ארכיון תגיות: מרקם עירוני

החיים המשותפים של רקמה עירונית מוצלחת וגשרי תחבורה בתוכה.


כמעט כל העוסקים בתכנון עירוני מסכימים כי גשרים בתוך העיר הם הרסניים לרקמה העירונית.
בכתבה זו מוצגת גישה חלופית לנושא הגשרים בעיר, ומובאות דוגמאות ומחשבות לגשרי תחבורה שחיים בשלום עם העיר.
הכתבה קצת ארוכה הפעם, אבל הרוב כאן הוא התמונות.

תוכן עניינים:
  • הקדמה
  • הבעיה המרכזית: אובייקטיזציה. הגשר נתפס כאובייקט.
  • בעיה משנית: גשרים מתוכננים ע”י מהנדסי תחבורה בלבד.
  • הדימוי העלוב שיש לגשרים בעיר
  • גשרים אהובים
  • העיר צריכה לקחת בעלות על המרחב שמתחת לגשר
  • מרכיבי הגשר והשפעתם על העיר
  • חשיבה מחודשת על הגשר: השתלבות טובה בעירוניות.
    1. התאמת השטח שמתחת לגשר לשימוש אנושי.
    2. מיקום נכון ומדוקדק של רמפות בתוך העיר.
    3. תכנון בסיס הגשר כבניין רקמתי.
    4. בנייה מתחת לגשר
    5. העמסה בצמחיה
    6. תשומת לב למרחק בין הגשר לבניינים הסמוכים
    7. תשומת לב לשימושים של הקומות הסמוכות לגשר
    8. תשומת לב להשלכות גובה הגשר מעל המרחב הציבורי
  • גשרים יותר צרים = פחות צרות
  • הנוף מהגשר אל העיר יוצר ריגוש
  • ריגוש? לך תגיד את זה למתכנן הישראלי
  • כמה מצבים נעימים בעיר למרות ובזכות הגשרים

הקדמה

כל גשר בעיר מאתגר אותי ואני מקפיד לעמוד ולהתבונן מתחת לכל אחד ואחד כזה ולנסות להבין מה מייצר את התחושה שלי מתחתיו.
עיצוב היחסים בין העיר והגשר הוא תורה בפני עצמה.

בכל העולם, הרוב המוחלט של הגשרים העוברים בתוך הערים מצדיקים בהחלט את מעמדם כאסונות עירוניים.
אנחנו מצויים כרגע בפרק הטראומטי של סאגת הגשרים העירוניים.
גם בארץ, מעט הגשרים שחולפים בתוככי הערים מזיקים ופוצעים את סביבתם.
הטרואמה הזו ייצרה הלך רוח מאוד דורסני כלפי הגשרים בתוך הערים.
המתכננים מכוונים להימנע מגשרים חדשים, ויש הרבה קריאות לביטול גשרים בערים.

הקמת דרך הגישה לתחנה המרכזית החדשה בת”א (ה”ויאדוקט”) תחילת שנות ה-70

הבעיה המרכזית: אובייקטיזציה. הגשר נתפס כאובייקט.

אנשים מדברים (וחושבים) בשפה של אובייקטים. אובייקטים בהקשר זה, הם אוספים מוכנים שביחד יוצרים מכלול שאפשר לכנות בשם, לרוב דבר מוכר.
על גשרים, מסתכלים תמיד כמכלול: למעלה עובר כביש, למטה חשוך ויש עמודים רחבים שחוסמים את המבט.
זה הדימוי שיש בראש המתכנן הישראלי לגשר.

בכתבה זו, איני מתייחס לגשר כאובייקט. אלא למצב מרחבי בעיר, וזה השינוי הראשון אותו אני מבקש בהתייחוסתכם לגשרים.
להתייחס אל הגשר כאובייקט משמע לבודד אותו ולהביט בו בפני עצמו, בצורה שלו, בסגנון שלו ובמה שהוא מייצג.
להתייחס למצב מרחבי זה להביט במה שקורה בינו לבין העיר, במרחב שהוא יוצר או על המרחב סביבו.

גשר ברוקלין, כאובייקט
גשר ברוקלין, כמצב מרחבי בעיר

בעיה משנית: גשרים מתוכננים ע”י מהנדסי תחבורה בלבד.

מתכננים המתערבים בעיר (אדריכלים, אדריכלי נוף ומתכנני ערים) רואים עצמם ככאלה אשר “לא בעסק” של הגשרים.
המצב הרצוי הוא הפוך: הם צריכים להוביל את תכנון הגשרים. גשרים צריכים תכנון עירוני.
לצערי כל אדריכל שואף להעשיר את תיק העבודות שלו בבניין, כיכר ומגדל. לא גשר.

ולא! אני לא מדבר על גשרים מעוצבים ופיסוליים. אין בכך די כדי לתרום לעירוניות טובה.

עד שאדריכלים כבר מגיעים לתכנן גשר, הם שמים דגש על הפלאסטיקה ואומנות החומר, ולא שמים לב לתכנון המרחב הציבורי מתחתיו. מה שחשוב להם הוא ה*אובייקט*. גשר Erasmus, רוטרדם. מתוך בלוג The Happy Pontist©

להמשיך לקרוא ←

הפסנו ובגדול


החלטת העירייה “לא לבנות יותר מגדלים במרכז העיר” (ההגדרה למרכז העיר מוזרה ביותר שכן גם האיזור הממוגדל ביותר – נתיבי איילון משמש הלכה למעשה כמרכז העיר) היא החלטה אופנתית שגוייה.

אחד המקומות שמתאימים יותר מכל לבניית מגדל – צומת מוגרבי (מול בית מגדלור, במקום בו עמד בעבר קולנוע מוגרבי)  נשאר כבר שנים רבות מבוזבז, כאשר במרכזו עומד חניון רכבים מוזנח.

סטודנטים, אדריכלים, ו”סתם” אנשים לא מפסיקים לדמיין איך תיראה כיכר מוגרבי ביום שיהיו בה תכנים עירוניים יותר מחניון.

והנה, עיריית ת”א מקבלת הצעת WIN WIN מצד היזם: הגדילו לנו את אחוזי הבנייה (כלומר בניית מגדל) ובתמורה נשחזר את כל בניין קולנוע מוגרבי המקורי, נבנה מלון בן 5 קומות, ומגדל מגורים מעליו.
3 רכיבים עירוניים שיעשירו את המרקם העירוני בחומרים שאליו הוא הכי זקוק.

להמשיך לקרוא ←

תל אביב עיר לשימור


הקדמה לרשומה:
אני אוהב לשמר. הכל. אני אוהב דברים שמתפקדים בהווה כפי שתוכננו בעבר. דברים שממלאים את אותה פונקציה, עם כמה שפחות שינויים.
לא אגזים אם אגיד שאני קצת כפייתי עם השימור.
אבל לדעתי, חובב שימור אמיתי הוא גם חובב פיתוח.
– –
שמתם לב לזה שרוב שטחיה של תל אביב מוגדרים כמרקמים לשימור?
לא באופן רשמי, אבל זה מספיק כדי להגן עליהם מפני תכנון מחדש. (“פינוי-בינוי”)
מדובר באיזורים שאם במקרה יצוץ מישהו ויעיז לפלוט את המשפט “בואו נהרוס הכל ונבנה מחדש” – יזרקו עליו עגבניות.
תפתחו מפה של תל אביב. נוה צדק -לשימור, כרם התימנים – לשימור, שכונת התקוה-לשימור, הצפון ה”ישן”, הצפון ה”חדש” וכל המבנים הקטנים הסמוכים לירקון לרבות בבלי – לשימור, שכונת שפירא, נוה שאנן, פלורנטין, רמת ישראל, שבזי, איזור דרך יפו (רח` אילת) שכונת מונטיפיורי..
אולי עדיף הפוך: יש מרקמים בעיר עליהם יש הסכמה שכדאי וצריך להרוס עד היסוד ולהקים איזור עירוני מחדש?
הנה מה שאני מצאתי: השטח ממגדלי עזריאלי בדרום עד לפארק צמרת בצפון, השיכונים הרחבים לאורך דרך נמיר בין רח` ארלוזרוב עד לשאול המלך (“מתחם דפנה”), השיכונים הרחבים לאורך אבן גבירול מגשר בר יהודה בצפון ועד כמעט לבניין של “וואלה”, המתחם שסביב רכבת מרכז (“מתחם 2000”) הרצועה הכלואה בין רח` החרש לכביש איילון (קרוב לתחנה המרכזית) ועוד כמה פיסות קרקע באיזור התחנה, איזור שכונת הרכבת (חסן ערפה), מתחם השוק הסיטונאי לשעבר ומתחם סומייל (השטח סביב מגדל המאה באיבן גבירול)
וזהו.
יהיה מעניין לעשות מפה של תל אביב ולצבוע בצבע אחד את כל האיזורים שמיועדים לשימור מרקמי, ובצבע אחר את כל האיזורים שמיועדים להתחלה חדשה.
למרות שאני איש-שימור, אני מוחה על כך שתל אביב כובלת את עצמה ולא מאפשרת לעצמה לפתח מרקמים עירוניים אמיתיים.
נניח ו. (מצב היפותטי לחלוטין) תל אביב הייתה נהרסת היום ברובה. איזו תל אביב חדשה היינו מתחילים לבנות?
לי אין ספק שתל אביב החדשה הזו הייתה עיר מסודרת של של רחובות ושדרות פחות או יותר שתי-וערב, מתוכם מתנשאים מבנים גבוהים מאוד אשר שומרים על רצף של מסחר בינהם במפלס הרחוב.
לא היה בינהם רווח איפה שלא צריך (כמו בתכנית גדס המהוללת)
אבל איפה שכן צריך היו כיכרות, גינות, סימטאות, והרבה ירק.
אם תשאלו את דעתו של תושב כרם התימנים/שכונת שפירא/וכ` מה דעתו על פינוי השכונה ויצירת “המשך לתל אביב” במקומה, הוא ישלול בתקיפות את הצעתכם, בטענות כמו “זו שכונה נחמדה”, “כולם מכירים את כולם”, “במקום השקט והפסטורליה יסללו אוטוסטראדות” ועוד מיני טענות ינ”עיות אחרות.  (ראו רשומה “יפי נפש עירוניים”)
מדוע תל אביב נעשתה עיר שמרנית כ”כ בשנים האחרונות?
ברור לכולם שצריך לאזן בין פיתוח לשימור. המשפט הזה הפך להיות קונצנזוס, ובכל זאת אנשים חושבים שאיזון בין פיתוח לשימור פירוש הדבר שמירה על כל תל אביב כפי שהיא מלבד הותרת בניית כמה מגדלים ליד האיילון.
לאותם אנשים אני רוצה לומר: תל אביב נבנתה באימפולסיביות, בספונטניות וללא תכנית מסודרת וכוללת ברוב המקרים.
כל הערים הטובות בעולם היו פעם במצבה של תל אביב עד שמישהו החליט לעשות ספונג`ה, למחוק את העיר ולסדר הכל מחדש. כך מנהטן נראתה פעם כמו נוה צדק עד שהוחלט במאה ה-19 לבנות את העיר מחדש לפי חלוקת הגריד המפורסמת.
אני לא אומר שצריך למחוק את תל אביב ולסדר הכל מחדש. אבל בהחלט יש יותר מידיי חורים במרקם העירוני של תל אביב שלפחות על חלקם כדאי לוותר – לטובת תל אביב.
אסור לשכוח
המחיר של הרבה שימור – הוא הרבה פיתוח.
המחיר של שימור בנייה נמוכה מאוד – הוא בנייה גבוהה מאוד.