התפוז הגדול

התכנון השערורייתי של מחלף וולפסון

בואו נדבר רגע על מחלף וולפסון המעוצב.

בדרך כלל זה הולך ביחד: השקעה גבוהה ב"אומנות" וב"פלאסטיות" , יחד עם התעלמות מוחלטת מהדבר הכי חשוב בתכנון תחבורה: הולכי הרגל.

האומנות הפלאסטית בתכנון מחלפים וגשרים, כדי שחס וחלילה לא יראו את הבטון (החומר המושמץ בעולם), נועדה להפוך את הנוף הדינאמי של הנהגים ל"מיוחד" ו"שונה" ול"לא סתם קירות בטון". (וכך גם את הפורטפוליו של משרד האדריכלים)

%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%a3-%d7%95%d7%95%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%95%d7%9f
מחלף וופלסון. הכל כ"כ מעוצב שם. אפילו ממעוף הציפור אפשר לראות את ההקפדה העיצובית. gis עת"א©
ככה עובד הראש של האדריכלים: בטון זה מכוער ולא מגניב. מה מגניב? ים. אז נשים גלים וציפורים.
ככה עובד הראש של האדריכלים: בטון זה מכוער ולא מגניב. מה מגניב? ים. אז נשים גלים וציפורים. google maps©
%e2%80%8f%e2%80%8f%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94
השקעה אדירה בפיסול, צורות וסמלים google maps©

אז בזמן שהנהג נוסע במהירות למטה ונהנה לו מכל העיצוב המתעגל ה"שונה" ו"המיוחד" הזה, תראו מה קורה להולכי הרגל במחלף וולפסון למעלה.

בעיה בסדר עדיפויות

הבעיה העיקרית היא נוחות ההגעה לתחנת הרכבת במחלף.
תחנת הרכבת היא למעשה הדבר המרכזי במחלף הזה והתכנון היה צריך להעמיד אותה במרכז סדר העדיפויות.

הקישור של תחנת הרכבת עם תחנת האוטובוסים הנוסעים ממערב למזרח (מיפו לחולון) היא מעולה.
התחנות נמצאות בצמוד לשער הכניסה. צריך רק לרדת מהאוטובוס, לצעוד כ10 פסיעות, ואנחנו בתוך התחנה.
זו לא תוצאה של תכנון נח ומתחשב. זה פשוט יד המקרה!


כי אותו אדם שהגיע בנוחות לתחנה, יחווה סיוט בסוף יום העבודה כשירצה לחזור;
כדי לתפוס אוטובוס חזור הוא יצטרך לצאת מהתחנה וללכת ברגל 300 מטר לאורך מדרכות מייאשות וצרות תוך שהוא חוצה אינספור מעברי חציה ארוכים, עושה פניות ימינה, שמאלה, ואפילו פניית פרסה כדי להגיע לתחנת האוטובוס.

המסלול המסורבל והארוך שהולך הרגל צריך לעשות כדי להגיע מתחנת הרכבת לתחנת האוטובוס
המסלול המסורבל והארוך שהולך הרגל צריך לעשות כדי להגיע מתחנת הרכבת לתחנת האוטובוס. gis עת"א©

מה שהכי מקומם אותי הוא שאני יכול להיות בטוח כמעט לגמרי, שכל שרשרת המתכננים שתכננו את המחלף אפילו לא ידעו על קיומן של שתי תחנות האוטובוס האלה שעתידות היו להזין את תחנת הרכבת.
הם ראו את תחנת הרכבת כמשהו הצהרתי שאפשר להתפאר בו וכהזדמנות ליצור "אייקון" אדריכלי.
לאנשים שחיים תכנון ערים ומבינים איך עובדת עיר זה נראה תסריט לא מציאותי, אבל זה אמיתי – מתכנני המחלף פשוט לא ידעו שמגיעים לתחנת רכבת באוטובוס.

גם "סתם" הליכה ברגל ללא קשר לרכבת היא סיוט וסכנה עבור הולכי רגל, שנאלצים ללכת חצי מעגל על מדרכה שפתאום הופכת צרה (סנטימטרים בודדים) כאשר בסמוך נוסעים רכבים במהירות.

שימו לב לאיזור החיצים: המדרכה הופכת צרה לפתע ללא כל הסבר. רוחב של מדרכת מילוט בחירום.
שימו לב לאיזור החיצים: המדרכה הופכת צרה לפתע ללא כל הסבר. רוחב של מדרכת מילוט בחירום. gis עת"א©
וזה המסלול המסורבל שצריך לעבור הולך הרגל
וזה המסלול המסורבל שצריך לעבור הולך הרגל. gis עת"א©

עדכון תוספת למאמר:
תיעדתי את מסלול ההליכה מתחנת הרכבת לתחנת האוטובוס הרחוקה הממוקמת ליד מסוף וולפסון, זו שצריך להגיע אליה כדי לקחת אוטובוס לכיוון מערב, לכיוון יפו.

אז יצאתי מהתחנה והסתכלתי ימינה (מזרחה):

מכאן זה נראה שפוי: המדרכה הצמודה לכניסה לתחנת הרכבת רחבה, עם סככות המתנה ומפרץ לאוטובוסים.

המשכתי ללכת מזרחה אל עבר תחנת האוטובוס הרחוקה. חוש ההתמצאות הפנה אותי צפונה, כלומר לנסות ולחצות את הכביש הטבעתי. אך זה לא אפשרי.

אין מעבר חציה מהצד הדרומי לצפוני

אז המשכתי במדרכה המונגשת עד שהגעתי לפנייה ימינה, מזרחה. עכשיו כבר אפשר לראות את תחנת האוטובוס המיוחלת מעבר לכביש.

תחנת האוטובוס נראית מימין, מעבר לכביש. אז ממשיכים ללכת, וגם כאן אין מעבר חציה. כדי להגיע אליה נאלץ לוותר על החציה כאן ולהמשיך מזרחה, רחוק אל מעבר למה שלוכדת התמונה.

כדי להגיע לתחנת האוטובוס צריך ללכת כמה דקות מזרחה עד לצומת הבאה ואז לחזור מערבה בצד השני של הכביש. לא היה לי סבלנות לזה. המשכתי כדי לצלם דברים אחרים:

טוב אז חציתי כמו פושתק רק כדי לצלם את מעבר החציה שקיים בכיוון הנסיעה ההפוך. למה מוקם כאן מעבר חציה אם אין מעבר חציה שישלים אותו בכיוון הנגדי? (מאחורי הצילום)

בצד השמאלי של התמונה הקודמת ניתן לראות שישנו מעבר חציה למרכז הטבעתי של המחלף.
לא היה לי ברור לאן זה מוביל אז הלכתי בעקבותיו וגיליתי מסלול מן הגיהנום:

הקפדה יתראה על סילסול והתקשקשות עיצובית
הכל כל כך מסולסל ומעוצב שממש נאלצים לרקוד..
ואז הריקוד מסתיים בהצרה פתאומית של המדרכה
..עד לכדי ס"מ בודדים
המדרכה כ"כ צרה שאין אפשרות לעבור עם עגלה, וגם אין מדרכה לתחנת הרכבת. את המקום הזה צילמתי קודם לכן מהכיוון ההפוך.
ומה יעשה הולך הרגל שדוחף עגלת תינוק? ירד לכביש!
ובכביש הסמוך נוסעים במהירות 50 קמ"ש בעיקול – כלומר שגם לא רואים אותך. מראות אוטובוסים ומשאיות טסות בתוך שטח המדרכה.

אם נתייחס לבעיית הולכי הרגל ונשים את בעית הגישה בתח"צ בצד, הרי שהפיתרון הוא להקים גשר שיחצה את המחלף במרכז הטבעת ויאפשר חציה ב"דוּח" מצומת לצומת.

את הולך הרגל לא היה צריך להוליך בחצי מעל, על מדרכת מילוט קטנלית, אלא על גשר ישיר שחוצה את המעגל.
עכשיו דמיינו שאת מעבר החציה הזה היה ממשיך גשר להולכי רגל שחותך את המעגל בקו ישר וחוסר להולך הרגל את הטיול המעגלי ואת ההליכה במדרה המסוכנת הזו.
בתמונה: מדרכה שמובילה לכביש ללא מעבר חציה. כנראה שתוכנן כאן אחד כזה ובוטל.

   

העמוד של המחלף באתר ויקיפדיה

8 מחשבות על “התכנון השערורייתי של מחלף וולפסון”

  1. עומרי

    הצרת המדרכה נובעת ככל הנראה בשם הגדלת רוחב הרדיוס בעת הפנייה על טובת המדרכה.
    (נוהגים להגדיל את הרדיוס בשיא הפנייה לדעתי)
    הצורך הזה הוא סימפטום שנובע כמובן מהיחס התכנוני המטופש והמיושן של הצבת תחנות רכבת יחידות סמוך למחלפים מטעמי נוחות ותשתיות לא עדכניות שמפלחות את הערים שלנו או מרוחקות מהערים שלנו בתוך שדות של פרדסים או שדות של אספלט (תלוי אם בפריפריה או במרכז עסקינן)

  2. במסלול האחרון שציירת, הולך רגל שרוצה לחצות בבטחה (ולא על המדרכה הצרה המסוכנת) יצטרך לעבור בצד של תחנת הרכבת וללכת מרחק גדול יותר. הוא גם לא יוכל לעבור את המחלף מצידו הצפוני כי שם אין מעבר חציה לכיוון מזרח (אלא אם הולכים עוד צפונה, וזה כבר ממש מוגזם). המחלף הזה לא מתוכנן כראוי בכלל.

    אפילו המעבר התת קרקעי להולכי רגל (שהוא גם כל כך עמוק! למה הוא כל כך עמוק?) מתחנת הרכבת מערבה לא מסומן כראוי, ובצד של תחנת הרכבת השלט שנמצא עליו מכריז "לתחנת הרכבת" כדי לבלבל את הולכי הרגל עוד יותר.

  3. למה לא בונים רחבה באמצע של המעגל? זה יכול להיות אחלה כיכר\גינה.

  4. אירית

    חולקת על האמירה האחרונה לגבי מתכנני ערים שיבינו את חשיבות תחנת האוטובוס. לצערי מתכנני הערים שאני מכירה מבינים את הצורך במדרכות ושבילי אופניים, אבל תחבורה ציבורית היא מטרד ומאד סביר שהם היו שוכחים ממנה גם…

  5. בתור תושב האיזור בדימ' הפוסט מאוד קרוב לליבי ומעלה באמת את הבעיות התכנוניות העיקריות.

    עוד כמה נקודות מענינות בהקשר הולכי הרגל – המעבר התת קרקעי כל כך לא נוח, שהגדילו לעשות המשתמשים הקבועים באיזור ופירקו חלק מהגדר המפרידה את הכביש מהמדרכה (בפינה הדרום-מערבית של הצומת ).
    שאלה שתמיד שאלתי את עצמי כשנאלצצי חהגיע לשם היא למה במחלף השלום – העמוס הרבה יותר, הצליחו לשלב מעברי חציה ורמזורים להולכי רגל בכל הכיוונים, ופה לא.

    עוד נק' בהקשר הזה היא צירי ההליכה המזינים את המחלף מאיזור יפו – גם בתצא ניתן לראות שעל הגינה הדרום מערבית יש צירים שהולכי רגל פרצו.
    ואם רוצים לעודד אנשים להשתמש במעבר התת קרקעי (המושקע, יש לומר, אולי בהגזמה אפילו ) לדעתי שווה לפעור פתח בחומה, סמוך למעבר. פתחים כאלה קיימים, אפילו בצד הצפון מזרחי של אותו המחלף..

    1. דניאל מייסה

      מסכים עם כל מילה.
      כשאתה מדבר על מעבר תת קרקעי מצפון מזרח המחלף אתה מתכוון למעבר שבין מסוף וולפסון לצד הדרומי של הרחוב?

      1. אני מתכוון למעבר "על קרקעי" דרך החומות המפרידות את הכביש מאיזור המגורים

  6. צביקה

    מעבר לנכונות הדברים המוצגים זוית עצובה נוספת היא תיכנון לקוי של נתיבי הנסיעה במחלף.יציאה בשלום מהמחלף כמוה כזכייה בפיס.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן