את השלב שבו צריך היה לשכנע שיש צורך בחזית מסחרית כדי שהרחוב יהיה נעים כבר עברנו.
עכשיו ראוי להפיץ את הכלל הבא – מבנים ברחובות מסחריים צריכים להמשיך זה את זה גיאומטרית, לכדי יצירת קו רצוף.
מצב של חזית זיגזג, בו המסחר מתרחק, מתקרב ושוב מתרחק מהרחוב יביא להחלשת חווית הרחוב ולתחושת ניתוק בין המבנים לרחוב.
והנה דוגמא מתכנית תא/4408 לבניית שכונה חדשה בין נוה צדק ליפו: הבינוי פוגש את רח' קויפמן כך שחזיתות המבנים אינן מיושרות אל הרחוב:
כל מה שהיה צריך לשנות בתכנית הזו הוא להקביל את חזיתות המבנים לתוואי הרחוב, ואז החזיתות המסחריות (המסומנות בתכנית זו בקווים אדומים) היו מלוות את רח' קויפמן ומייצרות רצף חזיתות מסחריות מתפקד בין שד' ירושלים, לרח' קויפמן.
דוגמא אחרת להחלשת תחושת הרח' נמצאת בבסיס מגדלי ארלוזרוב בדרך בגין:
המגדלים החדשים האלו היוו הזדמנות מצויינת לחיזוק תחושת הרחוב שכ"כ חסרה בדרך בגין, אבל הפוטנציאל לא מוצה.
במקום לייצר חזית רציפה שמלווה את הרחוב, החזית המסחרית מלווה בעיקר את צורת המגדלים.
מגדלים בעיר צריכים קומות ראשונות שתומכות ברחוב, קומת/ות מסחר שמלווה את הרחוב ולא מלווה את הצורה של המגדל.
הולך הרגל, לא מעניין אותו הצורה המגניבה של המגדל. את זה רואים מרחוק או מהמטוס. זה פשוט לא חשוב.
בכלל צריך להפסיק לבנות מגדלים בצורות. ואם כבר צורה, בגובה הרחוב כאמור, אין צורות. צריך להיות קו מקביל לרחוב, קו 0, בלי מדרגות, בלי רמפות ומעקות, בלי קירות אילמים ואדניות, וכאמור, בלי להתרחק ולהתקרב לרחוב כדי לייצר צורות.