התפוז הגדול

מי שמכם?!

תגידו, זה רק בישראל שכולם יודעים את הסיבה לכל כישלון של תוצר אדריכלי?
זה רק כאן שכל בלוגר ועיתונאי מהשורה יודע בדיוק מה טוב לעיר ומה לא טוב לעיר?

המחשבה הזו, שהאדריכל אחראי במאה אחוז למצב הפרוייקט שלו, היא מחשבה מוטעית.
בישראל, בה הכח של האדריכל הוא אפסי, והשינויים שהפרוייקט שלו עתיד לעבור (לא מרגע החניכה, אלא עוד בשלבי התכנון) הוא מהגבוהים בעולם, או במילים
אחרות – שליטתו על התוצר הסופי מהנמוכות ביותר בעולם, להאשים רק את האדריכל זה לא נכון.
כמובן שאדריכלים עושים שטויות, אבל צריך לרכוש יכולת כדי להבדיל בין טעויות אדריכליות לבין שינויים וקומבינות יזמיות/אזרחיות/ממשלתיות/כל גורם אחר
שמשחית את הסביבה הבנוייה שאינו המתכנן.
העיתונאים, הבלוגרים, הפעילים, הפוליטיקאים שמביעים ביקורת על תוצרים ומיזמים אדריכליים – עושים מעצמם צחוק.
חבל שרוב האנשים לא רואים איזה פאדיחות הם עושים לעצמם שהרי באמצעות כתיבה עיתונאית משופשפת, בלוג מצליח, פינה נחשבת בעיתון נחשב, או תדמית ציבורית חזקה אפשר להסתיר את חוסר החשיבות של של הכתב שלהם, ולגרום לקורא להשתכנע.
אז בואו נראה כמה ליצנים:
1. אריק מירובסקי, עיתונאי. כותב בנושאי נדל"ן, רכב, בורסה והשקעות ויחסי ציבור. טוען בכתבה כי "המגדלים ברוטשילד גונבים את ההצגה מהמבנים לשימור"
לא רוצה להוציא דיבה או משהו לכן הנה כוכבית: * הוא כמעט וטוען ששימור המבנים באיזור רוטשילד לא שווה כלום.
אפשר להתכווח מה עדיף; בניה גבוהה, מבנים נמוכים שמורים, או השילוב בינהם. כגילוי נאות אציין שכל השלושה אהובים עליי באותה המידה. זה לא העניין.
הכותב רומז כי מגדלים לצד מבנים נמוכים שמורים זו "תוצאה נלעגת".
עוד הוא מנסה להפגין מקצוענות ולצתת את הגיאוגרף השמאי, בועז ברזילי: "בתל אביב משמרים את הנדל"ן, ולא את הסביבה" ציטוט שמובא כמובן לרעתה של
תל אביב. רגע לפני שקוראי הכתבה ישאבו בקסמו ובכריזמתו של הכותב המשופשף, עליי להזכיר כאן שרוטשילד כפי שהוא כיום מושך ומרגש אנשים מכל הארץ
וגם קצת מהעולם – בעיקר בגלל המבנים שסביב השדירה. השדירה עצמה, תשתיתית, זהה לשדירות שגרתיות בת"א ובישראל.
זה המון בזכות המפגשים בין הבנייה הקטנה והגדולה שיוצרים מקומות חגיגיים ועסיסיים כ"כ, אלה הם שמרגשים ומזריקים אווירה שונה לרוטשילד.
2.אסתר זנדברג, עיתונאית. כותבת בנושאי אדריכלות ועיצוב. מציגה בכתבה הבאה טענות של האדריכל רם כרמי, בציטוט לגלגני אל מול המציאות הקשה. דוגמא:
"..במגדלי סי-אנד-סן בחוף תל ברוך בתל אביב הוא תיכנן "ציר ציבורי שעובר בתוך הבניין ועושה את הירידה לים חגיגית לא רק בשביל מי שגרים שם אלא לכל מי
שמעוניין לרדת לים", …אבל מה לעשות שלקחו לו את הציר ואותנו השאירו עם חומה אטומה מול הים." אסתר זנדברג, מנסחת נוסחא בלתי כתובה, לפיה המצב בו
אדריכלים מונעים מאינספור כוונת טובות ובפועל הציבור מקבל משהו דרעק, הוא בעיה שיש להפנות לאדריכלים.
אגב, את הציר הציבורי המדובר היא בוודאי לא ראתה או שלא הבחינה בו, או לא הבחינה למה יועד הציר הזה, ומה נעשה לו (רשומה על כך בעתיד).
איך ייתכן שעיתונאית כה מנוסה וותיקה לא מבינה את סדר הכוחות שמכתיבים איך יראה, יתפקד ויתנהג תוצר אדריכלי בישראל?
יתרה מזו, היא אינה מתייחסת לכוונת האדריכל. כשהיא כן – זה נעשה רק בשביל להסתלבט עליו. המבחן שלה הוא מבחן התוצאה בלבד, והתוצאה היא משוואה
שבה האדריכל הוא כאמור, לא הגורם היחיד.
קישור לכתבה של אסתר זנדברג:
3. שוב אסתר זנדברג, כתבה שכותרתה "מצבה הבלתי מזהיר של האדריכלות בישראל". אמנע מלהתייחס לגוף הכתבה הפעם (למרות שיש לי בטן מלאה)
ואסתפק בלשלוח אתכם לכתבה רק כדי להביט על הצילומים הפרובוקטיביים שהיא מיקמה במרכזה על מנת להבהיר לנו "מהי אדריכלות גרועה".
הצילומים עברו חיתוך כדי לתקשר לנו אדריכלות גרועה. כדי להדליק אצל הקורא את נורת ה"הולילנד" בראש, היא בחרה לעשות לנו את הקישור הטבעי לכל מה שסופג ביקורת שלילית בעיתונות ובבלוגים בימים אלה. ההשטחה המושלמת של הדיון.  אני חייב לציין שאף אחד מהתצלומים החתוכים לא מציג תוצר אדריכלי שאני אוהב או אפילו מסמפט, ובכל זאת, התעלול הזול שזנדברג עושה לקורא עם התצלומים הללו אינו הוגן ושקרי.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן