כך הפכה התחנה המרכזית בת”א לפיל לבן


התחנה המרכזית לא תוכננה להיות כעורה, לא נוחה ולא נעימה.
למעשה המבנה תוכנן לתפקד כמבנה תחבורתי נח ויעיל, כמרכז מסחרי וכמקום בילוי גדול ועשיר במוקדי משיכה, כבניין אסטטי ומרשים ומה אתם יודעים – גם לבן מבחוץ.
התחנה הייתה אמורה להיות מבנה המשתלב היטב בתוך מרקם עירוני ובתוך שדירה עירונית.

המצוי הוא הניגוד המושלם של הרצוי.
לכך ישנן שתי סיבות:

א. הנהלה כושלת.
ב. השמשת התחנה מבלי שהושלמו כל הצעדים שהיו דרושים לפתיחתה.

כרגע אתמקד בסיבה השנייה:

לפי מיזם התחנה המרכזית המקורי, לא אמור היה מבנה התחנה להיות “מונחת מהשמיים” סתם כך במרכזה של שכונת מגורים.
האיזור, שתפקד כשכונת מגורים שקטה (ובחלקה לפחות, שכונת מצוקה כבר אז) תוכנן להתפנות ולהבנות מחדש כהמשך רציף למרכז העיר.
לא כרובע מנותק ועצמאי, אלא כהרחבה של מרכזה השוקק והמוצלח של ת”א.
התחנה תוכננה להשתלב בשדירות ורחובות שיתפקדו בדיוק כמו רח` איבן גבירול, שד` רוטשילד, רח` המלך ג`ורג וכד`. איזור של עירוב שימושים, הפעיל ברוב שעות היממה.

בתקופת מלחמת יום כיפור ולאחריה, בעת משבר בטחוני וכלכלי מיזם התחנה המרכזית נתקע. כדי להוציא אותו מהבוץ ולחתור לעבר חניכה של התחנה למרות הכל נעשו פשרות רבות. או אז היה זה צומת הדרכים שהכריע בין תחנה מרכזית מוצלחת לבין פיל לבן המהווה מפגע מכל בחינה.
מישהו כנראה חשב שכדי להפוך את אתר הבנייה המוקפא לתחנה מרכזית פעילה – כל שיש לעשות הוא להתקין שילוט ולפתוח את השערים בפני הציבור.

למעשה, כדי להגשים את התכנית לתחנה מרכזית מוצלחת היה אז צורך –
1. להשלים את פינוי המבנים המונעים מרח` לוינסקי להפוך לשדירה רחבה המשתלבת עם מבנה התחנה בצורה נוחה. חלק ממבנים אילו הפרידו בין חזית התחנה המרכזית לרחוב וחלק השאירו מדרכה צרה.
2. “למחוק” את הבנייה הנמוכה הצמודה לתחנה מדרום וממערב ולהחליף אותה בבנייה רוויה יותר, שיכולה לחיות בשלום לצד התחנה המרכזית ואף ליצור רצף זורם של עירוניות ועירוב שימושים.
3.  להשלים את הרצף הבנוי עד לרח` סלמה כפי שתוכנן בהתחלה. ע”פ התכנית אמור היה הרצף הבנוי לכלול מבנים לשימושים שונים שיחוברו לתחנה ויותאמו אליה ביחד עם כיכר ציבורית מלאת ירק.
4. להתאים את התחנה לדגם תחבורתי מעודכן יותר מהדגם המקורי שתוכנן בשנות ה-60, שבינתיים כבר לא התאים לת”א, באמצעות הסדרת איזור עצירת אוטובוסים חולפים (אופקית ואנכית על מפת העיר).
5. להסדיר את יציאות האוטובוסים הפנים-עירוניים מהתחנה כך שיצאו באמצעות אחת הרמפות או ישירות לרחובות לוינסקי או סלמה.

לסעיפים חשובים אלה לא ניתן מענה:
1. התחנה נחנכה כאשר מבנים ישנים מנתקים אותה מהרחוב ובכך חזיתה לרח` לוינסקי נחסמה,
2. איזור המגורים הצמוד מדרום וממערב לתחנה נשאר כפי שהוא, על אף הסתירה עם התחנה וחוסר היכולת שלהם לחיות ביחד זה לצד זה. הפרופורציה של מבנה התחנה ביחס למבנים הקטנים בסביבה מקנה למבנה התחנה מימדים מפלצתיים.
3. בין התחנה לרח` סלמה לא הושלמה הבנייה ובמקום נשאר “חור” עירוני, “מדבר” עזוב במרכז העיר המשמש להשלכת פסולת וגרוטאות. חזית זו של התחנה שהייתה אמורה להשתלב בהרמוניה עם רח` סלמה נותרה קטועה ואטומה לכל פעילות אנושית ולכל מעבר הולכי רגל. בהכרח הפך איזור זה לאחוריים של התחנה.
4. לא ניתנה הדעת על הסדרת איזור עצירת אוטובוסים חולפים, התחנה המרכזית שתוכננה ברובה להיות מסוף קצה של קווי אוטובוס כפתה על מערך התנועה של קווי האוטובוס בת”א נקודת התחלה וסיום מרכזית לרבים מהקווים בתל אביב.
5. יציאות האוטובוסים הפנים-העירוניים נעישות לתוך שכונת מבנים קטנים באמצעות רחובות צרים (פיתרון זמני שהפך קבוע).

בנוסף להפקרת 5 הנושאים שהוזכרו, נעשו פשרות ו”קומבינות” רבות בדרך לחניכת התחנה המרכזית, פשרות שדירדרו את התחנה הלא מוצלחת עמוק אל התהום. בין הפשרות:
1. סגירת חללים ציבוריים בתוך המבנה לטובת חנויות. רבים מהנכנסים לתחנה מרגישים שהם מתהלכים בתוך “מחילות” צפופות עד לרגע בו בהם מגיעים לחלל המרכזי של התחנה. אותם מעברים צרים תוכננו כרחבים, והכניסות מהרחוב תוכננו להפתח היישר לתוך חללים מרווחים ומוארים. באותם חללים הוקמו חנויות מאולתרות וכך נחסמו החללים הציבוריים שהפכו למסדרונות קלסטרופוביים.
2. סגירת חלק גדול מתוך 18 הכניסות לבניין.
3. סגירת שתי מנהרות הכניסה לקומה 3. מנהרה אחת שנועדה לקשר את הבניין עם מדרחוב נוה שאנן, ומנהרה נוספת באיזור מוניות השירות שהייתה יכולה לקשר במהירות לתחנת רכבת “ההגנה”.
4. הרחבת המבנה אל מעל נתיב אחד של רח` סלמה, עקב קשיים משפטיים בפינוי מבנה ישן. ציר סלמה נחסם חזותית. כמו כן- בוטלה רמפה לצומת הרחובות לבנדה וסלמה.
5. הפיכת צידה הדרומי של קומה 4 לרציף תחנות אוטובוסים מאולתר, מבלי שתוכנן לשמש לכך.
6. בניית “שתי קומות 7” נפרדות זו מזו – ללא גישה מאחת לשנייה. האחת מיועדת לנסיעות פנים-עירוניות והשנייה לנסיעות בין-עירוניות.
7. העברת אולם הנוסעים של של קווי האוטובוס הפנים-עירוניים מקומה 1 לקומה 7.

בניסיון כלשהו להבהיר את האבסורד ואת חוסר הסדר, אבהיר כי לאחר האילתורים שנעשו, אותם ציינתי בסעיפים 5,6,7 הנסיעות הפנים-עירוניות מפוצלות בין קומות 7 ו-4 הרחוקות זו מזו, בעוד שהנסיעות הבין-עירוניות מפוצלות בין קומה 6 ו-7. ניתן לתקן זאת ולרכז את כל הנסיעות הפנים-עירוניות בנפרד, ואת הנסיעות הבין-עירוניות בנפרד.

במקור, התפיסה הרעיונית של בניין התחנה המרכזית הייתה “תפיסת המבורגר” כצורתו של ההמבורגר – הלחמניה העליונה היא קומת הנסיעות הבין-עירוניות, הלחמניה התחתונה הינה קומת הנסיעות הפנים-עירוניות, והקציצה = כל המפלסים שבינהם – קומות מסחר ובילוי שישמשו מעבר בינהם.
לאחר כל האילתורים שנעשו – יצאה תפיסה זו מכלל שימוש כמובן.

ההתמצאות בתחנה גרועה ביותר אך ניתן לתקן אותה לחלוטין ע”י ביטול התלות במסדרונות רבים, ויצירת כיכר פתוחה גדולה המקשרת במהירות ובקלות בין מפלס הרחוב (קומה 4) לאולמות הנוסעים בקומות הגבוהות. (כיכר דומה לזו שבלב קניון עזריאלי)

כתיבת תגובה

הדוא''ל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *