ארכיון תגיות: מרחב ציבורי

הגיע הזמן לפתוח את מוזיאון ארץ ישראל לתל אביב


לא להיבהל מאורך הרשומה! הרוב כאן זה תמונות!

בשנים האחרונות, נתחי קרקע גדולים ומשמעותיים בעיר שהיו סגורים ונסתרים מהציבור, “שוחררו” והפכו לחלק מהמרחב הציבורי של העיר ואף זכו להצלחה בדמות תנועת מבקרים רבה.

בין המקומות האלה אפשר למנות את חצי האי הירקוני (נמל ת”א וגני התערוכה הישנים) מתחם התחנה, דרום הקיריה (איזור שמותג ע”י החייאת השם “שרונה”), טיילת רידינג, פארק מדרון יפו, בריכת גורדון וחלקים מהאזור המזרחי של פארק הירקון הצמודים לרמת החייל.
לדעתי, מוזיאון ארץ ישראל צריך להיות ה”שחרור” הבא.

רובנו מכירים/ות את מוזיאון ארץ ישראל, אבל לא מעריכים/ות נכון את היקף הקרקע אותה הוא תופס, ואת האיכות הנדירה שלה.

זוהי קרקע של 120 דונם, הכלואה בין שד’ רוקח מדרום, דרך נמיר במערב, רח’ לבנון בצפון ומרכז רבין במזרח. חוצצת בין רמת אביב למרכז תל אביב.
הקרקע משופעת. האזור המערבי נמוך והאזור הצפוני-מזרחי בגובה של רמת אביב.
בחלק המערבי של הקרקע ישנה גבעה (כן, דווקא בחלק הנמוך של הקרקע) הידועה בשם “תל קסילה” – תל ארכיאולוגית עם 12 שכבות של יישובים. זהו למעשה האתר הארכיאולוגי הראשון בארץ מאז הקמת המדינה.
באיזור המזרחי יותר נמצאים רוב הביתנים שהם למעשה המוזיאון עצמו.

הנה מפה של מוזיאון ארץ ישראל שמצאתי באתר האינטרנט של המוזיאון:

המפה מודרמת. הצפון למטה והדרום למעלה
המפה מודרמת. הצפון למטה והדרום למעלה

המוזיאון עצמו תופס בנטו שטח מזערי מהקרקע. רק הסימונים הכתומים הם חללים מוזיאלים (וגם על זה אערער בהמשך).
כדי להבליט את הדלות, העברתי את המפה בפוטושופ וסימנתי באדום את כל שטחי המוזיאון שאינם משמשים לתצוגה מוזיאלית. השטחים הפתוחים.

RED
בצבע אדום – שטחים פתוחים ללא תצוגה מוזיאלית. אני מעריך שמדובר במעל ל95% מהשטח

טוב, יש בשטחים הפתוחים תצוגה מסויימת, אך לאור מצבה (המתואר בהמשך) לא יהיה מופרך לטעון שמדובר בגן נטוש.

אז מה יש בין הביתנים? מה זה אותו שטח פתוח? מה זה השטח הצבוע באדום?
בדיוק על זה רציתי לדבר.

אם תהיתם מה פתאום כמה ביתנים שמפוזרים בשטח מגודרים ומכונים “מוזיאון” אז רק אזכיר שזהו טיפוס מוכר ונפוץ של מוזיאונים ולא המצאנו שום דבר. זה בסדר.

אחת הדרכים לארגון מוזיאון היא ע”י חלוקה לביתנים במרחב פתוח.
בד”כ קוראים לזה בעולם “Landesmuseum”. מוזיאון ארץ ישראל הוא מוזיאון מטיפוס זה.
עם זה לכשעצמו אין לי בעיה.

אבל:

  • צריך הצדקה לסגירת חטיבת קרקע כה גדולה לטובת מוזיאון-ביתנים. הרי אפשר להכניס את כל תכולתו של מוזיאון ארץ ישראל בבניין אחד בינוני במרכז העיר. הגיוני שסגירת קרקע עבור מוזיאון תיעשה במקרה שיש ערך מוזיאלי לשטח התחום או שהתצוגה מחייבת שטח חוץ  (כדוגמת גן בוטני / זאולוגי)
    כמעט כל התצוגה של מוזיאון ארץ ישראל מוצגת בהקשר סטרילי ללא קשר לסביבתה.
    בשטח המוזיאון אכן ישנו אתר ארכיאולוגי, אך כפי שאטען בהמשך, הוא אינו חלק פעיל מהמוזיאון ויתכן שהוא לא יותר מתירוץ לסגירת השטח.
  • אם כבר סוגרים חטיבת קרקע כה גדולה לטובת מוזיאון, מוטב היה להשקיע מאמץ עילאי בטיפוח השטח הזה.
    בפועל, רוב השטח מופקר ואף עזוב לחלוטין. בהמשך אביא דוגמאות. ממש קשה יהיה לצופה להאמין שהן צולמו במקום שמכנה עצמו מוזיאון.
  • כששטח כ”כ גדול בתוך העיר סגור ומגודר, יש לדאוג למרחב הציבורי העוטף אותו. מדרכות ברוחב תקין, שבילי אופניים, צל, ולפחות טיפ-טיפה מרחב ציבורי. כזה שאפשר לשבת בו על ספסל. מוזיאון ארץ ישראל לא משאיר מדרכה ראויה.

של מי המוזיאון?

מוזיאון ארץ ישראל הוא תאגיד של עיריית תל אביב-יפו. זה לא שטח פרטי. העירייה הקצתה את השטח והקימה אותו. השטח שייך לרשות המקומית תל אביב יפו.
הבסיס להקמת המוזיאון היה אוספיו הפרטיים של ד”ר ולטר מוזס, שהורה עוד בצוואתו לייעד את אוסיפיו עבור מוזיאון שיוקם בת”א.

מוזיאון שהתחיל בקול תרועה רמה, והמשיך בקול ענות חלושה

בעת הקמתו מוזיאון ארץ ישראל, פיתח הרבה ציפיות. למעשה הוא היה המוזיאון הגדול המיועד היחיד. הוא הקדים את בניין מוזיאון ת”א ומוזיאון ישראל בירושלים.
האדריכל מיכאל יעקובסון (בבלוג “חלון אחורי“) איתר כמה תמונות ארכיון שהעידו כי לשם היה מביא ראש עיריית ת”א את כל אורחיו רמי הדרג: נדבנים, ראשי מדינות, שגרירים ונשיאים. 

 למעשה עד פתיחת מוזיאון תל אביב לאמנות היה מוזיאון ארץ ישראל מרכז התרבות המוזיאלי של העיר.להמשיך לקרוא ←

הכירו את גדר ההפרדה בשרונה ואת הנזק שהיא מסבה.


כמה רחוקה יכולה להיות המציאות מההדמיה?

יש הרבה דוגמאות. אבל תראו את זאת:

ההבטחה בהדמיה
המציאות
המציאות

מדובר במרחב ציבורי המצוי במפלס גבוה, מעל “שרונה מרקט” ומעל החללים המסחריים של מגדלי פלטינום, תיכון ומילניום ברח’ הארבעה.
המרחב הציבורי היה אמור להיות אחד ורציף אף בפועל גדר הפרדה בלתי עבירה מחלקת את המרחב לשני חלקים שונים.
החלוקה של המרחב לשניים לא מאפשרת את תפקודו כ”חדר עירוני” והוא נידון לההפך למרחב נטוש בדומה למפלסים נטושים של כיכר אתרים או כיכר השעות היפות.
ברור שאף אחד לא תכנן את הגדר הזו. היא למעשה סוג של בנייה לא חוקית.
הגדר הזו הייתה קיר זמני שנבנה בקצה תרכובת הבניינים של מגדל מילניום, מגדל תיכון ומגדל פלטינום, ותוכננה להשאר עד לבנייתה של תרכובת המבנים השכנה – מגדלי גינדי ושרונה “מרקט” מתחתיהן.

איפשהו בדרך, מישהו החליט שלא נח לו שתיהיה כיכר ציבורית מתחת למגדל שלו, ודאג לקבוע את הגדר כגדר קבועה.
מי הגורם הזה?
כדאי לחקור את זה, וכדאי להתחיל ללחוץ על עיריית תל אביב שתשיב את החוק לרחובות, גם אם הם מוגבהים אל מעל לפני השטח. זה עדיין שטח ציבורי.

20151018_164315 20151018_164320 20151018_164326

תע”ש השלום: החומה הוסרה והמדרכה מורחבת


חדשות מרעננות וטובות מדרך השלום ורח’ עליית הנוער

מתחם תע”ש השלום עדיין תקוע, ולא מתחילה בנייה בו, אך החומה סביבו הוסרה והמדרכות הצרות סביבו מורחבות, לצד שביל אופניים חדש.

לי לא ברור למה חיכו, היה אפשר לעשות את זה עם סגירת המפעל בשנות ה-90.

20160502_181444 20160502_181753 20160502_181746 20160502_181554 20160502_181529 20160502_181524

שוונג החזית המסחרית בעזריאלי ממשיך! פתחי איוורור אנכיים של חניון מרכז עזריאלי נאטמים לטובת מרחב ציבורי


ואם לא מרחב ציבורי – שטח ישיבה של בתי קפה.

דרך בגין עושה צעד קטן מאוד, אך בכיוון חיובי לקראת היותה ביום מן הימים רחוב.
כזה שיש בו מדרכה שיש בה מעט יותר היצע ועניין עבור הולך הרגל.

כיום המדרכה הצמודה למרכז עזריאלי, מתחת לגשר הולכי הרגל לקיריה צרה ומציקה; מצד אחד של הולך הרגל כביש סואן ורחב, ומהצד השני גדר ואדניות, בין לבין יש רק כמה ס”מ ללכת.
מאחורי הגדר והאדניות ישנו שטח יקר שמבוזבז עבור פתח איוורור לחניה התת קרקעית (מעיין “גג פתוח לחניה”, פינוק שכזה לחונים)

בימים אלה נאטם אחד הפתחים האלה, ויווצר רצף מדרכה בין הכביש ועד לחזית המסחרית החדשה של מרכז עזריאלי.

הפתח לחניון יאטם - מדרכה חדשה תתווסף
הפתח לחניון יאטם – מדרכה חדשה תתווסף
Ynhockey©

רק לפני כמה ימים סיימו להסב שטח גינון כזה לאיזור ישיבה השייך לבית הקפה החדש.

שטח שהוסב לא מזמן לאיזור ישיבה של בית קפה. הקיר האילם שנראה בתמונה עדיין צורם.
שטח שהוסב לא מזמן לאיזור ישיבה של בית קפה. הקיר האילם שנראה בתמונה עדיין צורם.

 

תחנת הרכבת ת”א מרכז תורחב בקרוב


הכוונה להרחיב את תחנת הרכבת לא חדשה בכלל, אני שומע מפעם לפעם על התכניות האלה, והנה, ככל הנראה התכניות יוצאות אל הפועל.
העבודות יחלו בעוד כחודשיים.
מדובר בהקמת מבנה אולם כניסה ויציאה חדש שיתחבר לגשר מודעי.

בכחול - אולם הנוסעים הקיים. באדום - מיקום האולם הצפוני החדש
בכחול – אולם הנוסעים הקיים. באדום – מיקום האולם הצפוני החדש

המבנה החדש ייתן חזית חדשה לתחנה לגשר מודעי – מקום שהוא כיום חסר שימוש עירוני ותפקידו להעביר רכבים פרטיים בין שתי “גדות” האיילון וזהו.

כאן יבנה האולם החדש
כאן יבנה האולם החדש

לצערי, לפי ההדמיות שפורסמו למבנה החדש, גם הפעם הוא יוצמד לכביש ותישאר מדרכה צרה, טעות החוזרת על עצמה בכל תחנות רכבת ישראל באיילון.

244
© ברחנא אדריכלים
© ברחנא אדריכלים
243
© ברחנא אדריכלים

מתבקש היה להרחיב את הגשר וליצור 2 רחבות בין האולם החדש לבין העיר שמסביב, ע”מ לייצר את המרחב הציבורי הכל-כך חשוב הזה שמול מרכזי תחבורה ציבורית, מרחב ציבורי שאינו קיים בישראל.

להמשיך לקרוא ←

כמה קשה יכול כבר להיות לשים במרחב הציבורי יותר צל?


לכבוד השרב הקשה שהיה היום אני כותב על נושא שמרגיז אותי כל השנה והיום הרבה מזדהים איתי. הנה אפילו ב-YNET! ..בסוף הרשומה הטמעתי כתבת-וידאו מYNET
ולעניין:

מי שמשוטט איתי בעיר תמיד זוכה להתמרמרות הקבועה על הדקלים, “כאילו-עצים” שהם למעשה “תעודת עשייה” – גושפקא חזותית-סביבתית שמעידה שהפוליטקאי הנבחר רוצה להראות לנו שהוא הגיע והוא עושה למעניינו. שיש תמורה בעד הפתק בקלפי. זה הכל. כמו רס”ר חדש שממונה בבסיס צבאי ולפני הכל מורה לצבוע את אבני השפה בצבע חדש.
דקל זה לא עץ. דקל זה רק חסרונות. הוא לא חסכוני במים, הוא יקר, הוא מצריך אחזקה, הוא רגיש למזיקים ובעיקר לא עושה טיפה של צל. זה אפילו לא עץ מקומי. כן, הדקל הוא לא עץ ארץ-ישראלי. הוא עץ מיובא.

בסמוך לנמל התעופה החדש באילת הוצבו שורה של דקלים ובתגובה נשמעה ביקורת על חוסר התועלת שבהם + חסרונותיהם שמניתי קודם.
עיריית אילת בתגובתה נופפה ביתרון היחיד של העץ לטענתם.
“לעץ הדקל בכלל, ולעצי התמר בפרט, יש יתרון נופי רב. הם מקנים תחושת עיר נופש – נווה מדבר..”
לא אוסיף מילה.
את פרק העצים אסיים בסקופ מעט אופטימי מחוף גורדון, שם נשתלו לאחרונה עצים, ממש על החוף, שאינם דקלים! אני עדיין לא יודע אילו עצים אלה (אשמח אם מישהי יגיד לי) והאם מדובר בניסוי חד פעמי או שינוי מדיניות של ממש.

מי היה מאמין, עצים אמיתיים על חוף הים בת"א
מי היה מאמין, עצים אמיתיים על חוף הים בת”א
עכשיו אני רק מחכה לראות אותם גדלים
עכשיו אני רק מחכה לראות אותם גדלים
הדקלים לא מתאימים, לא מקומיים ולא נותנים צל

 

זאת ועוד, המרחבים הציבוריים בערים הישראליות נטולים צל. הסיבה לכך לדעתי היא מגלומניה של המתכננים שרואים את המרחב הציבורי כפסל, יצירת אומנות. היצירה שלהם. כל רכיב בסביבה הוא חלק מאמירה, משמעות, קונצפט.
כיכרות בישראל צריכות להיות מוצלות. הרוב המוחלט של הכיכרות נטולות צל.
דוגמאות טובות לכיכרות מוצלות הן כיכר אורדע בר”ג וכיכר מסריק במרכז ת”א.

ובאשר ל-YNET מהם הייתי מופתע היום בעקבות העיסוק בנושא הנה הראיון שנערך עם ד”ר מרטין וייל, מומחה למרחב ציבורי:

להמשיך לקרוא ←

בקרוב – קיצוץ בקיריה לטובת מדרכה רחבה, בדרך בגין מול עזריאלי


עדכון חיובי מדרך בגין.

בעקבות הסכם בין העירייה למשרד הביטחון, אחת המדרכות שהכי זועקות להרחבה – תורחב בקרוב מאוד.

המדרכה צרה ואינה מספיקה כדי לשרת את המשתמשים בתחבורה הציבורית.

מדרכה צרה בלתי מספקת, עומס בלתי נסבל בעת ההמתנה לאוטובוס

קו אדום – קו סיום המדרכה כיום

קו ירוק – עד לכאן תגיע המדרכה בקרוב.

אפשר לקרוא עוד כאן

סוכות זה תירוץ טוב לעשות רע לאחרים


זהו זה, יום כיפור נגמר, היהודים ביקשו סליחה ועכשיו אפשר לחזור לשגרה ולעשות רע לאחרים.

סוכות זה זמן טוב להיות חוצפן. אף אחד לא יגיד לך כלום כי לשמור על המסורת במדינה שלנו זה מעל ללהיות בן אדם.

כמה תמונות של חוצפה טהורה מירושלים בחג סוכות. (צולמו בשנים האחרונות)

 

 

hgf DSC01315 DSC01301 DSC01299 DSC01293 DSC01292

ברמת גן מותר להחנות את הרכב בכל מקום


התמונה הזו אמיתית והיא צולמה בר”ג, ברח’ הרא”ה.

בעיריית ר”ג חושבים שהם מטיבים עם האזרחים כשהם מתירים להחנות את הרכב בכל דרך שיחפצו.

IMG_20131104_224607

IMG_20131104_225202

 

אתם/ן מוזמנים/ות לאהוב את העמוד “מחזירים את מדרכות ת”א להולכי הרגל” בפייסבוק ולהתעדכן בעוד שלל צילומים כאלו.

מישהו צריך לכבות את ההתפרעות של מכבי האש


רשות הכבאות וההצלה. די!! הגזמתם!
אתם באמת חושבים שאם נפזר איקסים בכל מקום בארץ נמנע מאנשים לחנות את רכביהם ברחבות כיבוי אש?

וזה באמת נחוץ לסמן את האיקסים גם על מדרכות וכיכרות מרוצפות, מקומות שלא מיועדים עבור חניה?
שמעתם על תמרורים?
f

double-parking-envelopes envelope-for-entrance fire-fighters-parking

לא רק בטיילת – עוד חומה נעלמת בתל אביב – מרכז הירידים, שד` רוקח


בימים אלה קורה דבר טוב לעירוניות ולמרחב הציבורי בתל אביב: החומה לאורך שד` רוקח המקיפה את מרכז הירידים (גני התערוכה) נהרסת.

בשלב הזה מורחבת המדרכה, מוקם שביל אופניים, ומשופר המרחב הציבורי, בהמשך, לפי התכניות, יוקמו מבנים לאורך שד` רוקח (ראו בהמשך)

 

להמשיך לקרוא ←

בעניין שיפוץ הטיילת


לאחרונה קמה קבוצת מתנגדים לשיפוץ והרחבת הטיילת לאורך רצועת החוף המרכזית.

 

טענותיהן המרכזיות:

1. הטיילת גוזלת מרוחב החוף ומבטלת איזור חול טבעי לטובת “בטון”.

2. ההרחבה תיצור “רצועת בטון”

שוב קלישאת הבטון.. הבטון הוא האוייב.

אז רק רציתי לגרום לאותם אנשים לקחת שני דברים בחשבון.
להמשיך לקרוא ←

סנגוריה על כיכר התזמורת


כנגד כיכר התזמורת מושמעת ביקורת אחידה במקהלה (ע”י אותה דוקטרינה קבועה שדי קל לאפיין)
גג של חניון, שמש,חוסר אנושיות, פאשיזם… וכ’
בסופו של יום בוחנים מקום ע”י זה שמגיעים אליו ובוחנים דבר מאוד פשוט: האם כיף שם? האם הוא עושה טוב לעיר וחי ביחד איתה?

והתשובות לשאלות האלה חד משמעיות:
א. המקום מלא חיים אחרה”צ עד הלילה. מתבטא בכמות האופניים, הכלבים, עגלות הילדים, והרבה אנשים שיושבים שם, והתחושה הכללית.
ב. המקום חי עם העיר טוב מאוד. בוודאי הרבה יותר טוב מהחניון שעמד שם קודם וקטע בערך הכל שם. הפאשלה היחידה (והיא חמורה, אך המקהלה לא מבקרת) החיבור הלא מוצלח לשד’ בן ציון.
בנושא ה”בלתי נסבלות של כיכר בצהריי היום”:
1. את המקום פוקדת אוכלוסיה שבצהריים תמצאו אותם עובדים או לומדים. זה טבעי שהוא יהיה פעיל פחות בצהריים.
בניגוד לרוטשילד שם יורדים העובדים בדיוק בצהריים לאכול. אז גם צריך את הצל.
2. זה בסדר שלא כל העיר מיוערת. תמיד טענתי שהכיכר הכי טובה בתל אביב היא כיכר נח בר”ג (הכיכר ליד עירית ר”ג למקרה שטעיתי בשם) מעבר לחיבורה המצויין עם העיר ודפנותיה המסחריות, פזורים בה עצים בוגרים ורוב שטחה מוצל.
אבל זה סביר בהחלט לאפשר גם כיכרות פתוחות אל השמיים ואל דפנותיה. כיכר התזמורת צריכה להיות כיכר ממנה רואים את היכל התרבות ותיאטרון הבימה. זו סוגיה חשובה של זהות של מקום, שהוא נושא חשוב לצד תפקודה היומ-יומי.
3.מעל הכל חברי המקהלה כל הזמן שוכחים – יש עצים בכיכר התזמורת! תנו להם לגדול!!! יהיה צל בכיכר!
כמו הפאשלה של החיבור הקלוקל לשד’ בן ציון – פאשלות קיימות. בחירת החומרים בכיכר אינה מוצלחת גם לדעתי מכיוון שהיא מחזירה את קרני השמש ישירות לפנים של האנשים ולא סופגת אותה, אבל כמו שאמרנו כבר, צל עוד יהיה בכיכר הזו, ואף יותקנו רכיבי הצללה בחלקה המזרחי. מכאן ועד לקרוא לכיכר “בלתי אנושית” ו”חולדאית פאשיסטית” זה פשוט התחסדות ינ”עית.

ינ”ע תורן – יוסי מטלון


ינ”ע = יפה נפש עירוני (הסבר ניתן למצוא כאן)

והפעם, מצאתי רשומה ינ”עית קלאסית.  (קישור לרשומה)

יוסי מטלון טוען בבלוג שלו כי ההשקעה בחזות החניון שמתחת לכיכר התזמורת מבטאת את פריסת השטיח האדום לרכב הפרטי וזילזול באדם עצמו.
הוא טוען שהמרחב הציבורי של הכיכר ממעל (כיכר התזמורת) הוא מרחב גיאומטרי מינימליסטי, פשוט, המעוצב באלמנטים בסיסיים. מילים אילו נאמרות כנראה בגנותה.

למעשה, מה יוסי מטלון היה מציע לעשות? לפי הרשומה הדתית הנ”ל, כנראה שהחניון התת קרקעי מתחת לכיכר היה צריך להיראות כמו החניון מתחת לדיזנגוף סנטר, והכיכר הייתה צריכה להיות מצועצעת יותר, חס וחלילה לא “מינימליסטית”. אולי הוא היה מציע להכניס כמה פסלים של סוסים, תינוקות שיורקים מים כחלק ממזרקות עם מלאכים וזבל כזה. אולי גם כמה עמודים קורינטים ואיזה רודן על סוס.

את הכניסה הגדולה לחניון מכיוון היכל התרבות הוא משווה לקתדרלה ובכך מציב את הרכב הפרטי כאלוהים המודרני…
אני מוכן להתערב שמדובר באדריכל.
רק אדריכלים יכולים להשתמש בדימויים הנדושים האלה שלהם (איזכור הקתדרלה כדי לציין סגידה לרכב פרטי), תוך כדי שהם שוכחים שיש פונקציות לכל אותם דברים שהם מבקרים.
מה בדבר הכמות הגדולה של האנשים שצריכה להכנס לחניון לאחר שהמופע בהיכל התרבות / הבימה מסתיים? איך הם יכנסו אם הכניסות יהיו צרות וקטנות, כמו שמר מטלון רומז שהן צריכות להיות?

הגיע הזמן לנקות את תל אביב מרכבים פרטיים ולכסות אותה ברשת של תחבורה ציבורית ותחבורת אופניים. על זה אין וויכוח, ואני ראשון התומכים והנאבקים למען מימוש החזון הזה, עוד מימיי כתלמיד בחטיבת ביניים, הרבה לפני כל היוסי מטלונים והעיר לכולנואים למינהם.
אבל חשוב לשים לב מתי החזון הופך לדת. דת שאנשים סוגדים לה ומבטאים את אמונתם אליה בכל דרך אפשרית, בכל הזדמנות, מבלי שיקול דעת, מבלי ראייה כוללת של הדברים וניסיון לשפוט אותם מחדש.

חדש בתל אביב – עוד מקום עירוני מת


כבר דיברנו פה ושם על חללים עירוניים מתים. כאלה שיש אליהם גישה – אבל אין צורך / הזדמנות אמיתית לגשת אליהם.
סביב שכונת פארק צמרת נבנתה חומה שמטרתה לבודד את השכונה ו”להפריד אותה מהרעש הסואן של צירי התחבורה המקיפים אותה”.

החומה לא עבירה ואטומה לחלוטין (מיותר לציין). אולי החומה האגרסיבית ביותר בתל אביב.

יצא לי לצלם תמונה שמבטאת באופן חזותי וברור את בעית תרבות הגדרות הכה נפוצה בישראל.
אם בחזון מתכנני השכונה הייתה פארק צמרת שטח ירוק נעים לטיול ורציף בין החומה המזרחית למערבית, הרי שבפועל כל מגדל מקיף את עצמו בעוד מכשול-כלשהו וכך קיבלנו שטח-בין-גדרות שאין ולא תהיה שום סיבה להכנס אליו. סתם פיסת קרקע ששווה מיליונים שדינה להוות שטח מת. הכי מת שיש.

בתחילת שד’ רוטשילד תיהיה כיכר


בפינת הרחובות המפורסת והמיתית ביותר בתל אביב (הקיוסק הראשון, הפנס הראשון וכ’) תקום סוף סוף כיכר.

השם הרשמי של המיזם הזה הוא “חניון קצה השדירה” אבל הדבר המשמעותי יותר לעיר הוא כמובן מה שיהיה מעל החניון – כיכר, מה גם שאני מעדיף לא לקרוא לזה “קצה השדירה” אלא “תחילת השדירה”.

הכיכר תחבר בין כמה פריטים עירוניים מגוונים מאוד; מגדלים (מגדל אפריקה ישראל ומגדל רוטשילד 1) מצפון, שדרות רוטשילד ממזרח, נוה צדק ממערב ומבני באוהאוס בני 4 קומות מדרום, דבר שייצור מקום שונה בתל אביב.
בכיכר יוצב פסל הפסיפס שניצב עד לא מזמן בכיכר ביאליק.

אפשר להתייחס לזה גם כהרחבה של שד’ רוטשילד לכיוון מערב. בכמה מטרים.
על חלק מהשטח עליו מוקמת הכיכר עמד עד לפני כמה שנים (בערך 10 שנים) חניון ציבורי.

 

 

להמשיך לקרוא ←