ארכיון הקטגוריה: רשומות כלליות

מה עומד מאחורי המונח “שאטל”, למה זה פוגע בתחבורה הציבורית ובסופו של דבר מזיק גם למשתמשי השאטל בעצמם?


בתקופה האחרונה אפשר להבחין בהופעה של שירותי הסעה המכונים בעברית עדכנית “שאטלים”.
עיריות, מכללות, חברות הייטק וגם רכבת ישראל מציעות שירותי “שאטל” ממוקדי תחבורה שונים.

חשוב להבין: “שאטלים” הוא לא שירות תחבורה ציבורית. הוא מזיק לכל הצדדים ומועיל רק לדבר אחד: יחסי ציבור.
“שאטלים” זו הזדמנות לעירייה או גוף מסחרי לסבב תקשורתי, לכרזות ולמיתוג צעיר.

ראש עיריית בת ים מצטלם עם השאטל החדש של בת ים. מאז השאטל כבר בוטל. תומר שמש©

מה שעצוב בסיפור הוא שגם הקהל לו מיועד שירות ה”שאטלים” הוא קהל שבסופו של דבר נפגע ממנו.
כדי להסביר את הטענה הזו צריך קודם להבהיר עיקרון בסיסי באשר לתחבורה ציבורית:

תחבורה ציבורית צריכה קהל כדי להתקיים.
אם מספר המשתמשים בתחבורה ציבורית הוא קטן, תדירות התח”צ בהכרח פוחתת, דבר שמרחיק קהלים רבים ממנה.
כאשר יותר אנשים צורכים תח”צ, התדירות עולה, וכך מצטרפים להשתמש בה קהלים חדשים, מה שמוסיף עוד לתדירות ולאפשרויות הנסיעה (עוד קווים) ובכך מביא עוד קהלים, ותהליך זה חוזר חלילה.

שירותי “שאטלים” למינהם חוטאים למטרה שלשמה נוצרו. המטרה היא לתת לאנשים אפשרויות נסיעה ללא רכב פרטי. אך בפועל השאטלים מחלישים את התחבורה הציבורית.

למה הפגיעה בתח”צ?

תחבורה ציבורית היא מערכת. כרטיס נסיעה אחד מאפשר שימוש בכל קוויה, באיזור מסויים.
השאטלים מיועדים לקבוצה מסויימת של אנשים. מעבר של קבוצת אנשים מהתח”צ לשאטלים מפחית את מספר הנוסעים בתח”צ, פוגע בכדאיותה ובכך מפחית את תדירותה.
הבעיה ממשיכה בכך שאותה קבוצת אנשים המשתמשת בשאטלים היא כמעט תמיד נמוכה מידיי, ובכך שירות השאטלים אינו מזין את עצמו כלכלית, וחודל מלפעול בסופו של דבר.

“שאטל” לרמת החייל
“שאטל” למכללת רופין
בקול תרועה רמה
הנה גם לנו יש את ה”שאטל” שלנו
עשינו את יחסי הציבור, אפשר להפסיק את השאטל

ה”חולונית”, השאטל של חולון – בוטל בסוף 2016.
כעת, גם השאטל של בת-ים מבוטל.

מכיוון ששאטלים הם בהכרח יוזמה לא תחבורתית, אלא (כאמור) יוזמה של יחסי-ציבור, המזמין של השאטלים הוא גוף שאינו עוסק בתחבורה דבר שגורם לכך ששירות השאטלים מבוצע ע”י קבלן, שבניגוד למפעיל תחבורה ציבורית, אינו יכול לתת שירות טוב ודינאמי, המתאים את עצמו לשינויים בלתי צפויים בדרכים (תגבורים, החלפות רכבים תקולים וכ’)
בקיצור: שאטלים תמיד מספקים שירות גרוע, ולנוסעים שנכווים אין כתובת לפניות. מה גם שהתובנה היא ש”עושים להם טובה” כי הרי השאטלים הם בד”כ בחינם, כך שאף אחד לא מצפה משירות השאטלים להיות טוב.
אחרי שהם יכוו מאיכות השירות של השאטלים – הם יחזרו לרכב הפרטי. תהליך זה הוא בלתי נמנע.

הפסיכולוגיה שמאחורי המונח “שאטל”

השם הזה “שאטלים” לא סתם ממותג בניחוח בינלאומי וצעיר. המילה “שאטל” נבחרה כדי להתבדל מהתחבורה הציבורית ה”נחותה” וה”עממית”.
מי הביא לנו את השם “שאטלים”? יישויות כמו “מתחם” ו”פארק” ההייטק. כל אותם אנשים מתוחכמים שבחרו להשאיר את רכבי היוקרה בבית כדי לעבוד על ה”לפטופ” ברכבת. משם הם כבר יקחו “שאטל” לעבודה.
גם המהלך המבדל הזה, מחליש את התחבורה הציבורית. צידו השני של המטבע של הניסיון ליצור דימוי “נעלה” להסעות ה”שאטלים” הוא קיבוע הדימוי ה”נחות” של התחבורה הציבורית. שם אין עובדי הייטק ועובדים שהסתדרו. שם נוסעים דלת העם.

“יוקרתי” “מתוחכם” ו”צעיר”. בימינו, משאלת הלב הזו אינה רק מנת חלקם של “מתחמי” ההייטק. נדבקו בה כולם. כל עירייה עושה לעצמה את ה”שאטלים” שלה כי הרי אנחנו מתוחכמים מידיי בשביל לקחת אוטובוס.

אם רק היו מנתבים את כל הנסיונות למתג את ה”שאטלים” בנסיונות לשפר את התחבורה הציבורית הקיימת, היו מרוויחים כולם. גם המתוחכמים וגם דלת העם.

 

בהקשר זה: שירותים מיוחדים של תח”צ עבור מגזרים ספציפיים בלבד – רעיון גרוע.

אשדוד תקים בקרוב סככות אוטובוס ראויות, האם בשאר הארץ ילמדו?


סככות ההמתנה החדשות באשדוד יהיו גדולות יותר, ארוכות יותר ומוצלות יותר.
הן תכלולנה עמדות להטענת רב-קו, איזור מוגן בקיר זכוכית צידי לכיוון הכביש לימי גשם סוערים, ויותר מקומות ישיבה.

גם העיצוב, פשוט ואלגנטי. יש התאמה בין חלקי הריהוט השונים והסככה.

הסככות מבוצעות במסגרת מיזם “REWAY” ” זהו מיזם שנעשה במימון משרד התחבורה ומטרתו ליצור “מודל למערכת תחבורה בת קיימא מתקדמת ואטרקטיבית”.

נקווה שאנשים משפיעים כמו רון חולדאי ומיטל להבי יגיעו לבדוק את הסככות ליכשיותקנו, ובכך יוחלט גם בעיריית ת”א-יפו על שיפור הסככות. מת”א לשאר המדינה הדרך מובטחת.

וידאו אווירה קצרצר אודות מיזם REWAY.
לצערי אין כרגע אתר אינטרנט רשמי באוויר בנושא המיזם הזה.

 

איזו התקדמות: שביל האופניים הראשון בת”א מול שביל האופניים האחרון (1994-2017)


כרונולגיית שבילי האופניים בתל אביב שווה רשומה בפני עצמה. על כך אכתוב בפעם אחרת. בינתיים הנה כמה נק’ שראויות לציון לאורך מסלול הנסיונות לשפר את שבילי האופניים בת”א.

שביל האופניים הראשון בתל אביב, ברח’ שטרית, הוקם ב1994:

לא ממש ידעו איפה למקם אותו.

שביל האופניים האחרון, המוקדם בימים אלה ברח’ שמחה הולצברג:

שביל שמופרד גם מהמדרכה, גם מהכביש, וגם מהחניה. יש אפילו הפרדה מפלסית. צילום: עמ’ הפייסבוק: “שבילי אופניים בכאילו”

קשה למנות את מספר הטעויות בתכנונו של שביל האופניים הראשון, ברח’ שטרית. מה שגם שהתמונה צולמה בשנים האחרונות, לאחר שנעשו שוב ושוב נסיונות לתקן את הטעויות בשביל הזה.

אני עוד זוכר שהיו גומות עצים לאורך השביל הזה.

לתקופה מסויימת השביל בשטרית נראה כך

בשנים האחרונות אנו מבחינים בהיעלמות של יותר ויותר שבילי אופניים מגוחכים שסומנו ע”י סימון אופניים מבלי לטרוח להתאים את התשתית כך שתחצוץ בין רוכבי האופנים למשתמשי הדרך האחרים.

שבילים כמו זה ברח’ ארהון בקר כבר מזמן לא נסללים, וחלקם אף נעלמים

יחד עם ההתקדמות, עדיין נעשות טעויות קשות גם בימים אילו.
הנה דוגמא לשביל אופניים חדש לגמרי משד’ ההשכלה (פינת תובל) שנסלל ללא מדרכה בצמוד אליו, מה שהופך אותו למסוכן ביותר.

שביל אופניים ללא איזור הולכי רגל צמוד אליו הוא מסוכן ועדיף שכבר לא יהיה בכלל.

עוד שינוי גדול שאנחנו רואים הוא ההשקעה בחזות השבילים. שבילים בודדים בעיר נצבעו בצבע ירוק מה שמבליט אותם ועוזר במיצובם.

מעבר חציה לאופניים בצבע. רח’ אבן גבירול

גם כאן יש בעיות. העירייה בחרה בצבע הכי זול שהיה בנמצא, והתוצאה היא מחיקה כמעט מוחלטת של צבע השבילים:

שביל האופניים הזה (בצד השמאלי של הכביש) היה בצבע ירוק עד לא מזמן. הצבע נמחק.

עוד שיפור שיש לשפר הוא הניסיון החדש הזה ליצור רצף בין שבילי אופניים בעיר.
הכוונה מובנת וטובה אבל התוצאה בשטח נראית כמו פעולת עובדי רס”ר, ולא תורמת לרוכבים ולהולכים בכלל.

הכוונה הייתה טובה אבל זה מכוער ולא מועיל. ניסיון הרצפת שבילי אופניים בשד’ רוטשילד

תמיד נחמד לסיים רשומה כזו בדוגמא טובה ומאירת עיניים.
הנה שביל אופניים עם נראות טובה, ועם הפרדה ברורה משאר משתמשי הדרך:

עיריית ת”א – תלמדי

בניין צ’ק פוינט מוכן. אי אפשר לבנות קירות ירוקים בלי אדריכלות מגזינים?


הדבר היחיד שיפה בחזית בניין צ’ק פוינק הוא הצמחייה. האדריכלות רק הורסת.
זה חבל, כי צמחייה אנכית על חזיתות היא דבר מבורך מהרבה בחינות, אך אדריכלים בוחרים להשתמש בצמחייה כעיטור נוסף לתכשיט שהם מייצרים.

חבל שלא נבנה קיר ירוק ללא העיטורים המזעזעים הללו.

בנוסף, חזיתות הבניין בקומת הרחוב לא מאפשרות יצירת חיי רחוב.
חזיתות רחוב גרועות הן התבחין הכי חשוב של בניין, מה שהופך את הבניין הזה לרע ביותר.

חזית צפונית. סתומה לרחוב
חזית מזרחית. סתומה לרחוב

המדרכה שהתרחבה (ואז הפכה לחניון קטנועים, משאיות, ותחנת מוניות)


לפני כמה ימים דיווחתי כאן בבלוג על התקנה שערורייתית של מחסום ע”י צהל/משרד הביטחון שהורס את המדרכה ומאלץ את הולכי הרגל ללכת על שביל האופניים ובכך הוא מנטרל את היתרון שבמדרכה רחבה.

במשך שלוש שנים עבדו על הרחבת המדרכה הזו שכ”כ הייתה נחוצה. העבודות הסתיימו לאחרונה.

המצב הישן – מדרכה צרה עתירת ביקוש. בלתי נסבל.
המצב החדש – הסיוט להולכי הרגל נגמר ©sarah spitz

הבעתי כאן בבלוג את דעתי על רמת המשכל של אותו רס”ר צהלי או טיפש אחר מהקיריה שהציב את המחסום. קישור לרשומה.

..אבל זה לא מסתיים בזה.

קיבלתי תזכורת לכך שיותר מדרכה בתל אביב משמע יותר מקום למפגעים עליה.

המדרכה הרחבה הפכה לחצר פריקה וטעינה של משאיות
המדרכה החדשה הפכה לחניון קטנועים ותחנת מוניות. רחבה רחבה, אבל לא נשארה מדרכה.
המונית הזאת כאן קבוע כל יום. בכיף שיהיה לך.
ביום ובלילה, המונית הקבועה

הבעיה: רוחב המדרכה השתנה, תפישת המדרכה נשארה כשהייתה

תל אביב סובלת מכך ששופטים אותה ומתייחסים אליה מנקודת מבט של נהגים (Windshield perspective). אנשים רגילים לחשוב שאם הקרקע של העיר לא מנוצלת לנדל”ן הרי שמיד יש להקצות אותה לרכבים.

במקום שתתווספנה פעילויות אנושיות למדרכה שזה עתה הורחבה, עטים עליה הקטנועים של החיילים, פורקים וטוענים בה משאיות ואפילו נהג מונית אחד שזיהה את ההזדמנות, פתח משרד על המדרכה יום וערב, כאשר בין נסיעה לנסיעה הוא מחנה את המונית שלו על המדרכה, פותח כיסא ומתפנן.

בעיר שלנו אסור לשמוח על מדרכה שהתרחבה כ”כ מהר. יש צורך ללחוץ על העיריות שלנו להקצות את המדרכות לדריכות ולא לצמיגים.

להמשיך לקרוא ←

מזל טוב. נקבע מיתוגה של הרכבת הקלה בת”א. יש סמליל, צבעים ופיקטוגרפיה.


בשנה האחרונה העליתי את נושא מיתוג הרכבת הקלה בתל אביב שוב ושוב ושוב, מתוך דאגה שמא ניתקע עם רכבת קלה אנונימית חסרת שם וסמליל כמו זו של ירושלים.

הנה החדשות: נתע הזמינה מומחה בינלאומי לענייני מיתוג מערכות תח”צ בשם טוני הארווארד (מחברת TDC) אשר יצר ביחד עם מעצבים מקומיים ספר מותג לרכבת הקלה בתל אביב.

המותג נחשף בהרצאה ב”מתחם הקרון” בשד’ רוטשילד.
אני מודה שהופתעתי. לא תיארתי לעצמי שעניין המיתוג נסגר בשלב כה מוקדם, ולא ציפיתי שהוא יחשף בהרצאה.

סמליל יש, אבל שם למערכת עוד לא בטוח

עברתי כמה וכמה פעמים ב”מתחם הקרון” ושמתי לב לסמליל שני המשולשים אך הייתי בטוח שמדובר בסמליל גנרי להמחשה בלבד.
אז מסתבר שזהו הסמליל הנבחר למערכת. מזל טוב.

תתחדשי תל אביב, יש לך סמליל לרכבת הקלה!

להמשיך לקרוא ←

מאמץ אדיר הושקע ביצירת מדרכה רחבה מאוד ליד הקיריה, ואז בא צה”ל וחירבש הכל


במשך שלוש שנים עבדו על הרחבת המדרכה הזו שכ”כ הייתה נחוצה. העבודות הסתיימו לאחרונה.

המצב הישן – מדרכה צרה עתירת ביקוש. בלתי נסבל.
המצב החדש – הסיוט להולכי הרגל נגמר

ואז הגיע צה”ל והתקין על המדרכה שני מחסומים שחוסמים כמעט את כל רוחב המדרכה ומותרים רק את שביל האופניים פנוי להולכי רגל.

המדרכה הורחבה כדי להיחסם ע”י מחסום. התוצאה: כולם הולכים על שביל האופניים.

אז ברור, האטימות מרתיחה. וההפקרות של המרחב הציבורי יכולה להוציא מהדעת. שהרי המדרכה היא שטח בניהול עיריית ת”א, ואסור ששום גורם יתערב וישנה אותו על דעת עצמו (גם אם מדובר בצה”ל).

אבל בנוסף לזה, אני הולך שם ומאבד את השפיות כשאני רואה את תוצאותיו של הראש הרסר”י. פשוט למות. למות למות למות.
מה הבעיה? הרי הותקן בשטח מחסום עמודים שלא מפריע להולכי הרגל. העמודים נבעלים בקרקע כשמפעילים אותם עם שלט. אז למה לעזאזל צריך עוד מחסום לצידם שיחסום את הולכי הרגל?

כשהעמודים מורמים הם מתפקדים כמחסום, והם לא מפריעים להולכי רגל. אבל לא. אדון רס”ר רוצה עוד מחסום.
סליחה זה לא עוד מחסום מיותר, אלא עוד שניים מיותרים. אני אצלם מכל זווית עד שתבינו כולם שעם צבא כזה נפסיד במלחמה הבאה.
התוצאה: כולם הולכים על שביל האופניים.

אותה תופעה בדיוק מתרחשת על המדרכה הרחבה ברח’ יגאל אלון הצמודה להיכל יד אליהו.
גם שם הותקנו עמודים שנבלעים בקרקע, ואחרי כמה חודשים הותקן שער ברזל שחסם את המדרכה.

גם ליד היכל יד אליהו. כשפניתי לעיריית ת”א קיבלתי תגובה בסגנון “מה אתה רוצה גם ככה המדרכה רחבה.”

אהההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!

 

פעם זה היה נראה דמיוני: מרכז עזריאלי יהפוך לידידותי לרחוב


מרכז עזריאלי הוא כיום קטסטרופה לחיי הרחוב בת”א.

עזריאלי תוכנן בגישה המעריצה את האובייקט. הרחוב הוזנח לחלוטין.

הוא נהנה ממיקום סופר מרכזי ומסמיכות לנתיבי תחבורה העמוסים ביותר בעיר תוך שהוא מלא בתכנים ובמוקדי משיכה רבים.

במקום לקחת את שני אלה ולייצר מהם מרכז עירוני תוסס, הוא משאיר מדרכות צרות ומסוייטות הכלואות בין חומת אדניות ותנועה סואנת, מרכז את המסחר והפעילויות המזמינות בתוך קניון מנותק מהרחוב ולא מותיר סיכוי לדרכים הסובבות אותו מלבד להיהפך למקומות נוראיים עבור הולכי רגל.

רח’ גבעת התחמושת: זו המדרכה שמרכז עזריאלי משאיר בחלק הכי רחב שלה. כלואה בין תנועה סואנת לחומת אדניות.
דרך בגין: מילא האדניות, כאן המדרכה צרה באופן שהופך את החוויה להולכי הרגל למעיקה, ולעיתים מסוכנת.

קומפלקסים מקבילים לעזריאלי בעולם מוקפים מדרכות רחבות עמוסי הולכי רגל, עם מסחר ועניין רב.
מרכז עזריאלי תוכנן בהתעלמות כה בוטה מהולכי רגל, כך שבשטח נוצרות סיטואציות הזויות כמו זו; חייל אחד שעומד עם תרמיל מספיק כדי לחסום את כל המדרכה ברחוב המרכזי ביותר במטרופולין.

בנקודות מסויימות רוחב המדרכה מספיק לאדם אחד בלבד.
בצווארי הבקבוק של המדרכה צריך לרדת לכביש, מעיק ומסוכן.

כל התמונות הנ”ל צולמו בערב חג, בשעות אחרה”צ כשהרחובות כבר מרוקנים. ביום-יום הייתי צריך לרדת לעומק הכביש כדי לצלם מרוב עומס.

מי שקצת מכיר את המקום יודע שיש מרחק פיסי גדול בין הכביש לקומפלס מרכז עזריאלי, ובכל זאת השטח שהוקצה למדרכה הוא מזערי.

בתמונה ניתן להבחין איזו מדרכה רחבה יכולה הייתה להיות כאן, אך השטח היקר מפז הוקצה לפתחי איוורור לחניון, ולחצר פריקה וטעינה

כבר כמעט עשרים שנה אני חולף בדרך בגין ומשתגע מהסתימות התכנונית של מרכז עזריאלי בכל הקשור לטיפול בפני הקרקע. הקצאת 95% מהשטח החשוב והמשמעותי ביותר בעיר, פני השטח, לאיזור פריקה וטעינה, ולפתח איוורור לחניון תת קרקעי?

יש תופעות לוואי מצערות לכל מיני אופנות בתחום התכנון שאני יכול להבין. אך טעות כזו מוכיחה שבעולם התכנון יש אנשי מקצוע שאין להם הבנה בתחומם.

תיקון המדרכות סביב מרכז עזריאלי – כבר בעתיד הקרוב

עזריאלי רכשו את הקרקע הסמוכה (בית ידיעות אחרונות לשעבר) במטרה להתרחב ולבנות מגדל נוסף, בעיריית ת”א יש כמה אנשים אכפתיים שמודעים לבעית המדרכות וכך נולד מצב שבו העירייה מנצלת את בקשותיהם של עזריאלי כדי לתקן את המצב המעוות.

בית ידיעות אחרונות נהרס בימים אלה. לכאן יורחב מרכז עזריאלי. gavze007©
Ynhockey©

התכנית להרחבת מרכז עזריאלי – עוד מגדל בנוסף לשלושה, והרחבת הקניון.

המגדל החדש יתשנא לגובה מרשים של 337 מטר, כמעט פי 2 מהמגדל העגול של עזריאלי. עד כדי כך גבוה. הוא יכלול כ-90 קומות וצורתו תיהיה אליפסה.

חזית מערבית עתידית של מרכז עזריאלי

להמשיך לקרוא ←

עיריית ר”ג צעקה “גם אני רוצה”, קיימה אירוע אופניים משלה בתגובה לסובב ת”א, והתחבורה הציבורית נדפקה בכל תל אביב רבתי


עיריית רמת גן, אולי במקום לעשות כל דבר “כמו בתל אביב” פשוט תתאחדו עם תל אביב?
למה אנחנו צריכים שני אירועי אופניים זהים בסמיכות של חודשיים? “סובב רמת גן” ו”סובב תל אביב”?

למה מסלולי הרכיבה מותווים ע”י גבולות פוליטים-מוניציפלים ולא מותאמים לחיי העיר?
ואם כבר עשיתם אירוע מיותר, אולי תלמדו משהו על סגירת כבישים?

חסימות כבישים צריך לתכנן

יש אסטרטגיות שונות להתמודדות עם חסימות כבישים. זה מקצוע שלם. בר”ג ניהול העיר מתבצע ברמה כה נחותה עד שאין אפילו התייחסות לנושא; איפה שהאירוע מתקיים, פשוט סוגרים את הצומת עם ניידת משטרה, וכל התחבורה עומדת. כולם צופרים ומעוצבנים. הכאוס המושלם.

ז’בוטינסקי-ר”ג נחסם כליל כדי שכל רוכבי האופניים יעברו. נוסעי התח”צ מתייבשים בתחנות גם מחוץ לר”ג.

“סובב ר”ג באופניים” גרם לסיוט תחבורתי בת”א רבתי. לא ממש דיברו על זה, כי עיקר הנזק נגרם לנוסעי התחבורה הציבורית, אותם אף אחד לא רואה.

תפקיד העירייה לדאוג קודם כל לתחבורה ציבורית

כאשר מתוכנן אירוע שמצריך סגירת כבישים תפקידה הראשון של העירייה הוא לדאוג לתחבורה הציבורית. (יידוע הנוסעים, תכנון מעקפים ותגבור קווים). התחבורה הפרטית כבר תסתדר שהרי הנהגים כבר מקבלים הנחיות ע”י המשטרה איך לעקוף את החסימה. ויש גם וויז.

ובכל זאת, ההתייחסות התחבורתית היחידה של עיריית ר”ג היא לתחבורה הפרטית.

עיריית ר”ג מציבה את השילוט איפה שלא צריך אותו. עבור הנהגים, ולא עבור נוסעי התח”צ

התחבורה הציבורית היא זו שסופגת את המכה הכי קשה. נהג פרטי שנתקע יוצא מהפקק בסוף ומתמרן את דרכו. נוסעי התחבורה הציבורית מתייבשים בתחנה, והאוטובוסים פשוט לא מגיעים.
האוטובוסים לא מבדילים בין שטחי עיריית תל אביב לעיריית רמת-גן. מדובר בעיר אחת לכל דבר. כשעיריית ר”ג חוסמת לשעה את זבוטינסקי, כמעט כל קווי האוטובוס בדרך בגין בתל אביב, שד’ ירושלים ביפו, וכמעט כל קווי האוטובוס בבת-ים מכיוון ר”ג, פשוט לא מגיעים לתחנה.
לנוסעים המתייבשים בתחנה אין שום דרך לדעת על כך שהרי עיריית ר”ג לא חייבת להם כלום כי אלה לא קהל הבוחרים שלה.

זה עוד מקרה שצריך להזכיר לכולנו, שהדרך היחידה לניהול עיר היא עיריית אם אחת לכל השטח (ולא עיריות שונות לת”א, ר”ג ובת-ים שבפועל הן עיר אחת), שתחתה פועל גוף שמנהל את התחבורה הציבורית בכל אותו השטח (מה שנקרא “רשות תחבורה מטרופולינית, וקיים בכל עיר בעולם, פרט לערים בישראל).

 

אין לי בעיה עם דוכני כרטיסי ברכה לשנה טובה באלנבי, אבל למה כל כך מכוער?


בכל תחילת שנה עברית, אפשר לראות את הדוכנים האלה צצים באלנבי (משנה לשנה יש פחות כאלה מטבע הדברים)

דוכן כרטיסי ברכה במיקומו הקבוע כל שנה
ועוד דוכן. בימים הקרובים הם יתמלאו בכרטיסי ברכה

תמיד כשאני מתמרמר על הניראות של של דוכני כרטיסי השנה הטובה, אני מקבל שטף תגובות מתפלשות בנוסטלגיה וחיבה. לרגע אני הופך להיות האויב של כולם.
גם העוברים והשבים מפרגנים ויש אחדות בתמיכה לדוכנים האלה. וגם באינטרנט.

כתבתי בעבר לעיריית ת”א על הדוכנים, וקיבלתי גם מהם תשובה בסגנון. איך אני מעיז להתלונן על משהו כ”כ מסורתי ויפה?

בקיצור, אני לא מאחל לכם להיות אויבי הנוסטלגיה. אתם לא רוצים להיות שם.

נוסטלגיה.

כשאני עובר באלנבי בתקופה הזאת בשנה אני מתחלחל מהכיעור של הדוכנים האלה. אין לי בעיה עם רעיון כרטיסי השנה הטובה והנוסטלגיה. הבעיה שלי שהדוכנים נעשו בלי טיפת מחשבה אל אסטטיקה והתאמה חזותית לרחוב. פשוט חיברו כמה קרשים במסמרים, שמו יריעת פלסטיק והעמידו את הכל בצורה רעועה וחפיפיניקית.

אם עיריית תל אביב מאשרת את הדוכנים האלה, כדאי שתיקח אחריות גם על הניראות שלהם ולא תיתן לכל אחד לחבר כמה קרשים ולמקם את זה כראות עיניו.

הנה, דוכני רחוב יכולים להיראות טוב:

 

“מנהרת גבעון” תקשר בין חניון גבעון לקניון גינדי, ולא תאפשר לסתם אנשים שלא קונים לחצות את הכביש


“מנהרת גבעון” היא מנהרה שאושרה לבנייה מתחת לרח’ החשמונאים. המנהרה, לרכבים ולהולכי רגל, תקשר בין חניון גבעון החדש לבין חניון קניון גינדי מעברו השני של רח’ החשמונאים.

 

מתוך נספח הבינוי שהוגש

אין לי בעיה עם המנהרה הזו. תבנו.
אבל מה חסר לי כאן? אם כבר מקימים מנהרה מתחת לתשתית ציבורית, מדוע לא מאפשרים לציבור לגשת אליה מרח’ החשמונאים?
מה.. זה כל מה שיש לכם בראש? קניות ומכוניות?

מתוך נספח הבינוי שהוגש

 

הגיע הזמן לפתוח את מוזיאון ארץ ישראל לתל אביב


לא להיבהל מאורך הרשומה! הרוב כאן זה תמונות!

בשנים האחרונות, נתחי קרקע גדולים ומשמעותיים בעיר שהיו סגורים ונסתרים מהציבור, “שוחררו” והפכו לחלק מהמרחב הציבורי של העיר ואף זכו להצלחה בדמות תנועת מבקרים רבה.

בין המקומות האלה אפשר למנות את חצי האי הירקוני (נמל ת”א וגני התערוכה הישנים) מתחם התחנה, דרום הקיריה (איזור שמותג ע”י החייאת השם “שרונה”), טיילת רידינג, פארק מדרון יפו, בריכת גורדון וחלקים מהאזור המזרחי של פארק הירקון הצמודים לרמת החייל.
לדעתי, מוזיאון ארץ ישראל צריך להיות ה”שחרור” הבא.

רובנו מכירים/ות את מוזיאון ארץ ישראל, אבל לא מעריכים/ות נכון את היקף הקרקע אותה הוא תופס, ואת האיכות הנדירה שלה.

זוהי קרקע של 120 דונם, הכלואה בין שד’ רוקח מדרום, דרך נמיר במערב, רח’ לבנון בצפון ומרכז רבין במזרח. חוצצת בין רמת אביב למרכז תל אביב.
הקרקע משופעת. האזור המערבי נמוך והאזור הצפוני-מזרחי בגובה של רמת אביב.
בחלק המערבי של הקרקע ישנה גבעה (כן, דווקא בחלק הנמוך של הקרקע) הידועה בשם “תל קסילה” – תל ארכיאולוגית עם 12 שכבות של יישובים. זהו למעשה האתר הארכיאולוגי הראשון בארץ מאז הקמת המדינה.
באיזור המזרחי יותר נמצאים רוב הביתנים שהם למעשה המוזיאון עצמו.

הנה מפה של מוזיאון ארץ ישראל שמצאתי באתר האינטרנט של המוזיאון:

המפה מודרמת. הצפון למטה והדרום למעלה
המפה מודרמת. הצפון למטה והדרום למעלה

המוזיאון עצמו תופס בנטו שטח מזערי מהקרקע. רק הסימונים הכתומים הם חללים מוזיאלים (וגם על זה אערער בהמשך).
כדי להבליט את הדלות, העברתי את המפה בפוטושופ וסימנתי באדום את כל שטחי המוזיאון שאינם משמשים לתצוגה מוזיאלית. השטחים הפתוחים.

RED
בצבע אדום – שטחים פתוחים ללא תצוגה מוזיאלית. אני מעריך שמדובר במעל ל95% מהשטח

טוב, יש בשטחים הפתוחים תצוגה מסויימת, אך לאור מצבה (המתואר בהמשך) לא יהיה מופרך לטעון שמדובר בגן נטוש.

אז מה יש בין הביתנים? מה זה אותו שטח פתוח? מה זה השטח הצבוע באדום?
בדיוק על זה רציתי לדבר.

אם תהיתם מה פתאום כמה ביתנים שמפוזרים בשטח מגודרים ומכונים “מוזיאון” אז רק אזכיר שזהו טיפוס מוכר ונפוץ של מוזיאונים ולא המצאנו שום דבר. זה בסדר.

אחת הדרכים לארגון מוזיאון היא ע”י חלוקה לביתנים במרחב פתוח.
בד”כ קוראים לזה בעולם “Landesmuseum”. מוזיאון ארץ ישראל הוא מוזיאון מטיפוס זה.
עם זה לכשעצמו אין לי בעיה.

אבל:

  • צריך הצדקה לסגירת חטיבת קרקע כה גדולה לטובת מוזיאון-ביתנים. הרי אפשר להכניס את כל תכולתו של מוזיאון ארץ ישראל בבניין אחד בינוני במרכז העיר. הגיוני שסגירת קרקע עבור מוזיאון תיעשה במקרה שיש ערך מוזיאלי לשטח התחום או שהתצוגה מחייבת שטח חוץ  (כדוגמת גן בוטני / זאולוגי)
    כמעט כל התצוגה של מוזיאון ארץ ישראל מוצגת בהקשר סטרילי ללא קשר לסביבתה.
    בשטח המוזיאון אכן ישנו אתר ארכיאולוגי, אך כפי שאטען בהמשך, הוא אינו חלק פעיל מהמוזיאון ויתכן שהוא לא יותר מתירוץ לסגירת השטח.
  • אם כבר סוגרים חטיבת קרקע כה גדולה לטובת מוזיאון, מוטב היה להשקיע מאמץ עילאי בטיפוח השטח הזה.
    בפועל, רוב השטח מופקר ואף עזוב לחלוטין. בהמשך אביא דוגמאות. ממש קשה יהיה לצופה להאמין שהן צולמו במקום שמכנה עצמו מוזיאון.
  • כששטח כ”כ גדול בתוך העיר סגור ומגודר, יש לדאוג למרחב הציבורי העוטף אותו. מדרכות ברוחב תקין, שבילי אופניים, צל, ולפחות טיפ-טיפה מרחב ציבורי. כזה שאפשר לשבת בו על ספסל. מוזיאון ארץ ישראל לא משאיר מדרכה ראויה.

של מי המוזיאון?

מוזיאון ארץ ישראל הוא תאגיד של עיריית תל אביב-יפו. זה לא שטח פרטי. העירייה הקצתה את השטח והקימה אותו. השטח שייך לרשות המקומית תל אביב יפו.
הבסיס להקמת המוזיאון היה אוספיו הפרטיים של ד”ר ולטר מוזס, שהורה עוד בצוואתו לייעד את אוסיפיו עבור מוזיאון שיוקם בת”א.

מוזיאון שהתחיל בקול תרועה רמה, והמשיך בקול ענות חלושה

בעת הקמתו מוזיאון ארץ ישראל, פיתח הרבה ציפיות. למעשה הוא היה המוזיאון הגדול המיועד היחיד. הוא הקדים את בניין מוזיאון ת”א ומוזיאון ישראל בירושלים.
האדריכל מיכאל יעקובסון (בבלוג “חלון אחורי“) איתר כמה תמונות ארכיון שהעידו כי לשם היה מביא ראש עיריית ת”א את כל אורחיו רמי הדרג: נדבנים, ראשי מדינות, שגרירים ונשיאים. 

 למעשה עד פתיחת מוזיאון תל אביב לאמנות היה מוזיאון ארץ ישראל מרכז התרבות המוזיאלי של העיר.

להמשיך לקרוא ←

תכנית שהופקדה במחוזית תאחה את הנתק בין נוה צדק למתחם הטקסטיל


בין שכ’ נוה צדק למתחם הטקסטיל (מתחם הטקסטיל הוא שם לא רשמי לתרכובת מבנים בני כ-17 קומות מול גן צ’ארלס קלור) ישנו איזור מוזנח שבחלקו הוא מדבר חניונים ומבנים מתפוררים. באיזור זה העירייה לא מספקת היתרי בנייה בהמתנה לתכנית כוללת.

התכנית שהופקדה לאחרונה בוועדה המחוזית ממשיכה את אופי הבנייה הנווה צדקי מערבי עד למתחם הטקסטיל, כאשר הדופן הסמוכה לרח’ המרד (כלומר למתחם הטקסטיל) תיבנה בגובה גבוה יותר, של כ5 קומות, ואיזור זה מיועד למלונות.

רוח התקופה ניכרת בתכנית החדשה:

קל מאוד לראות איזה אופי בנייה אומץ ואיזה נזנח. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
אם התכנית הייתה מאושרת בשנות ה70, מימדי המבנים היו גדולים בהרבה. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
מתוכנן גם גן ציבורי חדש, דבר שכה חסר בנוה צדק, שכונה שתוכננה ללא גנים ציבורים. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
איזור המלונות בולט בהדמיה – ממוקם אל מול כיכר השעות היפות (בין בית התעשיינים למלון דן פנורמה)
בהדמיה מסומן גשר בין אחד המבנים לבין כיכר השעות היפות. כיכר השעות היפות הכושלת. העירייה עוד לא אמרה את מילתה האחרונה בנוגע לכיכר הזו ולמיטב הבנתי היא מגששת בניסיון למצוא לה פיתרון. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
מבט מתוך כיכר השעות היפות. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
מבט מרח’ המרד. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
מבט מרח’ המרד, מכיוון צפון לדרום. מקור: יובל קדמון אדר’ ©

משפט חכם ששמעתי פעם: לכל תזה יש אנטיתזה וכעבור תקופה הם משתלבים והופכים לסינתזה.

לדעתי תכנית התפר החדשה היא טובה, אולם היא יותר מידיי אנטיתזה ופחות מידיי סינתזה.
היה צריך לייצר יותר הדרגה בין הבנייה הגבוהה של מתחם הטקסטיל לבנייה הנמוכה של נוה צדק.
כלומר השורה הראשונה הייתה צריכה להיות מבונה יותר, גבוהה יותר ובעיקר מתקשרת יותר עם מתחם הטקסטיל.

סוף סוף זה קרה: מחסומי סינון לתחבורה פרטית בזמן קיום אירוע ענק


הרבה שיפורים אנחנו צריכים בתחבורה הציבורית בתל אביב.
רכבות תחתיות וקלות, אוטובוסים רבי קיבולת, מיניבוסים מתקדמים במקום מוניות שירות וגם: מחסומי סינון לתחבורה פרטית, עת מתקיים אירוע ענק בעיר.

אז הנה, קיבלנו אחד מהם בפעם הראשונה. (לפני שנה הצעתי לעירייה להפסיק לסגור רחובות מרכזיים בעת אירוע אירועי ענק.)

בעת קיום מצעד הגאווה ראיתי לראשונה מחסומי סינון.

כמה שזה פשוט: מגיע אוטובוס – נפתח השער, מגיע רכב פרטי, נסגר. ברמת העיקרון, אפשר מהיום לקיים אירועי ענק בעיר הזאת בלי לסתום אותה.

הוידאו הקצרצר הזה הוא 4 שניות של אושר:

מרוב שמחה והתרגשות שכחתי לבדוק איך העניין עובד.
אז חזרתי והתבוננתי..

וגיליתי שגם הפעם, לקחו רעיון קל לביצוע וחירבשו אותו עד הסוף
למה? שימו לב לוידאו הבא:
השומר פותח את השער לקטנועים, והאוטובוס שאמור להמשיך לנסוע ישר, פונה למעקף ומסתבך בעיר.

מה הסיבה לכך? השכונה, השוק, הבזאר הים-תיכוני של הבלאגן וחוסר היעילות שצועק לשמיים.
כשהבלאגן נעוץ כ”כ חזק בתרבות ובמסורת, נהג האוטובוס פשוט רגיל לראות מחסומים כשיש אירוע גדול בעיר ולעקוף אותם.
אין תיאום בין כוונת העירייה להשאיר את צירי התח”צ פנויים לבין חברות האוטובוסים.
הפיתרון הוא כמובן, להקים רשות תחבורה ציבורית מטרופולינית שתדע לעשות תיאום בין כל הגורמים.

 

“ציר שלבים” מתקדם. יהיה ה”אבן גבירול” של דרום תל אביב? אולי רק לאורך קטע קטן.


“ציר שלבים” – רצף של כמה כבישים ורחובות בתל אביב יהווה קישור בין מחלף וולפסון בדרום לרחוב אילת בצפון.

בדרך הוא יחלוף על פני איזורים בעלי אופי בינוי שונים זה מזה כמו נוה צדק, נוה עופר, פלורנטין ואיזור המוסכים בשלמה.

העבודות החילו. צילום ממחלף וולפסון צפונה

שנים דובר על התכניות להרחיב את הציר הזה ורק לאחרונה אפשר לראות התקדמות אמיתית בעבודות.

העבודות מבוצעות בשני שלבים. השלב הראשון כולל את התחום שבין מחלף וולפסון בדרום ועד לדרך קיבוץ גלויות בצפון. השלב השני כולל את התחום שבין קיבוץ גלויות בדרום לרח’ אילת בצפון.
נכון לעכשיו, רק השלב הראשון (המקטע הדרומי) נמצא בביצוע.

ציר שלבים יחלוף ויקשר ליד ובין מקומות חשובים בדרום-מרכז העיר. תחנת רכבת וולפסון, אצטדיון בלומפילד, מתחם התחנה ותחנת הרק”ל “אליפלט”.

אך האם מנוצלת כאן הזדמנות ליצירת רחוב שיתפור את כל הנ”ל לאיזור בר-הליכה רציף ועירוני?

לדעתי אחד המאיצים בפיתוח ציר שלבים הוא החשש מעבודות הרכבת הקלה שיסגרו לתנועה את שד’ ירושלים.
עבור הזרמת תנועה – מהווה ציר שלבים חלופה לשד’ ירושלים, וכן מתוכנן בו גם נת”צ.

בירוק – המקטע הדרומי, בשלבי בנייה. בסגול – המקטע הצפוני שטרם אושר

ציר שלבים מורכב למעשה מהרחובות היינה היינריך, שלבים ואליפלט (דרום לצפון).
לאורך השנים השתנו התכניות שוב ושוב לגבי הציר הזה, שהרבה זמן הייתי מודאג מהאופי בו יבנה. דרך עירונית מהירה? רחוב?

לפי התכניות הוותיקות יותר, ציר שלבים אמור היה להיסלל כדרך לכלי רכב וזה היה תפקידו העיקרי. חתך הרחוב לפי תכניות אילו היה רע ביותר. כביש רב נתיבי ללא דופן רחוב וללא התייחסות נאותה להולכי רגל.

עם השנים השתנו התכניות בעקבות לחץ מגופים שונים. התכניות החדשות מתייחסות אליו קצת יותר כאל רחוב עירוני, אך האמור רלוונטי רק למקטע הצפוני (מדרך קיבוץ גלויות עד רח’ אילת)

הדמיה לא מחייבת ממצגת של עת”א של המקטע הצפוני של ציר שלבים. נקווה שבאמת יבנה כרחוב עירוני.
המקטע הדרומי מתוכנן יותר כמו דרך מהירה בתוך העיר
בחלק הזה בסמוך לשכ’ נווה עופר העבודות כבר ממש מתקדמות. אפשר להבחין ברוחב הכביש. זהו המקטע הדרומי.

המקטע המצוי בשלבי בנייה בימים אלה מתוכנן ככביש ופחות כרחוב.

  • 3 נתיבי נסיעה לכל כיוון (לא כולל נתיבי פנייה, מה שמרחיב את הכביש מאוד בצמתים)
  • מעקות הפרדה ואי תנועה גדול
  • שטחי חיץ ירוקים לסירוגין בין שביל האופניים לכביש או בין שביל אופניים והמדרכה, דבר שיוצר חתך דרך רחב מאוד.
  • שטח החיץ הרחב בין שביל האופניים למדרכה יגרום להולכי רגל ללכת על שביל האופניים. (בעיה זו קיימת רק בקטע מצומצם)
  • אפשרויות חצית הולכי רגל מוגבלות מאוד.
בצמתים תורחב הדרך לצורך נתיבי פנייה, יהיה מאוד לא נעים להולך הרגל לחצות רחוב כזה.

אז נכון, הסביבה של המקטע המדובר של ציר שלבים אינה עירונית וצפופה, ולרוב מדובר ביחידות שכנות מנותקות זו מזו שנבנו תוך התעלמות מהדרך הזו.להמשיך לקרוא ←

דורשים רב-קו במוניות שירות. אבל רגע! רב-קו במונית שירות זה למעשה..אוטובוס!


לאחרונה מתחזקות הקריאות להחיל שימוש בכרטיס רב-קו גם במוניות שירות.

על פניו, הצעד מתבקש וראוי. הרב-קו מאפשר הסדרי נסיעה נוחים, ומעל הכל הוא מאפשר לעבור מאוטובוס לאוטובוס בלי לשלם שוב, כך שהתשלום הוא לא עבור נסיעת אוטובוס אלא עבור המסע כולו (“דלת לדלת”).

קמפיין הרב קו במוניות שירות שרץ בפייסבוק וע”ג מוניות השירות

מוניות שירות לא מאפשרות לעבור בינהן. (“החלפת קו”) כלומר, הן מאפשרות, אך צריך לשלם פעמיים. את זה אף אחד לא יעשה. עדיף כבר לקחת מוניות.
כך מוניות השירות הפכו לכלי תחבורה הרבה פחות מבוקש בשנים האחרונות.

גם “15 דקות” לוקחים חלק במחאה

הקמפיין האחרון שקורא להחיל את הרב-קו גם במוניות השירות הוא פרדוקסלי מהסיבה שמוניות שירות, בניגוד לאוטובוסים אינו כלי תח”צ המנוהל כמערכת, אלא כלי תחבורה פרטי שמסיע את הציבור. מנגד, הרב-קו פועל כמערכת. הוא מייצר מערכת תשלום משותפת לכל צי הרכב של התח”צ.
הכנסת רב-קו למוניות השירות, אם זה ייעשה נכון, פירוש הדבר ביטול מוניות השירות והפיכתן לתחבורה ציבורית רגילה. השאלה היא האם זה ייעשה נכון?

בעמוד המחאה בפייסבוק נשאלת השאלה, האם אפשר להסתדר בלי מוניות השירות:

אגב התשובה היא כן. ת”א יכולה להסתבר בלי מוניות שירות שכן מוניות שירות מתחרות עם קווים מוצלחים קיימים ולא מרחיבות את הכיסוי. הן רק פעילות בשבת. צריך פשוט תח”צ בשבת.

ההבדל המרכזי בין תח”צ למוניות שירות

מונית השירות היא רכב פרטי. היא הקניין של הנהג. בסוף יום העבודה הנהג לוקח אותה הביתה. הנהג מטפל ברכב, קובע את תנאי הנסיעה ולעיתים משנה את המסלול והחשוב ביותר: הנהג מקבל את הכסף מהנוסעים ישירות לכיסו.

לעומת זאת בתחבורה הציבורית, הנהג מקבל משכורת קבועה מהחברה.
הפרט הקטן הזה מייצר שרשרת של הבדלים מהותיים בין תחבורה ציבורית לבין מוניות שירות:

  • לתחבורה ציבורית (אוטובוסים, רכבות וכ’) יש אוריינטציה שירותית, בעוד שלמוניות השירות יש אוריינטציה מסחרית.

אוריינטציה מסחרית מייצרת תחרות. תחרות הוא מושג שנתפס כמאפיין חיובי של כלכלה, אך זה כלל לא רלוונטי לשדה התחבורה הציבורית. אני מופתע שוב ושוב לגלות כי גם אנשים הבקיאים בנושאי תח”צ לא מודעים לכך! תחרות בתח”צ היא דבר רע מאוד! תחרות בתח”צ צריכה להיעשות בשלב המכרז ולא בשטח.

שיטת התשלום הישיר לנהג מונית השירות אכן מייצרת תחרות. אך תחרות זו מתבטאת בניסיון להסיע כמה שיותר נוסעים. כלומר מדובר בתחרות על הכביש.

  • נהגי מוניות השירות לא יוצאים בזמנים קבועים, ולא יוצאים כאשר יש מושבים ריקים ברכב.
    הדבר גורר בהכרח המתנה נצחית של נוסעים המנסים לתפוס את מונית השירות בתחנות הראשונות של הקו, שאחרי תחנת המוצא.
  • נהגי מוניות השירות צריכים כאמור להתחרות על נוסעים מה שגורר נסיעה מהירה ופרועה, הורדת נוסעים באמצע הכביש (כי התקרבות למדרכה פירושה ביזבוז זמן והפסד נוסעים), ובעיקר התחרות עם מוניות שירות אחרות, ועם התחבורה הציבורית.
    נהגי שירות מספרים כי המקצוע שלהם מחייב מעבר קבוע באור אדום ונסיעה מעל המהירות המותרת.

בוידאו הבא אפשר לראות בבירור את התוצאות של המרדף אחר-הנוסעים היומיומי של מוניות השירות:

רב קו במוניות שירות – מה זה בדיוק אומר?

רוצים רב קו במוניות שירות? כדי “לשלב את מוניות השירות במערכת”? דרישה נכונה.
אבל דרישה כזו צריכה להיות מפורטת יותר: הכסף שירד מהרב-קו צריך להגיע למערכת סליקה משותפת לכלל התח”צ, ונהגי מוניות השירות יקבלו משכורת קבועה.

או במילים אחרות: נהגי מוניות השירות לא יתוגמלו לפי מספר הנוסעים שהם מסיעים.
זה כל ההבדל.

והפרדוקס הגדול הוא שמרגע ששינינו את שיטת התגמול, ביטלנו למעשה את מוניות השירות שכן אלא יהפכו למיניבוסים שהם חלק קוהרנטי ממערכת התחבורה הציבורית.

המיניבוסים של מפעילות התח"צ הן למעשה מוניות שירות ללא כל התחלואות. מתי עלה©
המיניבוסים של מפעילות התח”צ הן למעשה מוניות שירות ללא כל התחלואות. מתי עלה©

כך שלמעשה המחאה לרב קו במוניות השירות היא למעשה מחאה לביטול מוניות השירות. אם זה המאבק – אני בעד.
אבל המאבק מפספס את הנקודה הזאת, ואני חושש שתימצא איזו קומבינה להכנסת רב-קו למוניות השירות מבלי לשנות את שיטת התגמול.

אם אכן יש אפשרות כזו והיא מקודמת, אלה חדשות רעות מאוד לענף התח”צ, שכן מהלך כזה ינציח את תרבות מוניות השירות לעוד שנים רבות.

רשומה קודמת בנושא: מוניות שירות זה לא בדיוק תחבורה ציבורית

 

פרוייקט חיפוש שם לרכבת התחתית בתל אביב רבתי: אותרה הצעת המיתוג הראשונה* מ-1982 !


לאורך כל המאה ה-20 עלו הצעות שונות (רציניות יותר ופחות) לרכבת תחתית בת”א.
אך רק לאחרונה מצאתי הצעה אחת, מ-1982 שהפנתה את תשומת ליבי לכך שיש עוד אנשים שנתנו דעתם על מיתוג המערכת.

במקרה של ההצעה הזו, המיתוג עוד הקדים את התכנון המפורט של הקו.
שם ההצעה היה כשם החברה שהוקמה במטרה לקדם את המיזם: “אביבית“.
הסמליל שאיתר את חזית הרכבת בהדמיה המצויירת: יחד עם סמליל עברי נוסף:
נראה שזו אחת ההצעות הזוטרות ביותר, לא הצעה מפורטת, ולא עומד מאחוריה גוף ממסדי. זו יוזמה פרטית שלא נראה שזכתה לפרסום רב.

ההצעה פורטה בידיעון שהופץ ע”מ לגייס משקיעים פוטנציאלים:

כריכת הידיעון. מקור: בלוג “עונג שבת”©
הקו המוצע (באדום) קרוב מאוד לקו הסגול המתוכנן, הקו הצהוב קרוב בחלקו לקו האדום הנבנה בימים אילו. מקור: בלוג “עונג שבת”©
הידיעון במלואו – מחשבה ניכרת על מיתוג. מקור: בלוג “עונג שבת”©
צד שני. מקור: בלוג “עונג שבת”©
פרטים והצגת הרעיון. מקור: בלוג “עונג שבת”©

בבלוג “עונג שבת” בו מצאתי את הידיעון והסיפור שמאחוריו, מסופר כי ההצעה הוצעה ע”י יוסף בן אלכסנדר, שהציג עצמו כיזם ומנהל חברת ‘אביבית – תכנון מטרופוליטנה ת”א בע”מ’, שמשרדיה שכנו ברחוב שלם 2 ברמת גן. כותב הבלוג סיפר על כך שהצעה זו הגיע למערכת התכנית כלבוטק באפריל 1982, אז עבד במערכת התכנית ונתקל בפנייתו של בן אלכסנדר. הוא שמר לעצמו את הידיעון, ומאז לא שמע מאומה על היוזמה.

“אביבית”, הטייה קלאסית של המילה “אביב” (מהשם “תל אביב” כמובן) היא הצעה שקיבלתי טרם פרסום זה כמה וכמה פעמים.

אחד המציעים אף טרח והכין סקיצה ראשונית של סמליל לשם:

תמצית הרעיון: שימוש באות הראשונה בעברית ובשתי האותיות הלטיניות הראשונות ליצירת סמליל. מציע ההצעה בחר שלא אפרסם את שמו

אז מה דעתכם/ן על השם “אביבית”?
לדעתי החיסרון הבולט ביותר שלו הוא חוסר הנוחות בהגיותו ללשון זרה. הצליל החזרתי הופך אותו לקצת מציק.

*זוהי הצעת המיתוג הראשונה שתועדה ונמצאה. אם מישהו מכיר הצעות מיתוג מהעבר, מוזמן להעביר לי.

 

פרוייקט חיפוש שם לרכבת התחתית בתל אביב רבתי נמשך: הצעות ומחשבות


לאחרונה ניסיתי להעלות קצת את נושא המיתוג של הרכבת התחתית-קלה בת”א. טענתי שיש למצוא שם לרכבת התחתית בתל אביב.
גם סמליל ברור צריך לאפיין אותה, אך ברשומה הזו אתייחס רק לנושא השם.
הרשומה בבלוג ייצרה כמה דיונים ברשת בפלטפורמות שונות והרבה רעיונות נזרקו לאוויר.

זה הזמן להעלות כמה מחשבות והצעות שונות.

מחשבות:

  • כיוון שפייסבוק היא רשת חברתית, רוב ההצעות נכתבו בניסיון להיראות שנון ומצחיק בפני כולם/ן. רכבת תחתית בת”א היא מושא לצחוק כבר שנים רבות. מה שהופך את הבדיחה עליה לקלאסיקה.
    שיתוף ציבור
  • רוב ההצעות דווקא היו רציניות רק שרצינות לא מספיקה. אנשים לא מתעמקים.
    כמעט כל השמות לא נבחנו כמותג, ולא נבדקו מזוויות שונות של שימוש, אלא כשם בלבד.
  • התגובות וההצעות גרמו לי להבין שצריך לחדד את עניין הקווים המנחים. ולקבוע שכל הצעה חייבת להתייחס לפחות לחלק מהם.

כמה מההצעות לשם לרכבת התחתית בתל אביב:

  • ההצעה הנפוצה ביותר הייתה “אביבית”. הבעיה בשם הזה היא הצלילים החוזרים (אביבית) מה שגורם לשם להישמע מעיק ב”בינלאומית”. השם גם מצלצל כמו שם פרטי.
  • “מטרו-דן” קל היה לאנשים לשלוף את השם הזה. גוש-דן הוא כינוי מקובל לתל אביב רבתי ומטרו היא מילה בינלאומית למערכות מסוג זה.
    לדעתי השם מאוס עוד לפני שנולד. השימוש ב”דן” לתיאור תל אביב הגדולה מחליש את המותג.
  • “קל-דן”. שתי מילים עם מקף מחבר יוצרות שם חלש יותר. השימוש במילה “קל” מתייחס רק לרכבת קלה בעוד שעתידים להיפתח קווים בטכנולוגיות שונות.
    זה גם צירוף מילים בנאלי עד כדי כך שאני די בטוח שיש כבר משהו שנקרא קל-דן.
  • “תֶלית”. יש הרבה יתרונות לשם הזה. אין מילה כזו. היא חדשה לגמרי, קלה להגייה לכל אחד ונראית סבירה גם בבינלאומית (Telit).
    “תל” לקוחה מהשם תל אביב, ולדעתי זה נכון לעשות כך. אם נתפלסף עליה קצת, “תל” היא מילה שמאזכרת את שכבות הקרקע השונות שמאפיינות היטב את הקרקע באיזור, והרכבת הרי תעבור ע”ג הקרקע ובתת-הקרקע.
  • “מטרו” אחת ההצעות הייתה לאמץ את השם הנפוץ בעולם למערכות מסוג זה.
    יש עם זה 2 בעיות: מבחינת הטכנולוגיה, הרכבת לא תיהיה מטרו, אלא רכבת קלה (לפחות בחלק מהקווים), בעיה אחרת היא הזרות של השם מטרו לעברית.
  • “זורמת”. שם ארוך לביטוי, אופנתי ותקופתי. אני מניח שיש שיראו בכך יתרון. זהו שם צעיר ודינמי, ההפך מהתדמית הנוכחית של התח”צ.
    כך יראו הקרונות. נת”ע כתבו על הקרונות Tel-Aviv Tram. נקווה שזה מיתוג זמני בלבד. הדמיה: נת”ע©
  • “רַקֶלֶת”. שילוב של רכבת וקלה למילה אחת. נשמע טוב מאוד רק שמרגיש לי כמו מילה שצריכה להתווסף לשפה העברית כשם כללי לרכבת קלה, ולא כשם של מותג ספציפי. בנוסף, השם ארוך לביטוי.
  • “רַקַל”. כנ”ל, רק קצר.
  • “רכ-דן”. שוב צירוף מילים סטנדרטי וחלש + שימוש במונח “גוש דן”.
  • “סאב-דן” גם התקבעות לתת-הקרקע, גם לעז וגם גוש דן. לא טוב.
  • “מטרונית”. שימוש חוזר בשם של המערכת החיפאית. השם הזה הוא למעשה וויתור על מיתוג ספציפי לת”א.
  • “המונית” – קרוב מידיי למילה “מונית”. ייצור בילבול בעיקר אצל תיירים.
  • “נוֹע” – אחת ההצעות המרעננות למותג חדש יש מאין.
    מציע השם “נוע” טען שהשמות עם הסיומת “נית” נשמעות לו כמו חוסר יכולת להחליט על שם, כך שזה אפילו נשמע מתנצל.
    אכן יש תחושה שצירוף הסיומת “נית” למילה מוכרת היא ברירת מחדל של בחירת השם חסרת המעוף, ורוב התוצאות של פעולה כזו נשמעות לעוסות.
    “נוע” הוא שם קליט של מותג עברי מקומי, ואני עדיין בודק איך הוא נשמע בבינלאומית.זה שם שמשתלב במשפט בקלות ואחרי כמה דקות של אימון נשמע לי טבעי לחלוטין. “אני מגיע מחיפה ברכבת ולוקח נוע לאלנבי, נתראה שם”.המציע גם בחן את השם מכיוון שלא חשבתי עליו: הקוד. תח”צ עושה שימוש נרחב בקודים של אותיות ע”מ לתאר בקיצור גופים שונים של תח”צ. (כמו TLV, נתב”ג, תמח”ת) התייר ירכוש כרטיס נסיעה בתח”צ עוד בנמל התעופה עליו יהיה כתוב “Israel Train  + NOA inner city  20 NIS” והיתרון הוא שבמינימום מילים המסר יעבור. (כרטיס שכולל נסיעה ברכבת ישראל וגם למערכת הסעת ההמונים בתוך העיר).יש הרבה דוגמאות למערכות תחבורה שיש להן שמות קצרים שהם מעין סלנג שהתפתח מאוסף אותיות – כמו ICE הגרמנית, GVB של אמסטרדם.
    הם על פניו לא מותג עם משמעות אבל בתור תייר שמגיע למקומות האלה זה עובד כמותג מאוד חזק, את/ה קונה GVB weekly card ואת/ה יודע/ת מה יש לך.
    לכן כיוון כמו NOA מיישר קו עם מותגים כאלה ושובר שגרת שמות ישראלית.

כל הצעה שאתם/ן שולחים/ות, הקפידו בבקשה לקרוא את הקווים המנחים! (אולי אפילו להציע כללים נוספים?) זה בסדר לוותר על קו מנחה, כשיש לכך תמורה בדמות יתרון אחר בשם.

קווים מנחים:

  • בשם צריך להיות משהו מקומי.
  • השם צריך להיות עברי, ויחד עם זאת קריא ונעים לביטוי בבינלאומית.
  • אם עושים שימוש בשם העיר, חשוב מאוד לדעתי להשתמש במילה “תל אביב” ולא “גוש-דן”. תל אביב היא מותג חזק, ונכון לקרוא למטרופולין כולו ע”ש עיר הליבה.
  • השם חייב להיות קצר.
  • הרכבת תנוע בתת הקרקע וגם על פני השטח, מה שאומר שהשם לא יכול להתקבע על אחד מהם.
  • יתרה מכך, לא כדאי לקבע את השם לרכבת או מסילה, שכן קווים עתידיים שיהיו חלק מהמערכת ינועו בטכנולוגיות שונות כמו אוטובוסים רבי-קיבולת, ויהיה כדאי מאוד למתג אותם כחלק בלתי נפרד מהמערכת.

המשיכו לשלוח הצעות לדוא”ל: tapuzg@outlook.co.il

עד שעושים מדרכה חדשה בר”ג גם היא לא תקנית


רמת גן לא מצטיינת בתשתיות. וזה בלשון עדינה מאוד. מדובר ברובע שמפגר הרחק מאחור בכל נושאי התשתיות. אם זה בריהוט רחוב, רכיבי תאורה, הצבה לא מרוסנת של שלטי פרסומות במרחב הציבורי, ובעיקר באיכות המדרכות.

בתחילת רח’ ז’בוטינסקי בר”ג בסמוך למגדל אמות אטריום, הוקמה מדרכה חדשה, שבחלקה רחבה מאוד.
שמחתי לגלות מדרכה נוחה ורחבה ברחוב שכה זקוק לזה.

התאכזבתי כשגיליתי שהמדרכה נבנתה בסטנדרט של שנות ה-60, ללא רצועת תשתיות המפרידה בין תחום הולכי הרגל למסעה.
ברצועה זו, שאמורה להיות מובדלת בחומר משאר המדרכה, הייתה אמורה עיריית ר”ג למקם עצים, סלי אשפה, תמרורים, מתקני אופניים וכ’
המדרכה אינה כוללת הנמכות ליד הכניסה לתחנת הדלק הסמוכה.
ככל הנראה, המדרכה הוקמה ע”י יזם מגדל אמות אטריום. עיריית ר”ג נותנת את החופש המוחלט ליזמים לעשות מה שבא להם. היא לא מתערבת במרחב הציבורי.

מדרכה רחבה, אבל לא תקנית
דוגמא למדרכה תקנית ונכונה – מחולקת לרצועות ובעיקר כוללת רצועת תשתיות המפרידה בין הולכי הרגל למיסעה

עד שמחליפים תאורה ברחוב ברמת גן – הורסים את המדרכה

בימים אלה עובדים על החלפת תאורה ברח’ ארלוזרוב ברמת גן.
עמודי התאורה החדשים מותקנים כמעט במרכז המדרכה הצרה במקום בקצוות שלה, כמו העמודים הישנים.
העמודים הישנים, אלה שיוסרו, מותקנים במקום נכון, שכן הם לא פוגעים בתפקוד המדרכה.
מדהים אותי שפעולה כזו נעשית כעבודות רס”ר – פשוט שולחים פועלים לשטח.
אין תכנית אדריכלית.

המדרכה הולכת להצמצם ולמה? כי אין תכנון.