ארכיון הקטגוריה: רשומות כלליות

כבר ב1968 היו שהשתגעו מכך שאין עיריית גג גדולה לתל אביב רבתי


הנה קטע עיתונות מ1968 שנראה כאילו נכתב היום. שום דבר לא השתנה. הרבה ערים שהן למעשה עיר אחת, וחזון תקוע לאיחודן לכדי “תל אביב הגדולה”.

ראש העיר דאז יהושוע רבינוביץ אמר בתגובה על מעבר תושבים מתל אביב יפו לערי הלווין הסמוכות “מילא, שיעברו אל מעבר לרחוב. הרי בין כה וכה זו תיהיה פעם עיר אחת.” וזה בעצם כל הסיפור.

מעריב 28.03.1969

גם בקטע התכנית הבא שליקטתי וערכתי פעם מארכיון תכנית טלוויזיה ישנה בשם “פני הארץ”, שואלת פרופ’ אניטה שפירא, עוד בשנת 1985 “היכן מתחילה תל אביב והיכן מתחילה גבעתיים”? היא מתייחסת לכל הגוש העירוני הגדול כאל “תל אביב הגדולה” ומתארת יפה איך העיר “רדפה אחריה” בכל פעם כשעברה רחוק יותר אל מעבר למרכז תל אביב.

הגיע הזמן לאחד את ערי תל אביב רבתי לעיר גג אחת. צריך לעשות את זה בהקדם. איחוד כזה אם ייעשה בקרוב יהווה איחוד באיחור של בערך 60 שנה.
60 שנה בהן הערים מחוברות זו לזו פיסית ומעשית, ומנותקות זו מזו ברמה הניהולית.

משוגעים, תפסיקו לשפד את הרחובות בעמודי מחסום


לעיריית בת ים יש תקציב עודף לבזבז על אינספור עמודי מחסום שמוצרים בפיזור ובכזו רשלנות?
עמודי מחסום צריכים להיות מוצבים ע”פ תכנית מסודרת שהכין מתכנן מוסמך. אלה לא עבודות רס”ר.
תבינו עיריית בת ים, זה לא עובד כך. זה לא שככל שתשימו יותר, כך ייטב למרחב הציבורי.
עמודי מחסום צריכים לשים בשורה ולאורך קצה המדרכה, ברצועה ייעודית למתקני רחוב.

הנסיך הפרסי יודע שללכת בין חרבות זה לא דבר נעים
גם הרחובות שלנו מלאי חרבות

 בין הכביש למדרכה. זהו מקומם של עמודי המחסום. לא בתוך האספלט, לא לצד ערוגות ולא בתוך המדרכה.

ככה מציבים עמודי – מחסום לרכבים. עמית ריהוט רחוב©

לא אבסורד? תמרורים שמתירים לנהג/ת לעבור על החוק ולסכן חיים


תמרורים נועדו להשליט סדר ברחוב, אבל שימוש לא סביר בהם יכול לבלגן את הרחובות, ולעשות אותם מקום לא נעים ולעיתים מסוכן.

ברשומה הזו אתמקד בהפקרות הרמת גנית שכן עיריית ר”ג “לארג’ית” בכל הקשור לאכיפת חוקים החלים על חניה.

מדרכה ברח’ המתמיד בר”ג. נשאר 30 ס”מ לעבור אז פשוט הולכים על הכביש
והכל כמובן מותר באישור תמרור שמתיר לעבור על החוק

התמרור המקולל הזה, תמרור 627, היה נפוץ בעבר בערים ואט אט נעלם. זה תמרור משוגע לכל הדעות שהכשיר פיתרון זמני וגרוע כפיתרון קבע.
טוב עשתה עיריית ת”א שכמעט והכחידה אותו בתחומה.

התמרור המיושן הזה צריך להימחק מספר התמרורים

בעיריית רמת גן לא מבינים שעיר זה קודם כל מדרכה

עיריית רמת גן היא אחת העיריות ההרסניות ביותר בכל הקשור למדרכות העיר ולמרחב הציבורי בכלל.
מישהו צריך להזכיר לעירייה הזו שעיר מורכבת בראש ובראשנה מהחלל שבין המבנים.

כלומר חלל פנים-הבתים והמכוניות (מרחב המחייה במשך 99.999% מהזמן של קברניטי עיריית ר”ג), הוא הרבה פחות עיר מאשר אותו מרחב שהעירייה הורסת ע”י הפיכתו לחניון ענק.

מכיוון שראש העיר נבחר כדי לטפל בעיר ולא בבתים פרטיים או משטחי נסיעה לרכב, תפקידו הראשון והעיקרי הוא לדאוג למרחב הציבורי, כלומר לטפח את מדרכות וכיכרות העיר ולהכשיר אותם כשטח המיועד לבני אדם.להמשיך לקרוא ←

איחוד תל אביב ובת ים: חברי מועצת עיריית בת ים רק רוצים לשמור על מקום עבודתם


איחוד תל אביב ובת ים מתקרב, ועלה היום כנושא הצעה לסדר בישיבת מועצת עיריית בת ים.
הגעתי לישיבה הזו כדי להקשיב מקרוב, ולא גיליתי שום דבר חדש, אלא שמה שכבר ידעתי פשוט התגלה כבוטה יותר ממה שחשבתי.

מצורף צילום החלק בישיבה בו נושא האיחוד עלה לסדר:

 

‎Posted by Avi Arie on‎ יום שני 6 פברואר 2017

איחוד תל אביב ובת ים הוא השעיר לעזאזל המוסכם.

כל חברי המוצעה מצויים בתחרות בינהם, מי מתנגד עם יותר שיניים לאיחוד תל אביב ובת ים.
כל חברי המועצה עסוקים בדבר אחד בלבד. שמירה על מקום העבודה שלהם.
טובתה של בת ים לא עלתה לרגע כנושא שיחה. אם כן אז כקלישאה כמו “לא ניתן יד למחיקת העיר”, “אי אפשר למחוק את ההסטוריה” וכ’.

יש התקדמות. חברי הקואלציה ובראשם ראש העיר יוסי בכר כבר התחילו להגיע למסקנות, לפיהן עדיף שבת ים תתנהל עם התחשבות בקונטקסט העירוני שסביבה, ובמילותיו שלו “עיר מחוז במטרופולין גדול”.

המילים האלה הוציאו הרבה קיטור בחדר הישיבות.
כל חברי האופוזיציה תקפו בחריפות את ראש העיר וטענו שהיהפכות לעיר מחוז במטרופולין הוא הלכה למעשה איחוד עם תל אביב וככזה הוא למעשה “ביטול” של בת ים.

לא יודעים מה זה מטרופולין

הדבר המצחיק הוא שהמילה מטרופולין נאמרה שוב ושוב בחדר מבלי שאף אחד מחברי המועצה הבין את משמעותה. חברת המועצה קטי פיאסצקי אף פתחה ויקיפדיה והקריאה בפני כולם את הערך “מטרופולין”.
חברת מועצה אחרת, לאה בם, כמעט תלשה שיערותיה לשמע הרעיון, כינתה אותו “לא מציאותי” וטענה שהוגיו “חיים בלה-לה לנד”.

מצאתי את עצמי יושב בישיבת מועצה של רובע במטרופולין (המצב בפועל..) שלחבריו אין שמץ של מושג מהו מטרופולין. מדהים באמת.
הם פשוט לא יודעים שכבר עכשיו הם חלק ממטרופולין.
הם יודעים רק דבר אחד, וחלקם אפילו לא התביישו להגיד את זה כמעט מילה במילה:
“במקרה של איחוד – כל האנשים שיושבים פה – לא יהיו פה”. כלומר חברי המועצה מנהלים דיון של הישרדות מקום העבודה שלהם ותו לא.

האווירה בחדר הישיבות די מתאימה לרוח הפוליטית של תקופתינו.
התקיימה תחרות על הפטריוטיות הבת-ימית, והליך של “איתור בוגדים” המקדמים בסתר איחוד עם תל אביב.
כך גם אווירת השוק, הבריונות והכוחניות שאני מכיר ממועצות אחרות, הרקיעה שחקים בישיבה הזו וממש ביזתה את רובע בת ים.

בישיבה הזו "איחוד תל אביב ובת ים" הוא שם של בגידה. אווירה של פטריוטיות בריונית במועצה.
בישיבה הזו “איחוד תל אביב ובת ים” הוא שם של בגידה. אווירה של פטריוטיות בריונית במועצה.

 

 

בקרוב יחנך בתל אביב פארק צפרות


ב”מתחם ראש ציפור” אשר בפארק הירקון יחנך בקרוב פארק צפרות.
העבודות החילו רגע לפני 2014 ובמשך הזמן זה היה נראה שלא קורה שם כלום.
לאחרונה המקום מתחיל לתפוס צורה והוא צפוי להתחיל לפעול באפריל 2017.

קקל©
GIS עיריית ת”א ©

הבשורה החשובה לדעתי היא שפארק הצפרות יהיה חלק רציף מפארק הירקון ולא יוקף בגדרות.
זה לא מובן מאליו שכן פארק הירקון כולל הרבה “תת פארקים” מגודרים ומתוחמים כמו גן הסלעים, גן בוטני, החווה החקלאית, הצפארי גן הקקטוסים וכד’.להמשיך לקרוא ←

הכירו את גדר ההפרדה בשרונה ואת הנזק שהיא מסבה.


כמה רחוקה יכולה להיות המציאות מההדמיה?

יש הרבה דוגמאות. אבל תראו את זאת:

ההבטחה בהדמיה
המציאות
המציאות

מדובר במרחב ציבורי המצוי במפלס גבוה, מעל “שרונה מרקט” ומעל החללים המסחריים של מגדלי פלטינום, תיכון ומילניום ברח’ הארבעה.
המרחב הציבורי היה אמור להיות אחד ורציף אף בפועל גדר הפרדה בלתי עבירה מחלקת את המרחב לשני חלקים שונים.
החלוקה של המרחב לשניים לא מאפשרת את תפקודו כ”חדר עירוני” והוא נידון לההפך למרחב נטוש בדומה למפלסים נטושים של כיכר אתרים או כיכר השעות היפות.
ברור שאף אחד לא תכנן את הגדר הזו. היא למעשה סוג של בנייה לא חוקית.
הגדר הזו הייתה קיר זמני שנבנה בקצה תרכובת הבניינים של מגדל מילניום, מגדל תיכון ומגדל פלטינום, ותוכננה להשאר עד לבנייתה של תרכובת המבנים השכנה – מגדלי גינדי ושרונה “מרקט” מתחתיהן.

איפשהו בדרך, מישהו החליט שלא נח לו שתיהיה כיכר ציבורית מתחת למגדל שלו, ודאג לקבוע את הגדר כגדר קבועה.
מי הגורם הזה?
כדאי לחקור את זה, וכדאי להתחיל ללחוץ על עיריית תל אביב שתשיב את החוק לרחובות, גם אם הם מוגבהים אל מעל לפני השטח. זה עדיין שטח ציבורי.

20151018_164315 20151018_164320 20151018_164326

כיכר דיזנגוף: עוד מעט יגלו שמראה החזיתות הרציף והנוסטלגי לא יחזור למרות הנמכת הכיכר


היו כמה טענות להנמכת הכיכר. הטענה הלגיטימית ביותר לדעתי הייתה הקושי שנוצר להולך הרגל בכיכר המוגבהת (אגב היה אפשר לשפר את זה).
אבל היו גם טענות מטופשות כמו “זה גוש בטון בעיניים” ו”הכיכר מסתירה את האדריכלות היפה”.

כל אלה שקראו להוריד את הכיכר מטעם של הסתרת האדריכלות יתאכזבו לגלות בימים הקרובים שהמראה הרציף והנוסטלגי לא יחזור.

החזיתות הרציפות והמתעגלות הן למעשה הסממן החזק ביותר של הכיכר, ומה שמסתיר אותן הרבה יותר מהכיכר המוגבהת אלו העצים והשונות בין המבנים שהתפתחה עם השנים.
בשנים הראשונות של הכיכר היו חזיתות המבנים חשופות ונראות כלפי הכיכר, ורוב המבנים היו זהים בגובהם.
ללא הסרת העצים (לא שהייתי רוצה שזה יקרה), החזות הרציפה והמרשימה של החזיתות לא תורגש.

4136621716
החזיתות המתעגלות – הסממן הבולט ביותר של כיכר דיזנגוף בתודעה Bauhaus Center©
bauhaus-center
החזיתות המתגעלות, גובה זהה של המבנים וגגות ללא קומות בנסיגה יצרו את האפקט Bauhaus Center©
צילום ארכיון קלוגר זולטן, לע''מ©
צילום ארכיון קלוגר זולטן, לע”מ©
הנה הכיכר הונמכה. מרוצים? איפה החזיתות המרהיבות? אופס. ערן אברמוביץ’©

מה שכ”כ מגעיל אותי בכל הסיפור הוא ההיצמדות הכפייתית לרוח הזמן.
העיר שלנו שבוייה לאופנות חולפות וגחמות תקופתיות.
אז קראו להרים את הכיכר, היום קוראים להוריד את הכיכר, מחר להעלות שוב.

08_p_dizi2
“בואו נרים זה במודה עכשיו”
15873103_987162464722257_996675532803318191_n
“בואו נוריד זה באופנה עכשיו”

למה בישראל לא יודעים איך לבטל תחנת אוטובוס באופן זמני


עבודות בכביש יש ויהיו תמיד. אין תחנת אוטובוס אחת בעיר שלא זזה, תזוז, בוטלה או תבוטל מתישהו. זה חלק מהחיים.

מנגנוני הניהול של התחבורה הציבורית בישראל לא מכירים בעובדה הזו ולא יודעים איך להתמודד עם שינויים זמניים בתחבורה ציבורית.

איך מתבטאת הבעיה?

ההתמודדות עם שינויים זמניים בתח”צ בעת קיום עבודות בכביש או אירועים פועלת כך:
משרד התחבורה מנהל את כל התחבורה הציבורית בארץ (ומתעקש להיות היחיד שעושה זאת)
ומשאיר את הטיפול במקרים חריגים בכל מקרה של סטייה מהשגרה לצד שלישי.
אם זו עצרת בכיכר גדולה – הטיפול למשטרה. אם אלה עבודות תשתית – לקבלן המבצע. אם אירוע מטעם העירייה כמו מרתון – לעירייה.
הצד השלישי מעביר את הטיפול לצד רביעי (העירייה שוכרת קבלן שיבצע עבורה את העבודה, ואותו קבלן יכול להיות גם עובד מכפר בצפון שבחייו לא נסע באוטובוס).

ואז, נראית העבודה בשטח כך:

דפי A4 מוצמדים לעמוד חשמל
דפי A4 מוצמדים לעמוד חשמל

הצמדה של דגלון לעמוד חשמל

על עמוד החשמל
על עמוד החשמל
הצמדה של דגלון לעמוד חשמל
ואז הוא נופל..

להמשיך לקרוא ←

התכנון השערורייתי של מחלף וולפסון


בואו נדבר רגע על מחלף וולפסון המעוצב.

בדרך כלל זה הולך ביחד: השקעה גבוהה ב”אומנות” וב”פלאסטיות” , יחד עם התעלמות מוחלטת מהדבר הכי חשוב בתכנון תחבורה: הולכי הרגל.

האומנות הפלאסטית בתכנון מחלפים וגשרים, כדי שחס וחלילה לא יראו את הבטון (החומר המושמץ בעולם), נועדה להפוך את הנוף הדינאמי של הנהגים ל”מיוחד” ו”שונה” ול”לא סתם קירות בטון”. (וכך גם את הפורטפוליו של משרד האדריכלים)

%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%a3-%d7%95%d7%95%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%95%d7%9f
מחלף וופלסון. הכל כ”כ מעוצב שם. אפילו ממעוף הציפור אפשר לראות את ההקפדה העיצובית. gis עת”א©
ככה עובד הראש של האדריכלים: בטון זה מכוער ולא מגניב. מה מגניב? ים. אז נשים גלים וציפורים.
ככה עובד הראש של האדריכלים: בטון זה מכוער ולא מגניב. מה מגניב? ים. אז נשים גלים וציפורים. google maps©
%e2%80%8f%e2%80%8f%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94
השקעה אדירה בפיסול, צורות וסמלים google maps©

אז בזמן שהנהג נוסע במהירות למטה ונהנה לו מכל העיצוב המתעגל ה”שונה” ו”המיוחד” הזה, תראו מה קורה להולכי הרגל במחלף וולפסון למעלה.

בעיה בסדר עדיפויות

הבעיה העיקרית היא נוחות ההגעה לתחנת הרכבת במחלף.
תחנת הרכבת היא למעשה הדבר המרכזי במחלף הזה והתכנון היה צריך להעמיד אותה במרכז סדר העדיפויות.

הקישור של תחנת הרכבת עם תחנת האוטובוסים הנוסעים ממערב למזרח (מיפו לחולון) היא מעולה.
התחנות נמצאות בצמוד לשער הכניסה. צריך רק לרדת מהאוטובוס, לצעוד כ10 פסיעות, ואנחנו בתוך התחנה.
זו לא תוצאה של תכנון נח ומתחשב. זה פשוט יד המקרה!להמשיך לקרוא ←

כמעט כל מפרצי האוטובוס ברחובות הבינוניים והקטנים בת”א מיותרים – לבטל מיד.


לא מחדש הרבה, רק משתף באבסורד וקורא לפעולה מהירה של ביטול מפרצים.

עצירה של אוטובוס בתוך תנועה זורמת היא מטרד ולפעמים גם סכנה בטיחותית. לכן הומצא המפרץ, שמאפשר לאוטובוס להתנתק מהתנועה הזורמת ולעמוד באין מפריע.

מפרץ אוטובוס
מפרץ אוטובוס

הקונצפט של מפרץ אוטובוס הומצא בעבור כבישים מהירים. עד כאן הכל בסדר.

מפרץ כפי שהתכוונו שיהיה
מפרץ כפי שהתכוונו שיהיה

הבעיה התחילה ברגע שקברניטי העיר שלנו החילו את הקונצפט הזה על כל רחובותיה של העיר, גם אלה הקטנים ביותר.
המטרה המקודשת של זרימת התנועה דרסה בדרך את הדברים שאמורים להיות הבסיסיים ביותר בעיר, המרחב הציבורי.
כך אני מוצא מפעם לפעם כל מיני מפרצים מגוחכים שלא משאירים מדרכה סבירה ללכת עליה.

70% מהמדרכה נלקחה עבור מפרץ אוטובוס
70% מהמדרכה נלקחה עבור מפרץ אוטובוס, רח פרישמן, לב ת”א

מעבר לגזילה של המרחב הציבורי, חשוב לציין שברוב המקרים המפרצים האלה לא תורמים כלום . לא לתחבורה הציבורית ולא לתנועת הרכבים הפרטיים.להמשיך לקרוא ←

הגיע הזמן: בניין מנהל ההנדסה של עיריית תל אביב שופץ


בשנים האחרונות השקיעה עיריית תל אביב בשיפוץ בניין העירייה לא מעט כסף, ומפעם לפעם זכתה לביקורת על כך.

לאחרונה הושלם שיפוצו של בניין נוסף של עיריית תל אביב, השני בחשיבותו לדעתי. בניין מנהל ההנדסה.

20161005_114859
חזית לשד’ בן גוריון
20161005_114539
חזית לרח’ שפינוזה
20161005_114859
חזית לרח’ פילון

להמשיך לקרוא ←

ישיבת הוועדה לאיחוד בת ים / חלוקת הכנסות 27.9.16


רשומה זו מובאת בשיתוף עם התנועה לאיחוד המטרופולין בה אני חבר.

ביום ג’, 27.09.16, התקיים דיון נוסף של הוועדה ולהלן הנקודות החשובות מבחינתנו:

  • דיון זה היה הדיון הפומבי האחרון, הדיונים הבאים של הוועדה יהיו פנימיים וסגורים לציבור.
  • יו”ר הוועדה הכריז כי הוועדה מתכננת לגבש מסקנותיה ב”חודשיים-שלושה” הקרובים.
  • במהלך עשר הימים שלאחר הדיון ניתן לשלוח לחברי הוועדה רשמים והשגות בכתב לדוא”ל: kinerett@taldor.co.il
  • כל הנוכחים במפגש, למעט נציגי עיריית בת ים, מתנגדים בתוקף לרעיון חלוקת ההכנסות.
  • מהדברים שאמר מנכ”ל עיריית בת ים, ארז פודמסקי שהיה הדובר המרכזי מטעם עיריית בת ים:
  1. “אפתיע אתכם…אבל אני לא נגד איחוד עם ת”א, רק שאיחוד צריך להיעשות באהבה או לא להיעשות בכלל”. רמז על כך שאם בוחרים בפתרון של איחוד צריך להציג תכנית מפורטת לעיריית בת ים איך עושים את זה. (ובמילים אחרות שלא נאמרו אלא מובאות כפרשנות שלי: “מה יהיה עם בעלי התפקידים בעיריית בת ים?”)
  2. פודמסקי כינה את רעיון האיחוד בדגם הנוכחי כ”אונס” של בת ים.
  3. עוד הוא הוסיף שאולי צריך להשקיע בלהסביר לתושבי בת ים מדוע טוב ונכון להם להתאחד עם תל אביב.
  4. “לא נתקלנו בשום דיון שמפרט איך בדיוק יתבצע האיחוד עם תל אביב”..”לא הגיעו הצעות”..
  5. יחד עם זאת, הוא נזכר לסייג מפעם לפעם ולהזכיר שלדעתו פתרון של איחוד אינו אפשרי מהסיבה ש”לא יודעים איך לעשות את זה”.
  • ראש עיריית בת ים, יוסי בכר המשיך את הקו והוסיף:
    1. “אף פעם לא שללנו איחוד, אבל לא קיבלנו תכנית איחוד”.
    2. בנושא חלוקת ההכנסות הוא הצדיק את עיריות ראשל”צ, חולון ותל אביב שהינן מתנגדות לתת מתקציביהן. הוא הוסיף שהכסף לעיריית בת ים צריך להגיע מהמדינה.
20160927_123909
אף אחד לא מתנגד לאיחוד עם ת”א-יפו. אפילו לא מנכ”ל וראש עיריית בת ים

שאלתם/ן את עצמכם/ן פעם מה זה הקו הזה שמופיע על השלט ואף פעם לא מגיע?


נוסעי התח”צ הקבועים/ות בינינו, שמים/ות לב לא אחת לאיזה קו או שתיים מסתוריים שמופיעים בשלט הצהוב (הדגלון) שאף פעם לא עוברים בתחנה.
אנחנו נוהגים להתייבש בתחנה הזו זמן ממושך, בשעות שונות ביום, והקו המסתורי שבשלט אף פעם לא עובר.

תמיד כשאני נמצא בתחנת האוטובוס על גשר השלום ליד תחנת רכבת השלום אני תוהה מה זה לעזאזל קו 73.

kav73
הקו המסתורי 73 מסומן באדום

פעם אחת התעצבנתי ונכנסתי לאינטרנט לבדוק מה זה הקו הזה.
התברר לי שהקו הזה עובר פעם אחת ביום. זה הכל.

%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94
למה לבזבז מקום על השלט ובאתר האינטרנט – הוא עובר פעם ביום.

סוג זה של קווי תח”צ נקרא “קווי יוממים” והוא מיועד לשרת ביקוש מסויים של יוממים המתרכז בשעה מסויימת ביום.
אני יכול להבין קו יוממים לאיזורי תעסוקה כמו רמת החייל שיש לו כמה נסיעות הלוך בבוקר וחזור אחרה”צ. זה פיתרון שאני מאוד לא אוהב, אבל יכול להבין את הרציונל.

אבל למה לעזאזל צריך קווים כמו 73 שעוברים פעם אחת ביום באמצע היום?

הקו המוזר הזה הוא לא יותר מאשר הסעה פרטית שמסומנת על שלטי תחנות האוטובוס ומבלבלת את הנוסעים.

מדהים אותי כמות הקווים החד פעמיים שיש בתחבורה הציבורית בישראל.
בכל פעם כשאני נובר בשלט הצהוב מרובה המספרים, כמעט בכל תחנה בעיר אני מוצא כמה קווים כאלה שעוברים פעמים בודדות ביום.
ברמת הממשק, נוסע בתח”צ שמגיע לתחנה ומנסה להתמצא, מוצף במידע ובקווים וקשה לו לתכנן את מסלולו.

ברמת התפעול, ככל שמוסיפים יותר קווי הסעות חד פעמיים ביום כמו 73, כך נפגעת יותר התדירות של הקווים התדירים, שכן המשאבים מוגבלים (אוטובוסים, נהגים, סובסידיה). התוצאה של ריבוי הקווים החד פעמיים היא תחבורה ציבורית בתדירות נמוכה.

 

ההפגנה למען תח”צ בשבת בוטלה – מפגינים התעקשו להגיע


“ישראל חופשית” ו”מרצ” תיכננו להביא מאות אנשים במוצ”ש לכיכר הבימה, כדי להפגין נגד הפרת הסטטוס קוו (באיסור על רכבת ישראל לעבוד בשבת) ובעד תחבורה ציבורית בשבת.

המשברון המלאכותי שביבי יזם מסיבותיו הפולטיות נגמר, וישראל חופשית ומרצ מיהרו לבטל את ההפגנה ולהכריז על “ניצחון”.

משתתפי ההפגנה המתוכננת השתגעו מזעם. אף אחד מהם לא הרגיש “ניצחון”.
דפי ההפגנות של מרצ וישראל חופשית בפייסבוק הוצפו בתגובות זועמות של אנשים שהרגישו מרומים.
במשך כמה ימים שימשו אותם שני דפים כזירה להתמרמרות והיו נסיונות לנער את מרצ וישראל חופשי מאשליית הניצחון.

כיממה לפני מועד ההפגנה המתוכנן הקמנו עמוד אירוע בפייסבוק הקורא לאנשים להגיע בכל זאת, באופן כמעט ספונטני לכיכר הבימה, בשעה שנקבעה במקור.

14333009_1090008464410516_8687357174574140706_n
כמה מאנשי ההפגנה המבוטלת. רעבים להפגנה אמיתית.

למקום הגיעו כמה עשרות אנשים עם רעב גדול להפגנה גדולה, שלא הייתה.
אילתרנו כמה שלטים ומגה פון ועשינו מה שצריך לעשות.

חבורה של כמה עשרות אנשים שלא החזיקו מגה-פון בחייהם עומדים בקצה שד’ רוטשילד וצועקים את מה שכמעט כל הציבור מסכים איתו: צריך תחבורה ציבורית בשבת. שימור הסטטוס קוו אינו “ניצחון”. זה לא הזמן לבטל הפגנות.

במקום שבו המשטרה מזלזלת בחוק, אין תקווה


הנה תיעוד נוסף של ניידות משטרה חונות בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית, תוך שהן מונעות מאוטובוסים להתקרב למדרכה ובכך פוגעות בנוחות התחבורה הציבורית, מתעללות בקשישים שצריכים לטפס מדרגה של 30 ס”מ ובעיקר מסכנות חיי אדם.

20160609_153536 20160609_153544הנטייה הטבעית שלנו, האנשים שומרי החוק, היא לייחס את חניית ניידות המשטרה על נתיב התח”צ למקרה חירום. עמדתי כמה דקות ובדקתי את מעשי השוטרים ומאוד לא הופתעתי לגלות שמדובר בכמה חבר’ה של שוטרים שפגשו חברים שלהם, שוטרים אחרים בניידת אחרת ועצרו לעצירת סחבק.

20160609_153609

..והאוטבוס נאלץ להוריד ולהעלות נוסעים באמצע הכביש

לשנות את השיטה: לא עוד רחובות חסומים לתנועה בעת קיום עצרות בכיכר רבין


אירועי חוצות הם לדעתי אחד מגולות הכותרת של עיר טובה. אין דוגמא יפה יותר מערב יום העצמאות בכיכר רבין.
כמה חבל שעיריית ת”א מסבה נזק כה גדול לאירועים מסוג זה, בכך שהיא מדירה מהם את הציבור שאינו מצוי במרחק הליכה סביר מהכיכר.
בכל עיר נורמלית בעולם, יגיעו ההמונים לכיכר העיר ממרחקים, באמצעי תחבורה שונים. לכיכר רבין מגיעים בעיקר אלה שיכולים לעשות את זה ברגל.

אני מתכוון לסתימות התחבורתית שנוצרת בתל אביב בכל פעם כשמתקיים אירוע גדול.
בערב יום העצמאות האחרון התעצבנתי שוב בפעם המי-יודע-כמה, מהפרדיגמה המיושנת של עיריית ת”א, באשר להתנהלות התחבורתית בעת קיום אירועי רחוב.

אלפים גדשו את כיכר רבין ואת אבן גבירול, ותנועת הרכבים נאסרה באבן גבירול במקטע שבין שאול המלך בדרום לארלוזרוב בצפון, כבכל שנה.
סגירת הרחובות הסמוכים לכיכר לכלי הרכב:

  1. יצרה פקקי תנועה עומדים ברדיוס גדול מאוד מהכיכר
  2. הרתיעה את אלה שאינם יכולים להגיע ברגל, מלהגיע לכיכר.
  3. שיבשה את רוב פעילות התחבורה הציבורית בת”א.
  4. הפחידה את הציבור שהעדיף פשוט “להתרחק מתל אביב”

קווי אוטובוס שנוסעים ריקים בדרך לאירוע חוצות ענק בכיכר העיר הוא מחזה סוריאליסטי

בזמן שראש העיר מנצח על הזיקוקים בכיכר, באבן גבירול עומדים בפקק (בין רכבים פרטיים) עשרות אוטובוסים שנוסעים כמעט ריקים.
יש לנוסעים סיבה טובה לנטוש את התחבורה הציבורית בערב כזה. הם יודעים מראש שהאוטובוס יקלע לפקק.
תעזרו לי לאתר מילים בעברית שיתארו כמה לא יעיל המצב הזה!

20160512_004132
קו 89 נוסע כשהוא כמעט ריק לגמרי מנוסעים! תחזיקו אותי!!!!
20160512_004152
ריק! ריק! האוטובוס פשוט ריק!

פקקי תנועה מסוג מיוחד

לא מדברים על זה, אבל הפקקים האלה שנוצרים בכל ערב עצמאות וערבים דומים הם פקקים מסוג שונה לגמרי מהפקקים “הרגילים” של עומס מבקרים – הרי הרוב המוחלט לא מגיע לכיכר באמצעות רכבים.
אני קורא לפקקים האלה “פקקי היקלעות” – פקקים שבהם רוב העומדים נקלעו למקום בטעות.
מה שאומר שאלה פקקים שקל ביותר למנוע.

מעל הכל, יש פיתרון מצויין לבעית קטיעת מסדרון התנועה של אבן גבירול בעת קיום אירועי ענק, הפיתרון הוא רכבת תחתית באבן גבירול עם תחנה תת קרקעית בכיכר רבין שתזרים את אלפי המשתמשים בקלות אל ומהכיכר. אני בעד.

אבל!

אני תמיד אהבתי את המשפט “פעולה קטנה לשינוי גדול”.
במציאות שבה כה קשה לקדם מיזמי תשתיות, “פעולה קטנה לשינוי גדול” היא הדרך האפשרית ביותר לשפר את החיים בעיר.
כל שצריכה לעשות העירייה הוא לשנות בין-לילה את הפרדיגמה הכושלת של סגירת רחובות לתנועה בעת קיום אירועי רחוב, והנה הפיתרון הפשוט:

במקום לחסום את התנועה לכלל הרכבים ברדיוס קטן מהכיכר, יש לחסום רק את התחבורה הפרטית, ולאפשר לקווי האוטובוס לנוע במסלולם כרגיל (כמובן שבתדירות מוגברת)

לא צריך תוספת כח אדם ולא תוספת תקציב. (ויש פיתרון לבעית האבטחה)
זו חסימה קלה יותר לביצוע מהנוכחית.
נסו את זה, באירוע חוצות אחד – ותל אביב תשתנה לנצח, עם אירועי ענק ענקיים יותר, נגישים יותר ופתוחים יותר.

שיטת ה”חלופות” בתחבורה הציבורית בישראל היא שיטה לא הגיונית בעליל


“חלופה” במסלול קו אוטובוס משמעותה נסיעה במסלול שונה מהמסלול הרגיל של הקו.
כלומר שבשעות מסויימות או בנסיעות מסויימות לפי הגדרה של לוח זמנים, האוטובוס יסתה מהמסלול למסלול שונה.
השיטה הזו נפוצה מאוד בישראל, ומוחלת בהרבה קווים.
וודאי כבר יצא לכם/ן לנסוע באוטובוס ולגלות בהפתעה שהאוטובוס פונה לדרך אחרת.

שלא כמו הנוסעים באוטובוס, אלה שיסבלו יותר מה”חלופה” הם הממתינים לאוטובוס בתחנה, שלרוע מזלם מדולגת במסגרת החלופה, ואין להם שום דרך לדעת על כך.
לוח הזמנים בתחנה מציין את תדירות יציאת האוטובוס מהמסוף, והנוסעים לא מדווחים על הדילוג.

למעשה “חלופה” היא לא המילה המתאימה כדי לתאר את השיטה.

שיטת ה”חלופה” היא תרמית. התרמית מתחילה כבר בשם.
משמעות המילה “חלופה”: ברירה. קיום של אפשרות שנייה. כלומר הנוסע יכול לבחור בין אחת מכמה דרכי נסיעה.
שיטת ה”חלופה” לא נותנת לנוסעים אפשרות שנייה בבחירת מסלולם אלא משנה להם את המסלול בעל כורחם, ואף מרעה את מצבם של הממתינים לאוטובוס בתחנה מדולגת.

איזה שם כן מתאים לשיטה המעוותת הזו לניהול הכיסוי של התחבורה הציבורית?
חשבתי על השם הנדוש – שיטת ה”קומבינה”.
שילוב, ערבוב בין שני מסלולים לקו אוטובוס אחד. אני חושב שזה שם מדויק.

למי שלא מכיר – הנה הדגמה:

20160317_164525
כך נראית ה”חלופה” על גבי אוטובוס בקו 40. שלט מציין שהאוטובוס עובר במסלול חליפי – דרך הדר יוסף.
כגד
כך נראית ה”חלופה” בתיאור המסלול של קו 40.

קו 40 מדגים היטב את חוסר ההיגיון בשיטת ה”חלופה”.
עד לשנת 2011, עבר קו 40 בתוך שכונת הדר יוסף. בשנה זו הוחלט להוציא את קו 40 מתוככי השכונה ולהעביר אותו ברחוב מרכזי ליידה.
בשכונת הדר יוסף קמו שתי מחאות: של אלה הרוצים להחזיר את קו 40 לתוככי השכונה, ואלה המתלוננים על המפגע שבמעבר אוטובוס מפרקי גדול באופן תדיר בתוך הרחובות הקטנים של השכונה.
משרד התחבורה רצה לרצות את שני הצדדים והחליט לפצל את נסיעות הקו כך שהוא יעבור בתוך השכונה ומחוץ לשכונה לסירוגין, וכך הרג למעשה את הקו.
זה קצת כמו לקרוע שטר כסף בין שני ילדים במקום לתת לכל אחד מטבע.

הטעות הקולוסאלית של משרד התחבורה היא המחשבה התמימה, והבלתי מקצועית שככל שהקו יעבור ביותר מקומות כך הכיסוי רחב יותר.
את המחשבה הזו מדגימה היטב התגובה שקיבלתי ממשרד התחבורה שפניתי אליהם בטענה שפיצול הנסיעות של קו ה40 הרג את הקו.

07153716
“החלופות השונות, יצרו פריסה נרחבת של קווים המעניקים מענה לביקוש” לקרוא ולא להאמין שזו תגובה רשמית ממשרד התחבורה

JCDecaux, שאמונה על תחזוק תחנות האוטובוס, חוסמת אותן בשעות השיא כדי להחליף פרסומות


לפני כמה ימים הזכרתי את הזילזול של עיריית ר”ג והזכיינית JCDecaux בהולכי הרגל.
אני מביא דוגמא נוספת לגישה המעוותת של JCDecaux והרשויות המקומיות כלפי תחנות האוטובוס.
JCDecaux שולחת את עובדיה להחליף ולנקות פרסומות בתחנות האוטובוס בשעות השיא, תוך שעובדיה חונים ממש על התחנה וחוסמים את הגישה לאוטובוסים.
הרבה דברים מפריעים לי במדינה הזו, והצלחתי איכשהו להסתגל ולחיות איתם, אבל דבר אחד מוציא אותי מדעתי כל יום מחדש – איך זה יכול להיות שיש חוק, ויש פטור מהחוק לאנשים מסויימים.

20160317_170704
והנוסעים? שירדו לכביש. חסימת תחנה שגרתית לצורך ניקוי הפרסומות, שד’ הר ציון

אפשר לחנות רחוק יותר מהתחנות, ואפשר לעשות את זה בלילה, אבל את מי מעניינים הנוסעים בכלל. העיקר הפרסומות.

2013-12-16_13-54-14_998 2013-12-16_13-54-40_538 2013-12-16_13-54-53_10 frombridge IMG_20130818_163224

עיריית ת”א מפקירה את עמודי הפרסום בעיר


יש חוק עזר עירוני בשם “שמירת הסדר והניקיון” אליו כולנו מחוייבים.
לדעתי, תליית המודעות על עמודי הפרסום העירוניים, אינה עולה בקנה אחד עם חוק העזר הזה.
אחת לכמה זמן מגיע עובד, שופך דבק ומדביק מודעות באקראי. ככה זה נראה:

20160316_132821
מטונף, אקראי ומכוער. עמוד מודעות בתל אביב

למה לא לעשות את זה ככה?

נעים מעניין ומסודר. עמוד מודעות כפי שצריך להיראות

ולא, הפיכת העמוד לפרסומת אחת גדולה לא באה בחשבון:

869
השתלטות פראית על המרחב הציבורי של חברת מתקני הפרסום JCDecux. ראובן קסטרו©