה יחצו את הירקון באופן שאני עדיין לא מבין כיצד, וגם יעצימו את החוצץ יהיה הנסיעה בקו הירוק תהיה דומה (ברעיון, חברים!) לנסיעה בין ברוקלין למנהטן, בין קוואלון לחצי האי הונגקונג, עיר אחת, שבתוכה אחים שרבים על זהותם ומקומם בין 2 עברי יבשה, לאחת יש את רידינג, לשנייה את מגדל שלום מאיר, לאחת יש את פלורנטין ולשנייה את רמת החייל, לזו יש את מגדלי יו ולזו את רמת אביב ג' . כל אחת בשלה, ללא תחרות אבל עם גבול מובהק, כזה שקיים לר רק בראש התושבים, גם במרחב המוכר.
    הרעיון שאתה מציע תומך בחיבור שהוא זר ומאולץ בין שני האחים התל אבבים שלעולם לא יפגשו.

    1. דניאל מייסה

      אני *לא* מסכים איתך ב100%. ההבדל בין ת"א המיתית לבין ת"א הפרוורית הוא הבדל גדול, אך העתיד מבשר שינוי. כל פעולות התכנון כיום מובילות להרחבה של ת"א המיתית אל מעבר לירקון, מעבר לאיילון, ומעבר לדרך בן צבי.
      שדה דב נמחק ופעם ראשונה מאז שנות ה40 נבנה בת"א איזור שלם על טהרת האורבניות, בתכנית שממש מנסה להעתיק צפונה את מרכז ת"א. מזרחה מהאיילון המצב יותר מסובך שכן בליל רשויות מייצר מצב תכנוני לא מובהק, אבל בנוי בדחיסות רבה, עם הרבה מסחר ועירוניות בקומת קרקע, וכך גם בדרום, ושם כבר יש לזה ביטוי בשטח. יפו הופכת לתל אביב. סביבות רחוב אילת, דרך בין צבי, סלמה, ציר המסילה התורכית, הכל נבנה באינטנסיביות, עם הרבה מסחר בקומת הקרקע והרבה רחובות עירוניית הבנויים ברשת.
      אתה רוצה "שערים"? אין לי בעיה עם גשרים שהם ציוני דרך, אבל במאה שנים הבאות, צפה לכך שמה שהיה לפני השער, יהיה גם אחרי השער. ואם אפשר לשבת על השער ולשתות בירה ולצפות על הירקון – מה טוב!

  3. מסכים לחלוטין אך פשוט התעלמת מכך שהקו הירוק אמור לעבור שם קרוב(לא ברור לי איפה)..

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן