ארכיון תגיות: אוטובוסים

שיטת ההזנחה המכוונת: עיריית ת”א מזניחה את הקישוריות בין מבנה התחנה המרכזית לתחנות האוטובוס הסמוכות.


תחנת האוטובוס המצולמת (ממוקמת ברח’ החרש פינת שד’ לוינסקי) היא תחנת האוטובוס התדירה ביותר בסמיכות לתחנה המרכזית. היא מזינה את התחנה המרכזית ומוזנת על ידה נמרצות, משך כל היום. למעשה היא בעצמה חלק חשוב ובלתי נפרד מהתחנה המרכזית.
אך הקישור הרגלי בין התחנה הזו לבין מבנה התחנה המרכזית הוא בלתי אפשרי עבור חלק מהאנשים.

מדרגות, סלעים צפופים, רכבים חונים בצפיפות.. קשיש או נכה לא יוכל ללכת ברגל לתחנה המרכזית
ואחרי שיטפס את החניון התלול שטוף השמש, מצפים לו עוד מכשולים

אז איך זה יכול להיות שהקישוריות בין התחנה הזו למבנה הראשי של התחנה המרכזית מופקרת, אקראית ובלתי נגישה?
אני לא נכנס כרגע לבעיות התכנוניות של התחנה המרכזית שהן הגורם ההתחלתי לניתוק המבנה מהקשרו התחבורתי, ולא נכנס לנתקים האחרים של המבנה. אני מתמקד הפעם בתחנה הזו.

כדי להחליף קו ולהגיע למבנה הראשי של התחנה המרכזית, הולך הרגל צריך לעבור את הסלעים האלה שהוצבו בפירצה בגדר, ולטפס במגרש פרטי (!) בין מכוניות חונות, בשיפוע תלול הכולל מהמורות ומדרגות, ללא הצללה וללא הכוונה.
בהמשך הדרך צפויים להולך הרגל עוד קשיים נוספים כמו קיר כורכר שמצר את המדרכה לרוחב של כמה סנטימטרים בודדים. פעם היה מבנה קטן מעל גבעת הכורכר הזו, אך המבנה נהרס, ובכל זאת, אף אחד לא דואג להוריד את גבעת הכורכר הזו.

IMG_20130514_140821
אני הולך על מדרכה רחבה, ולפתע אני נתקל בזה
IMG_20130514_140837
המדרכה הנותרת כה צרה עד שאי אפשר ללכת 2 במקביל. אז יורדים לכביש הסואן.

המקרה שלפנינו הוא עוד מקרה של הזנחה מכוונת. הזנחה מכוונת, היא קודם כל הזנחה מכוונת מטרה. המטרה היא להשניא-מקום. כשהציבור שונא מקום קל יותר לגרום לו לקבל תכנית לשינוי יסודי של אותו המקום.
יש הרבה מקומות בעיר שסובלים מהזנחה מכוונת. הדולפינריום, כיכר אתרים, כיכר דיזנגוף הם רק חלק מהרשימה.

ראוי לציין שעיריית ת”א עשתה לאחרונה שיפוץ תשתיות נרחב באיזור זה והחליפה מדרכות רבות כולל זו המצולמת. מישהו שם בעירייה יודע טוב מאוד במה הוא משקיע ומה הוא מזניח.

מוניות שירות זה לא בדיוק תחבורה ציבורית


השיח החדש סביב מוניות שירות מדאיג אותי.

מוניות שירות מוזכרות שוב ושוב בהקשר של פיתרון לבעית חוסר התחבורה הציבורית בשבת או בהקשר של חלופה מרעננת לאוטובוסים הגדולים, מרעישים ומזהמים (כביכול).

הפסאודו-טענה הזו נאמרת ע”י אנשים שלא נוסעים מספיק במוניות שירות או לא מבינים איך מוניות שירות עובדות.

מוניות שירות הן הרבה יותר מוניות מאשר שירות. תחבורה ציבורית רגילה, כמה שנבקר אותה, מחוייבת לעמוד בתקנים ובמתכונת מווסתת מוכתבת מלמעלה. מוניות שירות זה שלב קדמוני של התחבורה ציבורית (שהיה צריך להיעלם מזמן).

נהגי מוניות השירות לא חייבים כלום לנוסעים
נהגי מוניות השירות לא חייבים כלום לנוסעים

כמה דברים שחובה להבין לגבי מוניות שירות:

1. חוסר מערכתיות
במונית שירות התמורה לתשלום היא הנסיעה הספציפית.
מנגד, בתחבורה ציבורית התמורה לתשלום היא התניידות עד להגעה ליעד. התשלום נעשה לפי איזור. נוסע משלם עבור התניידות באיזור מסויים, ויש לו זמן קצוב לעבור בין קווים שונים מבלי לשלם פעם נוספת.

2. זמני נסיעות – נתון לגחמות הנהגים
בבסיס ההיגיון הכלכלי של מוניות השירות ניצב עיקרון פשוט: מוניות שירות מביאות משכורת רק כשהן מלאות.
למוניות שירות אין לוחות זמנים, הנסיעות יוצאות לפי רצונו של הנהג, הנהג יצא מתי שכלכלי לו לצאת.
המתנה למונית שירות מלווה בחוסר וודאות. אין ערובה שמונית תגיע בזמן סביר, וכשהיא תגיע, רוב הסיכויים שהיא תיהיה מלאה.

ההיגיון הכלכלי הזה מביא לתופעה בלתי נסבלת של חוסר זמינות מוחלט של מוניות שירות בחלקיו הראשונים של המסלול, שכן נהגים יוצאם רק כשהרכב מלא, ועד שלא יורדים נוסעים, אין אפשרות להעלות נוסעים אחרים.
המצב הזה מייצר מצבים מעוותים בהם נוסעים הממתינים לאורך חלקיו הראשונים של המסלול נאלצים ללכת ברגל בכיוון המנוגד לכיוון התנועה הרצוי שלהם, עד לתחנת המוצא, רק כדי לתפוס מקום.

3. תגמול כספי לנהגים לפי כמות נוסעים ולא לפי איכות העבודה
דגם המימון של מוניות שירות מתגמל נהגים הנוסעים בפראות. במוניות שירות תשלום הנוסע נכנס ישירות לכיסו של הנהג, מה שמוביל את הנהגים להתחרות על נוסעים. פרנסה זה הרי דבר שמתחרים עליו, את טבע האדם לא ניתן לשנות. איך התחרות הזו מתורגמת לכביש? בנסיעה פרועה, עקיפות מסוכנות, הורדת נוסעים באמצע הכביש (כמובן שאין מה לדבר על נגישות כך) ובעוד עבירות תנועה מסוכנות רבות.

מנגד, תשלום הנוסע בתחבורה ציבורית אינו נכנס לכיסו של הנהג אלא למערכת הגדולה, שמספקת משכורת קבועה ויציבה. הנהג אינו מתחרה על נוסעים. המצב הזה מתגמל נהגים ששומרים על כללים ומסנן נהגים שמצפצפים על הכללים.

4. חוסר נוחות פיסית
מוניות שירות מופעלות ע”י רכבי “טרנזיט”  שיועדו במבנה שלהם לשנע חפצים ולא בני אדם.
(אגב, ההמרה של הטרזיט לתחבורה ציבורית לא הייתה עוברת ברוב המקומות המתקדמים בעולם.)
אמנם יש רכבי טרנזיט שכן תוכננו עבור הסעת בני-אדם, אך הנדסת האנוש שלהם לא מותאמת לנסיעות עירוניות הכוללות העלאה והורדת נוסעים באופן תכוף.
הנדסת האנוש של רכבי הטרנזיט לא לוקחת בחשבון התיישבות וקימה בזמן שהרכב בתנועה. היא לא מאפשרת עמידה (צריך ללכת שפוף וקשה להתייצב) ואי אפשר לשלם לנהג בעמידה. הנוסעים הקבועים במוניות שירות מכירים היטב את הנוהל המוסכם לפיו נוסעים כל הזמן מעבירים כספים בין נוסעים אחרים לנהג בישיבה.
כמובן שהכלים לא נגישים למוגבלי תנועה או אפילו לקשישים.

5. מידע לא נגיש
מוניות שירות לא מציעות מידע כלשהו על זמינותן, תדירותן ומסלולן.
הכל מבוסס על היכרות ושמועות.

6. מחיר יקר יותר
מוניות שירות יקרות יותר מתחבורה ציבורית, ובשעה שהתח”צ לא פעילה (כמו בשבת ובלילה) תעריפן מתייקר.

7. פגיעה במערכת התחבורה הציבורית הכללית
כל עוד ומוניות השירות פועלות, הן תופסות נתח מסויים מהתחבורה הציבורית בעיר.
מוניות שירות הוא אמצעי תעבורה לא מערכתי כפי שכבר ציינתי, ובכך הן נוגסות בכיסוי של מערכת התחבורה הציבורית ומצמצמות אפשרויות עבור הנוסעים.
כשנוסע קונה כרטיס איזורי בתחבורה הציבורית, הוא לא מעוניין ולא צריך לשלם שוב עבור מונית שירות שמגיעה למקום שאליו מגיעה גם התחבורה הציבורית. במצב כזה הוא יסבול מתדירות מופחתת שכן לולא היה קיים קו מונית שירות במסלולו, היו יותר קווי אוטובוסים שהם חלק מערכתי בתח”צ, ואז היה הנוסע נהנה מתדירות טובה יותר.
חמורים יותר הם המצבים בהם מקומות מכוסים רק ע”י מוניות שירות דבר שמצריך מהנוסע לשלם פעמיים אם ברצונו להתנייד, פעם אחת עבור נסיעה ספציפית במונית שירות, ופעם שנייה עבור מערכת התח”צ.

8. שכונה
מוניות שירות פשוט משחיתות אותנו. הטיעון הוא טיעון תרבותי.
מוניות שירות הוא כל מה שהפוך מסדר ויעילות. זה הסממן הטוב ביותר של העולם השלישי.
האווירה וההתנהגות שמוסד מוניות השירות תורם לחברה שלנו הם גיבוב של עצבים, לחץ, חוצפה ו”שוק”.
הגיבוב הזה על הכבישים, הוא מה שבסופו מיתרגם למה שכולנו מכנים “ג’ונגל”, וג’ונגל בכביש זו איכות חיים נמוכה, לחץ נפשי יומיומי ויותר מכך – סכנה.

comparison_station
נכון, זו לא השוואה נכונה בין תחנת אוטובסים ל”תחנת” מוניות שירות, אבל זו כן יכולה להיות השוואה בין תרבויות.

אז למה בדיוק מכוונים המצדדים במוניות שירות?
אם לרכבים הקטנים הרי שיש לכך פיתרון – מיניבוסים בשירות התחבורה הציבורית.
אם לפעילות בשבת ובלילה – גם לכך יש פיתרון, הפעלת התח”צ בשבת ובלילה בהתאם לביקוש.
יש עוד משהו שאני מפספס?

 

הפקירות התחבורה הציבורית: למה אין קווים ישרים תדירים על דרך השלום?


לא צריך להיות מומחה תחבורה גדול כדי לקבוע שמסדרון התנועה המורכב מדרך השלום-אלוף שדה הוא ראשי ומזין יוממים רבים, ולכן צריכים לנוע לאורכו קווי אוטובוס ישרים ותדירים מאוד.

כמובן שזה לא המצב. בניגוד לז’בוטינסקי בבני ברק – רמת גן, אין קווי אוטובוס ישרים ותדירים שנוסעים עליו. הדבר שהכי קרוב לזה הוא קו 56 שהתדירות שלו נעה בין פעם ב-20 דקות לפעם בחצי שעה.

20141228_092957
קו 56. לפעמים מגיע כל חצי שעה ולפעמים גרוע יותר.

כל מה שצריך לעשות זה להגביר את התדירות של קו 56 לפעם ב-5 דק’, בהמשך להקים נתיב תחבורה ציבורית מופרד. זה הכל. זה לא עולה מליונים.

VERED
מגדל ורד

את חלל ההפקירות ממלאים יוזמות פרטיות שמקוממות אותי.
מגדל ורד לדוגמא, הוא מגדל משרדים בקצה גבעתיים אליו מגיעים יוממים רבים מידיי יום, רבים מהם ברכבת ישראל (באמצעות תחנת רכבת השלום).
כיוון שאין להם קו תדיר ומהיר שייקח אותם מרכבת השלום אל מגדל ורד, מרחק שאוטובוס גומע ב-4 דק’ נסיעה, מאורגן להם ע”י מגדל ורד שירות היסיעיות מתחנת הרכבת אל מגדל ורד. מסלול זהה לחלוטין לחלק ממסלול של קו 56.

20141218_081652
הסעיות למגדל ורד וחזור לרכבת. אין כניסה לנוסעים “רגילים”

 

אז מה הבעיה פה?
הבעיה היא צימצום האפשרויות שיש לנוסעים בתחבורה ציבורית כמו גם ליוממים של מגדל ורד.
אם היו מעבירים את הנסיעות בהיסעיות לתחבורה הציבורית, התדירות הייתה משתפרת, ונוסעים היו יכולים לעשות שימוש ביותר נסיעות, כיוון שהדבר היה מציב בפניהם תדירות גבוהה יותר של אוטובוסים. בזמן שבמצב הנוכחי, היסעיות יוצאות מתחנת רכבת השלום בתפוסה לא מלאה תוך שאותה תחנה עמוסה בנוסעים שמשוואים לקו 56 שייקח אותם.

הנה מצב LOSE-LOSE מושלם.

מדובר באותה טעות שנעשתה בגבעתיים (ראו רשומה)

עוד חאפריות בתחבורה ציבורית – צביעת העמודים


בעקבות תקנה חדשה למען נגישות של משרד התחבורה לפיה העמודים באוטובוסים צריכים להצבע בצבע צהוב, שכן הוא הצבע הבולט ביותר ובכך מקל על לקויי ראייה להבחין במיקום העמודים, “דן” נקתה פעולה.

לקחו דלי צבעף לקחו מברשת וצבעו את העמודים האדומים בצבע צהוב.
רק מה הבעיה? שהצבע לא מתאים.
הדבר גורם לעמודים להיות דביקים ולצבור ים של בקטריות.
אה וכמובן שהצבע מתקלף.

2013-11-18_17-44-32_980 (Medium) 2013-11-18_17-44-41_890 (Medium)

 

להמשיך לקרוא ←

איך משפיעה הנראות החזותית של התחבורה הציבורית על תפקודה


 

950בואו נדבר רגע על תחבורה ציבורית אחרת: מטוסים.

כשאנחנו מגיעים/ות לנמל התעופה מקבל אותנו צוות בלבוש מוקפד ומתוקתק, ומדבר אלינו בשפה אדיבה ומכבדת.
מבנה הנמל משולט היטב, ידידותי למשתמש, קריא ומאורגן היטב לוגית ואסתטית.
בזמן שאנחנו מחכים/ות להכנס למטוס, צוותים עמלים על ניקוי ומירוק המטוס מבפנים ואפילו מבחוץ, וזה קורה לפני כל טיסה.
כשאנחנו עולים/ות למטוס מקבל אותנו הצוות בחיוך וגם הפעם בלבוש מוקפד.

 

airplane-interior-a320הדיילים/ות עומדים/ות בעמידה שירותית ערוכים/ות לקראת הנוסעים/ות וכמו נמל התעופה, גם המטוס נקי ומאורגן היטב לוגית ואסתטית.
כל המושבים ערוכים באותו האופן, בכל כיס של מושב יש את אותם עלונים וידיעונים בסדר זהה, תאי השירותים מסודרים באחידות ואפילו בחדרים שאינם נגישים לנוסעים כמו המטבח ותא הטייס לא נמצא פריט אחד מיותר. הכל מחושב וקוהרנטי.

 

 

האוטובוסים בישראל לא מתנהלים ככה. הם מלוכלכים, חבולים ומקושטים.
מה שהכי פוגע באירגון הלוגי והאסטטי שלהם הוא האישור שבשתיקה להתבטאות אינדיווידואלית-חופשית שמפעילות התחבורה הציבורית מאפשרות לנהגים.

sh (1)

sh (12) sh (13)

sh (3)
למה מפעילות התחבורה הציבורת מעלימות עין ונותנות לנהגים את החופש הזה? אם תשאלו אותי, הייתי מציע שהן לא מכבדות את את הנהגים והן קונות שקט תעשייתי מהם ע”י כך שהן מאפשרות לכל נהג להפוך את סביבת העבודה שלו ל”ממלכה” הפרטית שלו, בה הוא יהיה חופשי להביע איזו קבוצת כדורגל הוא אוהד, באיזו מפלגה הוא תומך ואיזו דמות הוא מעריץ.

זוהי אימפוטנציה ניהולית וריפיון סמכותי. התנהלות אשר נעוצה עמוק בתרבויות העולם השלישי.
sh (8)

 

מה כוללות ההתבטאויות האינדיווידואליות? מה שהנהג רוצה.
כרזות של קבוצות ספורט, בובות, חפצי נוי, שעונים ביתיים שמוצמדים למראות, תמונות של זמרים, רבנים, דגלים של מדינות, עציצים, פרחים, כל מיני צעצועים שנדבקים בוואקום לשמשות, מדבקות עם סמלילים של המפעילות, מדבקות של PUMA וNIKE וסתם מדבקות צבעוניות ללא מסר.
נהלים והודעות לנוסעים נכתבים על שילוט שמודפס במדפסות ביתיות, או בטוש.
מדבקות עם מסרים זמניים לרגל חג פורים, פסח, מבצע “צוק איתן”, “עמוד ענן” או מבצע התרמה לילדים חולי סרטן הקורא לנוסעים לפתוח את הלב והארנק.
IMG_8317

להמשיך לקרוא ←

דרך מהירה להטיס את התחבורה הציבורית – להתקין מכשירי תיקוף


אני יודע שאני לא מחדש הרבה הפעם.
אני רק רוצה להמחיש כמה זמן של עמידה בתחנות יכול להיחסך אם יותקנו מכשירי תיקוף בכל האוטובוסים

הנה דוגמא מאוטובוס בישראל ללא מכשירי תיקוף:

והנה דוגמא מאוטובוס בגרמניה עם מכשירי תיקוף:

ביטול זמני של תחנת אוטובוס. ישראל מול אנגליה


תמונה שצילמתי בלונדון מספרת בתמציתיות את ההבדל בארגון התח”צ בישראל מול אנגליה (או מקומות רבים אחרים בעולם)

התחבורה הציבורית עובדת בלונדון בצורה מערכתית ומופתית, כאשר מבטלים תחנה באופן זמני בגלל עבודות בכביש, זה נעשה בדרך מוארגנת והגיונית.

 

ביטול זמנים
אם זה לא ברור – בתחנה הישראלית יש שלט שמודיע על השינוי הזמני – רק שהוא מקומט, וגם אם לא היה מקומט, לא ניתן לקרוא אותו, שכן הוא כתוב בעט דקיקה, בכתב יד, וגודל הדף הוא A4

 

 

גם הלוח שצמוד לעמוד מעביר את המסר בצורה ברורה.
בישראל, אפילו המפות הקבועות שממוקמות בלוח הזה לא בולטות וברורות כמו השלט הזמני בצילום הנ”ל.

IMG_1796
שלט זמני – קריא יותר מהשלטים הקבועים בישראל
דוגמא לביטול זמני של תחנה בשד' רוקח בת"א (2010)
דוגמא לביטול זמני של תחנה בשד’ רוקח בת”א (2010)
זה הביטול תחנה הכי מסודר שנמצא אצלינו
זה הביטול תחנה הכי מסודר שנמצא אצלינו
ביטול תחנה באמצעות קישקוש בטוש לורד על גבי המפות
ביטול תחנה באמצעות קישקוש בטוש לורד על גבי המפות

 

 

תחבורה ציבורית בישראל מול תחבורה ציבורית באנגליה


לפעמים החזות משקפת סיפור שלם.

התמונה צולמה באוטובוס של חברת “קווים”. אוטובוס חדש לגמרי.

אז אחרי שהתמרמרנו על החווא של המדינה שלנו שמבוטאת היטב ע”י הסחבקיות של השוטרים כלפי האזרחים ולהפך, של מערכת החינוך בה כל תלמידה מגיע עם חולצת בטן, ציפורניים מנצנצות ושיחות טלפון בזמן השיעור (וגם המורים) והנה – גם התחבורה הציבורית, שהיא מרחב ציבורי נהיר ומסביר פנים בעולם, ובארץ היא “הבייבי” של הנהג..

איך ממגרים את החאפריות הזאת? איפה הגוף הרגלוטרוי שיציב כללים לחברות התח”צ?