כל הפוסטים של דניאל מייסה

גשר בני ברק – רמת החייל מעל הירקון – עדכון בנייה 02.01.18


תמונת מצב מהעבודות על הגשר הכפול שייקשר את איזור התעסוקה של בני ברק ותחנת הרכבת “בני ברק רמת החייל” אל עבר הגדה הצפונית של הירקון ולאיזור התעסוקה ברמת החייל.

בכמה חודשים האחרונים העבודות הוקפאו ואתר הבנייה עמד שומם. הגדרות הזמניות נפרצו ואנשים עשו שימוש בגשר.
לאחרונה העבודות בשטח ממשיכות, ונקווה שהגשר יחנך במהרה.
לא נשארה שם הרבה עבודה.

הנה כמה תמונות מהיום:

זהו המעבר בין הרמפה לרח’ הלחי לבין השביל בשדה הפתוח שמקשר אל הגשר מעל הירקון
המעבר סגור, אך פרוץ, ואפשר לעבור בו
צילום לכיוון ההפוך
רחוק יותר
צילום לכיוון רמת החייל והגשר הכפול מעל הירקון
אפשר לעבור, אבל אסור. כולם עוברים
החיבור לפארק הירקון
צילום מכיוון פארק הירקון לאיזור התעסוקה של בני ברק
צילום נוסף מהפארק

 

הדמית הגשר המתוכנן

למה אני נגד ערבית במרחב הציבורי, ואני לא גזען.


רוב קוראי וקוראות הכותרת הנ”ל יסתפקו בהצהרה הזו כדי לכנות אותי גזען. להם/ן אני יכול להבטיח שעד סוף הכתבה ישוכנעו שאני לא גזען.

אני מה שרוב הקוראים יכנו “שמאלני”.
אני בעד וויתורים. שתי מדינות לשני עמים, פינוי חלק מההתנחלוית, וכ’.
אני לא מגדיר עצמי כשמאל או ימין, אבל מניח שלהרבה הוויתורים הנ”ל מספיקים כדי לתייג אותי.

איך יכול להיות ששמאלני מתנגד להופעת השפה הערבית במרחב הציבורי בישראל?

כדי לענות על השאלה הזו עליי קודם כל לשכנע אותך הקורא/ת לזנוח לרגע את הסקאלה הנפוצה בישראל המשמשת לקיטלוג דעות פוליטיות-מדיניות.
הדיון המדיני-לאומי מתיישב על סקאלה שנעה בין “אוהב ערבים” מצד אחד ל”איש ארץ ישראל השלמה” מצד שני. אנשים מצפים ל”סל” מוכן של דעות מכל צד כזה בסקאלה. (לדוגמא: מצפים ממי שמאמין בא”י השלמה, שיתמוך בחנינה לאלאור אזריה. או מצפים ממי שמתנדב במחסום-וואצ’ שיתמוך במסירת רמת הגולן)

אז עכשיו נקפיא את הפרדיגמה של שמאל וימין מדיני ונתייחס לדברים ללא הסקאלה הזו.

בשנים האחרונות, הגישה בישראל לשפה הערבית עוברת שינוי איטי. הערבית, שהיא שפה רשמית במדינה צוברת תאוצה ונעשה בה יותר ויותר שימוש במרחב הציבורי.

התופעה הזו נראית בעין יפה ע”י ציבור גדול שמרגיש שהרחבת השימוש בערבית מתקן עוול ומפחית אפליה של הציבור הערבי החי במדינה השייכת לו, ולא ממש דוברת את שפתו.

מימין: שלטי כבישים לפני הוספת השפה הערבית. משמאל: אחרי. נתיבי איילון©

“אם שלום זה כבר פאסה, לפחות נבנה דו קיום”

דווקא בתקופה האופטימית סביב אמצע שנות ה90, הנרטיב של “דו קיום” ו”מרחב משותף” היה חלש בהרבה מהנרטיב של “שתי מדינות לשני עמים”.

יכול להיות שמכיוון שהשלום לא נראה באופק, האנרגיות של מחנה השלום (שצריכות למצוא ביטוי כלשהו) פשוט הופנו מהתעסקות בהסדרי שלום, להתעסקות בבניית “דו-קיום”.

ואכן, “דו-קיום” הוא מושג שלא מפסיק להישמע, אבל מה זה דו קיום?
האם זו התערבבות של האוכלוסייה היהודית עם האוכלוסיה הערבית?
או שזו שכנות טובה בין שני עמים שונים?

אני בטוח שהרוב המוחלט בעד דו קיום. אבל איזה דו קיום?

אוטובוס בבאר שבע. צילום: הראל יוסף©

הדו-קיום מהסוג הראשון אותו הזכרתי הוא ערבוב מוחלט של שני העמים. מעניין כמה מתומכי/ות הדו קיום יסכים לכור היתוך של החברה הערבית והיהודית.
הדו-קיום מהסוג השני הוא יצירת יחסי-שכנות מעולים בין הערבים ליהודים.
הבעיה היא ששכנים בהגדרה לא גרים באותו הבית, אלא זה לצד זה ואז מדובר בהפרדה.
האם הפרדה היא דו קיום?

הבנתם/ן את הכיוון שלי. אז אני בעד הפרדה של שני העמים ויחסי שכנות מעולים. אני בעד וויתורים והסכמים. אני נגד ערבוב העמים.

פעם שמעתי משפט כזה: שני אנשים החיים בשכנות מופלאה, יכולים לרצוח אחד את השני לו היו גרים ביחד.
ככה הם הערבים והיהודים. הם עמים אחרים.

אני מבחינתי לא צריך עמים, גבולות ושפות. אבל כל עוד העולם עדיין עובד על הקונצפט הזה, עמים לא יכולים לחלוק מדינה (וכשהם חולקים, זה מגיע למלחמת אזרחים).

שלט באוטובוס בת”א

חוסר התקווה להסדר מדיני הוא בית גידול אידיאלי לרעיון “המרחב המשותף”.

אנשים לא קולטים את זה שניצחון הימין הקיצוני החרד מהסכם שלום הוא ניצחון השמאל הקיצוני, המבקש להקים מדינה ערבית-יהודית.
הקיפאון המדיני והרחבת ההתנחלויות הוא הדשן של רעיונות כמו “מרחב משותף לערבים ויהודים”.

ומכיוון שהשמאל הישראל נתפס כזה שהפסיד, וכולם/ן מנסים/ות להיות ימניים/יות, אף אחד/ת לא שם/ה לב שהשמאל הישראלי מכתיב אקסיומות שכמעט כולנו מסכימים/ות עליהם, גם הימין.
כולם/ן רואים/ות את הוספת השפה הערבית כהתקדמות חיובית.

ציטוט מאתר האגודה לזכויות האזרח בישראל: “הנכחת השפה הערבית במרחב הציבורי בישראל היא דרך מרכזית לקידום מרחב ציבורי משותף, שוויון יהודי-ערבי ושותפות יהודית ערבית.”
מלל זה הוא חלק ממנשר הקורא להוסיף כריזה ושילוט בערבית ברכבת ישראל.

והמאבקים הללו מצליחים. השפה הערבית נכנסת לשימוש בכל מקום. דווקא בתקופה של רצף ממשלות ימין.
הערבית במרחב הציבורי היא נקודת השקה. אינטרס אחד משותף לימין הקיצוני והשמאל הקיצוני.  מקדמת “מרחב ציבורי משותף” בשמאלנית, ו”מונעת חלוקה של הארץ” בימנית.

לאחרונה מופעלים לחצים על עיריית ת”א להוסיף את השפה הערבית לסמליל העירייה הרשמי

מרחב ציבורי משותף, שיווין ושותפות. הגיע הזמן לערער את האקסיומה

הייתי מאוד רוצה לשאול את כל אותם/ן התומכים/ות ב”מרחב ציבורי משותף” האם אתם/ן באמת רוצים/ות מרחב משותף? אתם/ן רוצים/ות להתערבב?
ערבוב העמים הוא לא רק ערבוב השפות, כי אם ערבוב תרבויות, מנטליות, התנהגויות, תפיסות עולם. האם הסיכסוך ייעלם לאחר ההתערבבות?

להמשיך לקרוא ←

מסלול תיירותי מוקם בת”א. הידד! רק נקווה שלא יסיים כמו קודמיו…


מסלול תיירותי מסומן הוא חיובי מאוד לעיר.
אמנם לא צריך סימון כדי לטייל בעיר, אך הסימון מנכיח את האווירה התיירותית ומזמין את האנשים להיות קצת תיירים בעיר שלהם.
כמובן שהוא גם מנגיש לתיירי-חוץ את אתרי החובה והופך את הכל לקריא ומזמין.

בימים אילו מוקם מסלול תיירותי בלב תל אביב המכונה “שביל העצמאות”.
השביל מוקם ע”י מנהלת “עיר עולם” של עיריית ת”א-יפו והוא מתוכנן לעבור בנקודות משמעותיות כמו מוזיאון ההגנה, בית הכנסת הגדול, הקיוסק הראשון בעיר, מגדל שלום מאיר, מוזיאון הרצלילינבלום וגולת הכותרת היא כמובן היכל העצמאות (שהוא מוזנח ועלוב, אך ביום בו יחנך השביל, צפויות להתחיל עבודות לשיקומו, ומגיל העצמאות המקורית תוצב בו.)

השביל קצר מאוד. אורכו כקילומטר אחד. אין ספק שאפשר וצריך להקים שבילי תיירות ארוכים יותר בת”א. המסלול המיועד מתוכנן להיות סופר ממוקד; הוא יחלוף על פני אתרי “מורשת” לאומיים. כלומר זהו מסלול תיירותי ברמה הארצית. לא ממש השביל למי שרוצה להכיר את העיר תל אביב.

סימון המסלול

הביטוי החזותי של שביל העצמאות הוא מושקע בהרבה ממסלולי התיירות הקודמים שהיו בת”א (עליהם ארחיב מיד).
פס מובחן מלווה את המסלול ונבדל חזותית משאר המדרכה בגוון ובחומר.
בלילה הוא יואר ברצף נורות מובנות.
המסלול עבר עבודת מיתוג ויושק יישומון לטלפונים וטאבלטים שיעשיר את החוויה.

אני מאוד מקווה שהפס המובדל יישמר היטב והנורות לאורכו ימשיכו לדלוק.

המיזם כולל גם יצירה של שפה אחידה לשילוט תיירותי סביב אתרים בסביבה. בעתיד, לכשיוצבו שלטים אילו אסקור אותם בבלוג.

הדמיה של הפס שילווה את המסלול. יוטמע בקרקע
שלושה אבטיפוסים שונים של פס נוסו לאחרונה בשד’ רוטשילד
לאחרונה העבודות החלו
והנה קטע קצר מוכן, גם ברוטשילד
יישומון לטלפון ולטבלט יושק בקרוב
גדר זמנית סביב עבודות ההקמה עם מיצג המספר אודות שביל העצמאות

שביל העצמאות הוא יישום דגם מוכר של שבילי תיירות עירוניים בעולם.
אחד המוכרים שבהם הוא שביל החירות בבוסטון, אשר מקשר בין 16 אתרים הסטוריים בעיר באמצעות פס אדום בולט מוטמע במדרכה.

שביל החירות בבוסטון

היסטוריה בעייתית של מסלולי תיירות שדעכו

הסיבה שאני מחזיק אצבעות להשתמרות טובה של הפס והמסלול בכלל היא היסטוריה לא מחמאיה של פרוייקטים דומים שכשלו כישלון מוחלט בתל אביב.

2009 – “השביל הלבן”, “השביל הכחול” ו”השביל הירוק”.

פרוייקט המסלול התיירותי האחרון שפקד את העיר נחנך ב2009 לכבוד שנת המאה לת”א, ודעך אחרי כמה שבועות.
בכל פעם שאני נזכר בזה אני מתמלא בושה; פרוייקט שלושת השבילים נחנך בקול תרועה תוך שמשפטים כמו “מורשת שתישאר לדורות הבאים” נזרקו שוב ושוב לאוויר, אך הביצוע היה כל כך חובבני וזה מה שהרג את הפרוייקט בטרם עת.

מהות הפרוייקט: השביל הלבן סייר לאורך מבנים הסטוריים בעיר. השביל הכחול סייר לאורך הים, והשביל הירוק לאורך פארק הירקון. נקודות העצירה במסלולים סומנו ע”י אריחים שהוטבעו במדרכה, והוארו בתאורת לד (בהתאם לצבע השביל) בשעות החשיכה.להמשיך לקרוא ←

עדכון בנייה: מגדל הכשרת היישוב באיזור התעסוקה של בני ברק


המגדל כבר ממש צומח לגובה. הוא יהיה אחד המגדלים הגבוהים ביותר באיזור התעסוקה של בני ברק.

 

gallery_02
קבוצת פנדום וקבוצת סופרין©
A
קבוצת פנדום וקבוצת סופרין©
2974797826
קבוצת פנדום וקבוצת סופרין©

עדכון קודם מלפני שנה וחצי

מה עומד מאחורי המונח “שאטל”, למה זה פוגע בתחבורה הציבורית ובסופו של דבר מזיק גם למשתמשי השאטל בעצמם?


בתקופה האחרונה אפשר להבחין בהופעה של שירותי הסעה המכונים בעברית עדכנית “שאטלים”.
עיריות, מכללות, חברות הייטק וגם רכבת ישראל מציעות שירותי “שאטל” ממוקדי תחבורה שונים.

חשוב להבין: “שאטלים” הוא לא שירות תחבורה ציבורית. הוא מזיק לכל הצדדים ומועיל רק לדבר אחד: יחסי ציבור.
“שאטלים” זו הזדמנות לעירייה או גוף מסחרי לסבב תקשורתי, לכרזות ולמיתוג צעיר.

ראש עיריית בת ים מצטלם עם השאטל החדש של בת ים. מאז השאטל כבר בוטל. תומר שמש©

מה שעצוב בסיפור הוא שגם הקהל לו מיועד שירות ה”שאטלים” הוא קהל שבסופו של דבר נפגע ממנו.
כדי להסביר את הטענה הזו צריך קודם להבהיר עיקרון בסיסי באשר לתחבורה ציבורית:

תחבורה ציבורית צריכה קהל כדי להתקיים.
אם מספר המשתמשים בתחבורה ציבורית הוא קטן, תדירות התח”צ בהכרח פוחתת, דבר שמרחיק קהלים רבים ממנה.
כאשר יותר אנשים צורכים תח”צ, התדירות עולה, וכך מצטרפים להשתמש בה קהלים חדשים, מה שמוסיף עוד לתדירות ולאפשרויות הנסיעה (עוד קווים) ובכך מביא עוד קהלים, ותהליך זה חוזר חלילה.

שירותי “שאטלים” למינהם חוטאים למטרה שלשמה נוצרו. המטרה היא לתת לאנשים אפשרויות נסיעה ללא רכב פרטי. אך בפועל השאטלים מחלישים את התחבורה הציבורית.

למה הפגיעה בתח”צ?

תחבורה ציבורית היא מערכת. כרטיס נסיעה אחד מאפשר שימוש בכל קוויה, באיזור מסויים.
השאטלים מיועדים לקבוצה מסויימת של אנשים. מעבר של קבוצת אנשים מהתח”צ לשאטלים מפחית את מספר הנוסעים בתח”צ, פוגע בכדאיותה ובכך מפחית את תדירותה.
הבעיה ממשיכה בכך שאותה קבוצת אנשים המשתמשת בשאטלים היא כמעט תמיד נמוכה מידיי, ובכך שירות השאטלים אינו מזין את עצמו כלכלית, וחודל מלפעול בסופו של דבר.

“שאטל” לרמת החייל
“שאטל” למכללת רופין
בקול תרועה רמה
הנה גם לנו יש את ה”שאטל” שלנו
עשינו את יחסי הציבור, אפשר להפסיק את השאטל

ה”חולונית”, השאטל של חולון – בוטל בסוף 2016.
כעת, גם השאטל של בת-ים מבוטל.

מכיוון ששאטלים הם בהכרח יוזמה לא תחבורתית, אלא (כאמור) יוזמה של יחסי-ציבור, המזמין של השאטלים הוא גוף שאינו עוסק בתחבורה דבר שגורם לכך ששירות השאטלים מבוצע ע”י קבלן, שבניגוד למפעיל תחבורה ציבורית, אינו יכול לתת שירות טוב ודינאמי, המתאים את עצמו לשינויים בלתי צפויים בדרכים (תגבורים, החלפות רכבים תקולים וכ’)
בקיצור: שאטלים תמיד מספקים שירות גרוע, ולנוסעים שנכווים אין כתובת לפניות. מה גם שהתובנה היא ש”עושים להם טובה” כי הרי השאטלים הם בד”כ בחינם, כך שאף אחד לא מצפה משירות השאטלים להיות טוב.
אחרי שהם יכוו מאיכות השירות של השאטלים – הם יחזרו לרכב הפרטי. תהליך זה הוא בלתי נמנע.

הפסיכולוגיה שמאחורי המונח “שאטל”

השם הזה “שאטלים” לא סתם ממותג בניחוח בינלאומי וצעיר. המילה “שאטל” נבחרה כדי להתבדל מהתחבורה הציבורית ה”נחותה” וה”עממית”.
מי הביא לנו את השם “שאטלים”? יישויות כמו “מתחם” ו”פארק” ההייטק. כל אותם אנשים מתוחכמים שבחרו להשאיר את רכבי היוקרה בבית כדי לעבוד על ה”לפטופ” ברכבת. משם הם כבר יקחו “שאטל” לעבודה.
גם המהלך המבדל הזה, מחליש את התחבורה הציבורית. צידו השני של המטבע של הניסיון ליצור דימוי “נעלה” להסעות ה”שאטלים” הוא קיבוע הדימוי ה”נחות” של התחבורה הציבורית. שם אין עובדי הייטק ועובדים שהסתדרו. שם נוסעים דלת העם.

“יוקרתי” “מתוחכם” ו”צעיר”. בימינו, משאלת הלב הזו אינה רק מנת חלקם של “מתחמי” ההייטק. נדבקו בה כולם. כל עירייה עושה לעצמה את ה”שאטלים” שלה כי הרי אנחנו מתוחכמים מידיי בשביל לקחת אוטובוס.

אם רק היו מנתבים את כל הנסיונות למתג את ה”שאטלים” בנסיונות לשפר את התחבורה הציבורית הקיימת, היו מרוויחים כולם. גם המתוחכמים וגם דלת העם.

 

בהקשר זה: שירותים מיוחדים של תח”צ עבור מגזרים ספציפיים בלבד – רעיון גרוע.

אשדוד תקים בקרוב סככות אוטובוס ראויות, האם בשאר הארץ ילמדו?


סככות ההמתנה החדשות באשדוד יהיו גדולות יותר, ארוכות יותר ומוצלות יותר.
הן תכלולנה עמדות להטענת רב-קו, איזור מוגן בקיר זכוכית צידי לכיוון הכביש לימי גשם סוערים, ויותר מקומות ישיבה.

גם העיצוב, פשוט ואלגנטי. יש התאמה בין חלקי הריהוט השונים והסככה.

הסככות מבוצעות במסגרת מיזם “REWAY” ” זהו מיזם שנעשה במימון משרד התחבורה ומטרתו ליצור “מודל למערכת תחבורה בת קיימא מתקדמת ואטרקטיבית”.

נקווה שאנשים משפיעים כמו רון חולדאי ומיטל להבי יגיעו לבדוק את הסככות ליכשיותקנו, ובכך יוחלט גם בעיריית ת”א-יפו על שיפור הסככות. מת”א לשאר המדינה הדרך מובטחת.

וידאו אווירה קצרצר אודות מיזם REWAY.
לצערי אין כרגע אתר אינטרנט רשמי באוויר בנושא המיזם הזה.

 

איזו התקדמות: שביל האופניים הראשון בת”א מול שביל האופניים האחרון (1994-2017)


כרונולגיית שבילי האופניים בתל אביב שווה רשומה בפני עצמה. על כך אכתוב בפעם אחרת. בינתיים הנה כמה נק’ שראויות לציון לאורך מסלול הנסיונות לשפר את שבילי האופניים בת”א.

שביל האופניים הראשון בתל אביב, ברח’ שטרית, הוקם ב1994:

לא ממש ידעו איפה למקם אותו.

שביל האופניים האחרון, המוקדם בימים אלה ברח’ שמחה הולצברג:

שביל שמופרד גם מהמדרכה, גם מהכביש, וגם מהחניה. יש אפילו הפרדה מפלסית. צילום: עמ’ הפייסבוק: “שבילי אופניים בכאילו”

קשה למנות את מספר הטעויות בתכנונו של שביל האופניים הראשון, ברח’ שטרית. מה שגם שהתמונה צולמה בשנים האחרונות, לאחר שנעשו שוב ושוב נסיונות לתקן את הטעויות בשביל הזה.

אני עוד זוכר שהיו גומות עצים לאורך השביל הזה.

לתקופה מסויימת השביל בשטרית נראה כך

בשנים האחרונות אנו מבחינים בהיעלמות של יותר ויותר שבילי אופניים מגוחכים שסומנו ע”י סימון אופניים מבלי לטרוח להתאים את התשתית כך שתחצוץ בין רוכבי האופנים למשתמשי הדרך האחרים.

שבילים כמו זה ברח’ ארהון בקר כבר מזמן לא נסללים, וחלקם אף נעלמים

יחד עם ההתקדמות, עדיין נעשות טעויות קשות גם בימים אילו.
הנה דוגמא לשביל אופניים חדש לגמרי משד’ ההשכלה (פינת תובל) שנסלל ללא מדרכה בצמוד אליו, מה שהופך אותו למסוכן ביותר.

שביל אופניים ללא איזור הולכי רגל צמוד אליו הוא מסוכן ועדיף שכבר לא יהיה בכלל.

עוד שינוי גדול שאנחנו רואים הוא ההשקעה בחזות השבילים. שבילים בודדים בעיר נצבעו בצבע ירוק מה שמבליט אותם ועוזר במיצובם.

מעבר חציה לאופניים בצבע. רח’ אבן גבירול

גם כאן יש בעיות. העירייה בחרה בצבע הכי זול שהיה בנמצא, והתוצאה היא מחיקה כמעט מוחלטת של צבע השבילים:

שביל האופניים הזה (בצד השמאלי של הכביש) היה בצבע ירוק עד לא מזמן. הצבע נמחק.

עוד שיפור שיש לשפר הוא הניסיון החדש הזה ליצור רצף בין שבילי אופניים בעיר.
הכוונה מובנת וטובה אבל התוצאה בשטח נראית כמו פעולת עובדי רס”ר, ולא תורמת לרוכבים ולהולכים בכלל.

הכוונה הייתה טובה אבל זה מכוער ולא מועיל. ניסיון הרצפת שבילי אופניים בשד’ רוטשילד

תמיד נחמד לסיים רשומה כזו בדוגמא טובה ומאירת עיניים.
הנה שביל אופניים עם נראות טובה, ועם הפרדה ברורה משאר משתמשי הדרך:

עיריית ת”א – תלמדי

הושלמו עבודות החיבור של מנהרת לובה אליאב בשרונה. הפתיחה ביום רביעי (1.11)


מנהרת לובה אליאב היא מנהרת רכב גדולת מימדים המקשרת את חניוני המגדלים בשרונה.
החל מיום ד’ הקרוב היא תקשר בין רח’ קפלן לרח’ הארבעה (כיום היא מקשרת בינהן באמצעות מעקף זמני, כביש שירות על הקרקע שצמוד לגשר קלקא. כביש זה יבוטל ובמקומו תוקם מדרכה רחבה בין הכביש לחזית המסחרית של מגדלי עזריאלי שרונה.

כך זה נראה לפני שנתיים. לא יודע למה היה צריך יותר משנתיים עבודה על זה. החיבור התת קרקעי שנראה כאן הוא בין מגדל עזריאלי שרונה למגדלי גינדי שרונה.
כך הוא נראה אחרי כמה חודשים
המקטע הכחול והצהוב פתוחים כמה שנים ואין בינהם חיבור רצוף. המקטע הסגול, הוא זה שיפתח השבוע. אחוזות החוף©
ועוד שרטוט של מערכת המנהרות. אחוזות החוף©

בעתיד תתאפשר גישה למנהרה גם מדרך בגין, מהחלק המשוקע של צומת בגין קפלן:

החיבור הזה מצומת בגין קפלן ממתין כבר 15 שנה להתחברות למערכת המנהרות של שרונה. מתי יעשה בו שימוש?

עדכון בנייה: סביבת תחנת רכבת הרצליה


תחנת הרכבת בהרצליה משנה פניה שוב ושוב בשנים האחרונות, והיא צפויה לעבור עוד שינויים רבים בעתיד.

השינוי המשמעותי ביותר מתרחש בימים אלה. תוואי מסילת רכבת ישראל משתנה מצפון לתחנה, הוא זז מעט מזרחה ויתחבר להמשך התוואי המקורי מצפון לתחנת רכבת הרצליה.
זו גם הסיבה להשבתות החוזרות של קו הרכבת לאחרונה.

ניתן להבחין בבירור בתוואי המסילות החדש שעדיין לא חובר לרשת (מצד ימין) זוג המסילות במרכז התמונה יוסט ימינה (מזרחה) איילון צפונה מוסתר ע”י הקיר האקוסטי מימין.
התוואי החדש של מסילת הרכבת – בין כבישי האיילון. משרד התחבורה©

ביטול תוואי המסילות הישן ישחרר את הקרקע להשלמת כביש איילון דרומה.
בשלב זה איילון דרומה מתחיל במחלף שבעת הכוכבים. בקרוב יסלול ההמשך שלו לכיוון צפון.

התחנה התחדשה ברציפים חדשים לאחרונה, שעדיין לא פעילים. רציפים אילו יקלטו את קו הרכבת שייסע לרוחב איזור השרון (לאורך כביש 531). משמאל לקיר האקוסטי משמאל כבר מתפקד כביש איילון צפונה. מימין יסלל בקרוב האיילון דרומה, לאחר סיום עבודות הסטת המסילה.

שכונת “הרצליה הילס”

ברצועת השטח הכלואה בין האיילון לכביש 2 נבנה פרוייקט בשם הרצליה הילס.
לאחרונה אפשר להבחין שרוב הבינוי כבר עומד.
הפרוייקט יכלול כמה מגדלי מגורים ומרכז מסחרי.
חבל שהיזמים והעירייה לא זיהו את הפוטנציאל שבמיקום המרכזי, ולא טרחו לתכנן בינוי עירוני עם רחובות והתחברות טובה לבנייה הסובבת.

מי שלא מכיר את הפרוייקט, הנה וידאו מבחיל:

בניין צ’ק פוינט מוכן. אי אפשר לבנות קירות ירוקים בלי אדריכלות מגזינים?


הדבר היחיד שיפה בחזית בניין צ’ק פוינק הוא הצמחייה. האדריכלות רק הורסת.
זה חבל, כי צמחייה אנכית על חזיתות היא דבר מבורך מהרבה בחינות, אך אדריכלים בוחרים להשתמש בצמחייה כעיטור נוסף לתכשיט שהם מייצרים.

חבל שלא נבנה קיר ירוק ללא העיטורים המזעזעים הללו.

בנוסף, חזיתות הבניין בקומת הרחוב לא מאפשרות יצירת חיי רחוב.
חזיתות רחוב גרועות הן התבחין הכי חשוב של בניין, מה שהופך את הבניין הזה לרע ביותר.

חזית צפונית. סתומה לרחוב
חזית מזרחית. סתומה לרחוב

עדכון בנייה: מגדלי אלון


צמד המגדלים “אלון” עומדים מוכנים כמעט לגמרי, כאשר הגדרות סביב אתר הבנייה הוסרו בימים אלה.

הזדמנות טובה לבדוק את המרחב הציבורי שנוסף לעיר ולהתרשם מאיכותו.

מגדלי אלון כוללים בינוי נמוך והרבה חזיתות פעילות לרחוב.
אחת הידיעות החשובות לגבי מגדלי אלון היא העובדה שתיאטרון תמונע יעבור לכאן מרח’ שונצינו.
טוב מאוד שמוסד כמו תיאטרון יוצא ממבנה במצב פיסי מביש ועובר להתאכלס במבנה ראוי. יהיה מעניין לראות את התפקוד שלו במיקום החדש.

המרחב הציבורי בין המגדלים. כאן יהיה מסחר אך גם בחזיתות החיצוניות
סתם תמונה מטופשת
החצר הפנימית, צילום ממזרח למערב
מדרכה ברוחב ראוי לאורך יגאל אלון, והמשך סלילת שביל האופניים
רחוב חדש נולד. עובר בין בית אשדר למגדלי אלון
המגדלים כוללים בינוי המתייחס לרחוב
הדמיה

ניסוי: שלטי רחובות חדשים במרכז תל אביב


שלטי רחובות חדשים נצפו במרכז ת”א (ברח’ דיזנגוף פינת ארלוזרוב)

השלטים הם מסוג נצמד לעמודים קיימים, דבר שבהחלט כדאי ליישם בת”א, עקב ריבוי העמודים שכבר קיים על המדרכות ומעמיס יתר על המידה.
הגרפיקה מרעננת. שמות הרחובות בעברית מפורטים מידיי.
עדכונים נוספים בקרוב

 

המדרכה שהתרחבה (ואז הפכה לחניון קטנועים, משאיות, ותחנת מוניות)


לפני כמה ימים דיווחתי כאן בבלוג על התקנה שערורייתית של מחסום ע”י צהל/משרד הביטחון שהורס את המדרכה ומאלץ את הולכי הרגל ללכת על שביל האופניים ובכך הוא מנטרל את היתרון שבמדרכה רחבה.

במשך שלוש שנים עבדו על הרחבת המדרכה הזו שכ”כ הייתה נחוצה. העבודות הסתיימו לאחרונה.

המצב הישן – מדרכה צרה עתירת ביקוש. בלתי נסבל.
המצב החדש – הסיוט להולכי הרגל נגמר ©sarah spitz

הבעתי כאן בבלוג את דעתי על רמת המשכל של אותו רס”ר צהלי או טיפש אחר מהקיריה שהציב את המחסום. קישור לרשומה.

..אבל זה לא מסתיים בזה.

קיבלתי תזכורת לכך שיותר מדרכה בתל אביב משמע יותר מקום למפגעים עליה.

המדרכה הרחבה הפכה לחצר פריקה וטעינה של משאיות
המדרכה החדשה הפכה לחניון קטנועים ותחנת מוניות. רחבה רחבה, אבל לא נשארה מדרכה.
המונית הזאת כאן קבוע כל יום. בכיף שיהיה לך.
ביום ובלילה, המונית הקבועה

הבעיה: רוחב המדרכה השתנה, תפישת המדרכה נשארה כשהייתה

תל אביב סובלת מכך ששופטים אותה ומתייחסים אליה מנקודת מבט של נהגים (Windshield perspective). אנשים רגילים לחשוב שאם הקרקע של העיר לא מנוצלת לנדל”ן הרי שמיד יש להקצות אותה לרכבים.

במקום שתתווספנה פעילויות אנושיות למדרכה שזה עתה הורחבה, עטים עליה הקטנועים של החיילים, פורקים וטוענים בה משאיות ואפילו נהג מונית אחד שזיהה את ההזדמנות, פתח משרד על המדרכה יום וערב, כאשר בין נסיעה לנסיעה הוא מחנה את המונית שלו על המדרכה, פותח כיסא ומתפנן.

בעיר שלנו אסור לשמוח על מדרכה שהתרחבה כ”כ מהר. יש צורך ללחוץ על העיריות שלנו להקצות את המדרכות לדריכות ולא לצמיגים.

להמשיך לקרוא ←

מזל טוב. נקבע מיתוגה של הרכבת הקלה בת”א. יש סמליל, צבעים ופיקטוגרפיה.


בשנה האחרונה העליתי את נושא מיתוג הרכבת הקלה בתל אביב שוב ושוב ושוב, מתוך דאגה שמא ניתקע עם רכבת קלה אנונימית חסרת שם וסמליל כמו זו של ירושלים.

הנה החדשות: נתע הזמינה מומחה בינלאומי לענייני מיתוג מערכות תח”צ בשם טוני הארווארד (מחברת TDC) אשר יצר ביחד עם מעצבים מקומיים ספר מותג לרכבת הקלה בתל אביב.

המותג נחשף בהרצאה ב”מתחם הקרון” בשד’ רוטשילד.
אני מודה שהופתעתי. לא תיארתי לעצמי שעניין המיתוג נסגר בשלב כה מוקדם, ולא ציפיתי שהוא יחשף בהרצאה.

סמליל יש, אבל שם למערכת עוד לא בטוח

עברתי כמה וכמה פעמים ב”מתחם הקרון” ושמתי לב לסמליל שני המשולשים אך הייתי בטוח שמדובר בסמליל גנרי להמחשה בלבד.
אז מסתבר שזהו הסמליל הנבחר למערכת. מזל טוב.

תתחדשי תל אביב, יש לך סמליל לרכבת הקלה!

להמשיך לקרוא ←

מאמץ אדיר הושקע ביצירת מדרכה רחבה מאוד ליד הקיריה, ואז בא צה”ל וחירבש הכל


במשך שלוש שנים עבדו על הרחבת המדרכה הזו שכ”כ הייתה נחוצה. העבודות הסתיימו לאחרונה.

המצב הישן – מדרכה צרה עתירת ביקוש. בלתי נסבל.
המצב החדש – הסיוט להולכי הרגל נגמר

ואז הגיע צה”ל והתקין על המדרכה שני מחסומים שחוסמים כמעט את כל רוחב המדרכה ומותרים רק את שביל האופניים פנוי להולכי רגל.

המדרכה הורחבה כדי להיחסם ע”י מחסום. התוצאה: כולם הולכים על שביל האופניים.

אז ברור, האטימות מרתיחה. וההפקרות של המרחב הציבורי יכולה להוציא מהדעת. שהרי המדרכה היא שטח בניהול עיריית ת”א, ואסור ששום גורם יתערב וישנה אותו על דעת עצמו (גם אם מדובר בצה”ל).

אבל בנוסף לזה, אני הולך שם ומאבד את השפיות כשאני רואה את תוצאותיו של הראש הרסר”י. פשוט למות. למות למות למות.
מה הבעיה? הרי הותקן בשטח מחסום עמודים שלא מפריע להולכי הרגל. העמודים נבעלים בקרקע כשמפעילים אותם עם שלט. אז למה לעזאזל צריך עוד מחסום לצידם שיחסום את הולכי הרגל?

כשהעמודים מורמים הם מתפקדים כמחסום, והם לא מפריעים להולכי רגל. אבל לא. אדון רס”ר רוצה עוד מחסום.
סליחה זה לא עוד מחסום מיותר, אלא עוד שניים מיותרים. אני אצלם מכל זווית עד שתבינו כולם שעם צבא כזה נפסיד במלחמה הבאה.
התוצאה: כולם הולכים על שביל האופניים.

אותה תופעה בדיוק מתרחשת על המדרכה הרחבה ברח’ יגאל אלון הצמודה להיכל יד אליהו.
גם שם הותקנו עמודים שנבלעים בקרקע, ואחרי כמה חודשים הותקן שער ברזל שחסם את המדרכה.

גם ליד היכל יד אליהו. כשפניתי לעיריית ת”א קיבלתי תגובה בסגנון “מה אתה רוצה גם ככה המדרכה רחבה.”

אהההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!