ארכיון תגיות: מחאה

ממש לא כדאי להוריד את מפלס כיכר דיזנגוף


…כדי להקים פה עיר מעניינת צריך לדעת לחרוג. הבעיה של תומכי ההורדה היא השאיפה לסטנדרטיזציה של כל מיזם עירוני.
התסריט של עיר בה כל הכיכרות שטוחות, ירוקות, וקלאסיות הוא לדעתי סיוט. עיר צריכה לדעת לגוון ולהפתיע גם עם המרחבים הציבוריים שלה. אם אחד מהם נכשל, צריך להזמין את המתכנן עם הפינצטה ולא את ה”פעיל” עם הבולדוזר.

שוב אני מוצא את עצמי ניצב אל מול הזרם המרכזי של דעתני-תל אביב.
לרגע לא חשבתי להיות מופתע כמובן.. הזרם המרכזי פועל בד”כ ע”פ רוח הזמן ושואף לעדכן את העיר בהתאם לצו האופנה התקופתית.

כיאה לעידן שנאת הגשרים יוצא הזרם המרכזי נגד כל דבר שלא בנוי בגובה העין.
כאן אני מפסיק לרגע בכדי לציין שהרווחנו את כניסתנו לעידן שנאת הגשרים בצדק. כן, גם אני כועס מאוד על כיכר דיזנגוף, כיכר אתרים וכיכר השעות היפות.
עכשיו כשהוספתי תמיהה נוספת לקורא, אבקש לספר למה אני כועס יותר על מי שמעוניין לחזור אחורה ופשוט לסלק מהעיר כל מה שנבנה בתקופת הגשרים והמפלסים.
תזכורת: ישראל, שנות ה-60. התפיסה כי כדאי להפריד בין תנועת כלי-רכב (שהולכת והופכת גדושה יותר) ותנועת בני-אדם מגיעה לישראל ויותר ויותר מיזמים מתוכננים כך שתנועת בני-אדם מתקיימת בנפרד מתנועת כלי-רכב. לימים, (ימינו..) יאשימו את המיזמים האלה בכך שנתנו עדיפות עליונה לכלי-רכב על פני תנועת בני-אדם. זה לא נכון.
יש שתי תפיסות שכדאי להבדיל בינהן:
הראשונה, שמקורה בתחילת המאה ה-20, הוכתבה ע”י המוקסמות מאמצעי התחבורה החדשים והמהירים שרק הגיעו לעולם לפיה עתיד ההתניידות בעיר טמון בכלי רכב (פרטיים וציבוריים). החזון התמים היה להגיע מהבית ליעד באמצעות תחבורה ממונעת ומהירה בלבד וללא הליכה ברגל.
תפיסה שונה מתקופה מאוחרת הרבה יותר דחפה לעבר הפרדה מקסימלית בין תנועת האדם לבין תנועת כלי הרכב. תוצאה של התבגרות והפנמה שכלי רכב נחוצים אך מזיקים למרחב הציבורי.
אין שום סיבה לעמת את התפיסות זו מול זו. לא מדובר בתפיסות נגד או בדיכוטומיה.
המטרה של תפיסה א הייתה להעביר מהעולם את הסוסים, הכיכרות ו”צעדות המוות” לאורך דרכים ארוכות ולהכניס במקומן אמצעי תחבורה מהירים נוחים ועממיים.
המטרה של תפיסה ב הייתה ועודנה הפחתת ההפרעה שנגרמת לבני אדם (“הולכי רגל”) ע”י כלי-רכב.
בשנות ה-70 המוקדמות, מרכז כיכר דיזנגוף כבר התנוון לחלוטין. בין שולי הכיכר למרכז הכיכר הפריד כביש סואן אותו לא חצו. המזרקה לא הייתה פעילה, הדשא היה יבש, ובני אדם הדירו רגליהם ממרכז הכיכר. תנועת האנשים התרכזה בשולי הכיכר.
דיכאון.

להמשיך לקרוא ←