ארכיון תגיות: שיפוץ

המרווחים בין הבניינים בת”א זו טעות הסטורית. הייתי מוותר על הרבה מהם.


יש לי בעיה אחת עם הכתבה של תומר גודוביץ ב”XNET” על מגמת חיבור הבניינים בתל אביב.

AAANEW

A2
©דור נבו

הוא יוצא מנקודת הנחה שמוסכם בין כולם/ן שחיבור בניינים הוא דבר רע.
באמצעות שימוש חוזר במנטרות כמו “הרס הבריזה”, “הרס הציביון של עיר גנים”, “הרס האופי של תל אביב” ו”הרס החצרות” מושגת כאן תחושה של תמימות-דעים לגבי הבעיתיות שבחיבור מבנים.

על מה לא דובר בכתבה?
לא נאמרה מילה על הכישלון הצורם של עיקרון המרווח בין הבינינים בת”א, דבר שנגזר מתוך תפיסת עיר הגנים, ועל המקל שהעיקרון הזה הכניס בגלגל העירוניות.

©מאסטר-גל

המרווחים בין המבנים שגודוביץ מתאר לא מזכירים לי את המרווחים שאני מכיר מתל אביב (ומעוד מקומות רבים בארץ)
“כל היופי של תל אביב זה המרווחים, הבריזה שעוברת במרווחים והצמחייה שגדלה במרווחים” אומרת ניצה סמוק.
ברצינות? כל היופי של תל אביב זה במרווחים האלה? איפה שכל הבלוני גז, הליכלוך, פחי האשפה והחתולים?

סגירת המרווחים האלה היא התקדמות אבולוציונית שהעירוניות בתל אביב הביאה.
המרווחים האלה מקטינים את שטח הפנים של המסחר ברחובות הראשיים ומייצרים מפגעים נוראיים.
הם גם מורידים את תחושת הביטחון. בלילה המרווח הוא ברוב המקרים פתח שחור פעור בחזית מסחרית.
משתמשי הרחוב נכנסים לשם כדי להשתין מה שיוצר מפגע לדיירים, ולא אחת בחורות נגררות לשם ונאנסות (http://news.walla.co.il/item/2628174)

תהליך סגירת המרווחים בין המבנים לא החל ב-2006. עוד לפני עשרות שנים נאטמו מרווחים כאלה בין מבנים ברמת קומת המסחר, ונפתחו במקומם עסקים קטנים.
זה קרה בדיזינגוף, בשינקין, באלנבי וברחובות וותיקים נוספים.
זה מהלך מבורך מאוד, ובהחלט יכול לשפר ולהעשיר את חזיתות קומות הרחוב ברחובות מסחריים.

ברוב המקרים הוא נעשה שלא בתכנון אדריכלי, כך שסגירות הרווחים נעשו ברמה אסטטית ירודה ביותר.
אבל זה דבר שאפשר לפתור, אם נכיר בו ונתכנן אותו.

מרווח טיפוסי בין בנינים בת"א. לדעתי זה מפגע.
מרווח טיפוסי בין בנינים בת”א.
סגירת המרווח בין בנינים ברח' דיזנגוף
סגירת המרווח בין בנינים ברח’ דיזנגוף
סגירה חלקית ברח’  דיזנגוף

להמשיך לקרוא ←

אירועי בתים מבפנים החילו היום – כמה צילומים מהסיור בהיכל התרבות המשתפץ


היכל התרבות עובר תהליך שיפוץ עדין וייסודי ביחד.

החומרים נשמרים, הצורה נשמרת, והחללים החדשים ממוקמים מתחת לבניין בזמן שהוא עומד “באוויר” על פיגומים.
חלל חדש (גדול מאוד) נבנה מתחת לכיכר התזמורת וישמש אולם חזרות (ולעיתים גם מופעים למיטב הבנתי)

 

 

התקרות שונו, והמערכות החדשות מסתתרות בתוכה.

להמשיך לקרוא ←

שיפוץ בנייה העירייה – עדכון


העבודות מתנהלות בימים כאלה בקצב משביע רצון, השערה שלי לסיום, איפשהו ב2013.

אחד משיפוצי הבניינים המוצלחים והצנועים שאני זוכר.

למטה משמאל אפשר לראות את ההצללות, שבקרוב יותקנו על כל החזית הדרומית.

להמשיך לקרוא ←

ממש לא כדאי להוריד את מפלס כיכר דיזנגוף


…כדי להקים פה עיר מעניינת צריך לדעת לחרוג. הבעיה של תומכי ההורדה היא השאיפה לסטנדרטיזציה של כל מיזם עירוני.
התסריט של עיר בה כל הכיכרות שטוחות, ירוקות, וקלאסיות הוא לדעתי סיוט. עיר צריכה לדעת לגוון ולהפתיע גם עם המרחבים הציבוריים שלה. אם אחד מהם נכשל, צריך להזמין את המתכנן עם הפינצטה ולא את ה”פעיל” עם הבולדוזר.

שוב אני מוצא את עצמי ניצב אל מול הזרם המרכזי של דעתני-תל אביב.
לרגע לא חשבתי להיות מופתע כמובן.. הזרם המרכזי פועל בד”כ ע”פ רוח הזמן ושואף לעדכן את העיר בהתאם לצו האופנה התקופתית.

כיאה לעידן שנאת הגשרים יוצא הזרם המרכזי נגד כל דבר שלא בנוי בגובה העין.
כאן אני מפסיק לרגע בכדי לציין שהרווחנו את כניסתנו לעידן שנאת הגשרים בצדק. כן, גם אני כועס מאוד על כיכר דיזנגוף, כיכר אתרים וכיכר השעות היפות.
עכשיו כשהוספתי תמיהה נוספת לקורא, אבקש לספר למה אני כועס יותר על מי שמעוניין לחזור אחורה ופשוט לסלק מהעיר כל מה שנבנה בתקופת הגשרים והמפלסים.
תזכורת: ישראל, שנות ה-60. התפיסה כי כדאי להפריד בין תנועת כלי-רכב (שהולכת והופכת גדושה יותר) ותנועת בני-אדם מגיעה לישראל ויותר ויותר מיזמים מתוכננים כך שתנועת בני-אדם מתקיימת בנפרד מתנועת כלי-רכב. לימים, (ימינו..) יאשימו את המיזמים האלה בכך שנתנו עדיפות עליונה לכלי-רכב על פני תנועת בני-אדם. זה לא נכון.
יש שתי תפיסות שכדאי להבדיל בינהן:
הראשונה, שמקורה בתחילת המאה ה-20, הוכתבה ע”י המוקסמות מאמצעי התחבורה החדשים והמהירים שרק הגיעו לעולם לפיה עתיד ההתניידות בעיר טמון בכלי רכב (פרטיים וציבוריים). החזון התמים היה להגיע מהבית ליעד באמצעות תחבורה ממונעת ומהירה בלבד וללא הליכה ברגל.
תפיסה שונה מתקופה מאוחרת הרבה יותר דחפה לעבר הפרדה מקסימלית בין תנועת האדם לבין תנועת כלי הרכב. תוצאה של התבגרות והפנמה שכלי רכב נחוצים אך מזיקים למרחב הציבורי.
אין שום סיבה לעמת את התפיסות זו מול זו. לא מדובר בתפיסות נגד או בדיכוטומיה.
המטרה של תפיסה א הייתה להעביר מהעולם את הסוסים, הכיכרות ו”צעדות המוות” לאורך דרכים ארוכות ולהכניס במקומן אמצעי תחבורה מהירים נוחים ועממיים.
המטרה של תפיסה ב הייתה ועודנה הפחתת ההפרעה שנגרמת לבני אדם (“הולכי רגל”) ע”י כלי-רכב.
בשנות ה-70 המוקדמות, מרכז כיכר דיזנגוף כבר התנוון לחלוטין. בין שולי הכיכר למרכז הכיכר הפריד כביש סואן אותו לא חצו. המזרקה לא הייתה פעילה, הדשא היה יבש, ובני אדם הדירו רגליהם ממרכז הכיכר. תנועת האנשים התרכזה בשולי הכיכר.
דיכאון.

להמשיך לקרוא ←

שדרות רוטשילד ושדרות בן ציון לא יתחברו – איזה פיספוס עלוב


ממש עצוב לי לבקר בפינת רח` אחד העם ותרס”ט – שהוא גם מפגש בין שד` בן ציון לשד` רוטשילד – מפגש שלא נפגש.
במהלך 3 השנים האחרונות, עת הוקמה כיכר התזמורת כשמתחתיה חניון, הייתי אופטימי והנחתי הנחה כי העירייה תשכיל לחבר את שד` רוטשילד ושד` בן ציון בחיבור “שדרתי”.
התבדיתי.
בעירייה דיברו בגאווה, ובצדק, על החיבור המתבקש בין שד` רוטשילד לשד` חן – דרך כיכר התזמורת וגן יעקוב. כל הכבוד להם, אבל לא חשבתם לחבר גם את שד` בן ציון לכל העסק?
מקווה שראש העיר הבא יזהה את החיבור הפוטניאלי.
למי שקצת לא מסתנכרן איתי על המקום ועל הרעיון הכנתי את הוידאו הבא:

http://www.youtube.com/watch?v=jkpVNwaY7d8

לא יכול כבר לחכות לחיבור שד` רוטשילד לכיכר התזמורת


שלום לכולם,

לאחרונה אני כותב פחות בבלוג עקב עומס בלימודים.
יש הרבה מטען. הרבה דברים לכתוב עליהם. אך אצבעותיי נצורות כך שבמקום להקליד אני נאלץ לחתוך ולהדביק דגמים, ולשרטט שרטוטים.
אני מבטיח לחזור ולהעלות רשומות באופן תדיר יותר בעתיד הקרוב, אף שב3 שנים הקרובות, בלא ברירה, אני אאלץ לעשות הפוגות קטנות כמו זו שעכשיו בכתיבה, בגלל הלימודים הדרעק. (מה לעשות, אני לא טיפוס שמסתדר עם מסגרות לימודים)

בינתיים אשתף אתכם בהחזקת האצבעות שלי לטובת חיבור שד` רוטשילד ישירות לכיכר התזמורת;

המצב המתבקש וההגיוני הוא ששדרות רוטשילד יחוברו בקו ישר לכיכר התזמורת כהמשך ישיר של השדירה.
לי היה ה”רעיון” הזה כ”כ מתבקש, עד שלתומי הייתי בטוח שכך ייעשה בתום הקמת כיכר התזמורת, יחד עם התחברות נוחה לשד` בן ציון, כזו שלא תצטריך חציית מעברי חציה והליכה דרך המדרכות הצרות.
לפני כמה שבועות התבדיתי וגיליתי שאף אחד לא חשב על חיבור שכזה בן שד` בן ציון לשד` רוטשילד, ובצומת שד` בן ציון ורח` אחד העם, ימשיכו הולכי הרגל לחצות כבישים ולהתהלך על מדרכות צרות, במקום שיהיה רצף-שדרות בתסדיר השדירות התל אביבי המוכר (רצועה עבה בין שני הכבישים עבור הולכי רגל)

מכתבים כבר לא יעזרו לי, ככל הנראה שהרצף השדירתי בין רוטשילד לבן ציון לו ייחלתי שנים ייאלץ להשאר עוד 100 שנים בדמיוני הפרוע.

באדום: החיבור בין שד` רוטשילד לשד` חן דרך כיכר התזמורת -ככל הנראה יבוצע.

בסגול: החיבור המתבקש שהעירייה פסחה עליו. כמה חבל!
בתמונה: כאן קיים היום מעבר חצייה – שמוביל לעוד שני מעברי חציה. את שני הכבישים היה אפשר להרחיק זה מזה וליצור רצף שדרות.

עכשיו אתם מבינים למה אני כבר לא כ”כ בטוח ששד` רוטשילד יחוברו באופן רציף עם כיכר התזמורת, והולך הרגל יאלץ לחצות כמה מעברי חציה – מתוך תפיסה שגויה שהרכבים בעיר הם בעדיפות קודמת לאנשים שהולכים ברגל.

תחזיקו ביחד איתי אצבעות…