מטרת פוסט זה היא בטח לא ללעוג לתכנון מבנה המיון החדש באיכילוב. אקדים ואומר שהוא דווקא נראה לי טוב לכשעצמו.
בימינו מתקיימת תחרות תמידית בין אדריכלים לתכנון המבנה הבולט ביותר לעין.
זה הגלגל העיקרי של ענף האדריכלות כיום. אדריכלים כמובן לא יודו בכך. הם יגידו את ההפך הגמור: "העדפנו להישאר צנועים", "המעלה הגדולה בתכנון היא האיפוק" וכן הלאה..
תפקיד האדריכלות כיום: לבדר את ההמונים.
האדריכלים הם לא האשמים היחידים בכך, זו החברה כולה שהתמכרה למרדף אחר התהילה והשופוני.
למעשה האדריכלים יכולים להיחשב כקורבנות של הסיפור הזה, כי במשימת התכנון עליהם לרצות את היזם, את התורם ואת הציבור. כל אלה דורשים את המרהיב והלא שגרתי. "שונה" "מיוחד" "הצגה". מקצוע האדריכלות כיום לעומת פעם הוא כמו מופע דולפינים בדולפינריום לעומת דולפינים חופשיים בים. בידור.
איכילוב כדוגמא
חלפו הימים שבהם משימת האדריכל הייתה לתכנן בית חולים יעיל המספק סביבה נעימה לחולים.
תפקיד האדריכל בימינו הוא לספק כמה שיותר בידור-אדריכלי לצופה, כדי להמשיך ולהזין את הייחודיות והחוסר שגרתיות של כל דבר.
מטרת העל – חוסר שגרתיות, הפכה לאדריכלות בידורית על ספידים.
מספיק להסתובב באיכילוב ולהעיף מבט על שלל המבנים כדי להיחשף לרעש החזותי המוגזם, והמרדף המשוגע אחר ההצגה האדריכלית, ואיך שהכל ביחד פשוט לא עובד.
בימים האחרונים פורסמה ההדמיה של מבנה המיון (מלר"ד = מרכז לרפואה דחופה) החדש באיכילוב שהיא לדעתי קריקטורה של המרדף המשוגע אחר ה"שונה" וה"מיוחד".
איכילוב מתפתח בשלבים, ובכל התפתחות כזו נוסף אגף חדש לאגף ישן צמוד.
בהדמיה הבאה, נראה איך כל אגף מתפאר בחזית של אדריכלות בידורית המציגה לראווה ריבוי אלמנטים ופירוטכניקה. כל אדריכלות מתעלמת מהקודמת לה, סותרת אותה, ובמקרה של איכילוב, מסתירה אותה.
כמעט כל אדריכל היה מסכים על כך שהדרך הנכונה לתכנן מרכז רפואי אשר מתפתח בהדרגה היא ע"י תכנית שלבית העושה שימוש במודול שמאפשר התפתחויות שונות, עם עקרונות עיצוביים שחלים על כל הקומפלקס.
אך הדרישה לבידור-אדריכלי ניצחה את המקצוע.
והתוצאה היא גביב של צעקות ורעש חזותי, התמצאות גרועה ובלגאן גדול.
לפניכם/ן אדריכלות בידורית שמסתירה אדריכלות בידורית שמסתירה אדריכלות בידורית:
א. מסכימה עם כל מילה.
ב. כפועל יוצא – אין טיפת חשיבה על תחזוקה. אם החזית המפוארת של כרמי לתיאטרון הבימה מתהדרת בקיר מסך שכולו זגוגיות מלוכלכות – מה יהיה כאן? מי ינקה את אלפי המטרים של זכוכית?
ג. למה? למה? החולים ששוכבים במיטותיהם צריכים להיות חשופים לקהל שבחוץ? הרי באין ברירה יתקינו וילונות החשכה פנימיים? אז בשביל מה קיר זכוכית?
לגבי ב, אני יכול להבין את הטענות, אבל במקרה כזה אנחנו עוברים לביקורת על הבניין עצמו וזה כבר סיפור אחר.
לא מסכים בעקרון. אין לי דעה חיובית לחלוטין לגבי הבניין החדש של איכילוב – אכן יש בו כמה דברים מוזרים כמו הגודל הקטן והמבנה שמונע הרחבה עתידית, וכן חדרי חולים שקופים לחלוטין.
אבל כעקרון, אני דווקא חושב שחסרה בארץ אדריכלות מעניינת, ולדעתי מבנים ציבוריים צריכים להיות מעניינים ומושכים תשומת לב. זה לא רעש. נהפוך הוא: זה יוצר מרחב ציבורי שאנשים רוצים להימצא בו (בהנחה שכל הדברים האחרים זהים), ומעודד מסחר, תיירות וכו'. ישראל היא מדינה שיש בה מעט מאוד אדריכלות מעניינת בהשוואה למדינות המערב, והזמנת אדריכלות לא שגרתית למבני ציבור רק מבורכת בעיניי.