אירוע בתים מבפנים החל היום וימשך מחר ומחרתיים.
החלטתי להגיע סוף סוף באיחור גדול (שכן הבניין נפתח מזמן), לבניין פורטר, שנקרא בעלון של בתים מבפנים "בניין הקפסולה" שלא בצדק.
בניין פורטר, הוא לא עוד בניין שממותג כבניין אקולוגי, הוא מבנה שמייצר יותר אנרגיה מאשר הוא צורך, והוא זכה בתקן LEED פלטינום בדירוג נקודות של 92. אחד מ-17 המבנים היחידים בעולם שעברו את ה-90.
על התכונות האקולוגיות של הבניין תוכלו לשמוע למכביר מכל כיוון.
אני דווקא רוצה להתעכב קצת על התחושה הנעימה ששוררת בו ועל מתנה חשובה שהוא מעניק לתל אביב מבלי שמקימיו התכוונו לכך.
ת"א היא עיר שלא רואה את עצמה; האדם בעיר תמיד מוקף בבינוי שלא משאיר נוף שהוא תעודת זהות של העיר כמו בירושלים וחיפה. החוויות החזותיות של מבקר בת"א מסתכמות בסופו של יום בחזיתות מבנים, מכוניות, אוטובוסים, פקקים, גן ציבורי מסחר וחופים.
בניין פורטר מצליח להכניס פנימה את הנוף היפה של תל אביב, מבלי להכניס את השמש של תל אביב. העיניים נחשפות באופן ספונטני וללא הרף למבטים שונים אל העיר, בין אם זה קו האופק העמוס, חורשות, שיכונים, מדרון מכוסה צמחייה או האיילון במלוא דינמיותיו.
רבע השעה הראשונה של הסיור-העצמי שלי בבניין הייתה למעשה סיור בת"א. לפחות עד שהגיע אדר' ניר חן שהעביר את הסיור בתוככי הבניין (והקפיד גם הוא לציין את הנוף בכל הזדמנות.)
נדמה היה לי כשסיירתי בו שיש בבניין פורטר יותר שטחים ציבוריים מאשר "שטחים עיקריים" או שעליי לומר שהשטחים העיקריים בו הם האיזורים הציבוריים, שנמצאים בכל מקום, ותמיד תמיד צופים אל חללים ציבוריים אחרים במבנה – ובעיקר אל העיר.
בכל כמה מטרים ישנה איזו נקודה בה אי אפשר שלא לעצור ולהביט עוד קצת על עוד זווית חדשה של הנוף כאשר פה ושם יש הזדמנויות לפתוח דלת ולצאת למרפסת ולהרגיש במצפה.
"מצפה" אגב, היה השם הלא-רשמי של המגרש עליו נבנה הבניין, והיה מכונה כך על ידי ועל ידי חבריי.
ולמה אני מפרט כל כך הרבה על הנוכחות של העיר בתוך הבניין? כי לדעתי זה דבר שחסר מאוד בתל אביב. לא צריך רק מצפה רשמי כמו זה שיש במגדלי עזריאלי (או זה שהיה במגדל שלום מאיר) כדי לראות את העיר שלנו, צריך לחוות אותה גם באופן מקרי ושגרתי, ובניין פורטר מפצה על החסך. אני מקווה שיהיו עוד מבנים או חללים ציבורים בעיר שיעשו את זה כמותו.
ה"גג הירוק" של הבניין הוא באמת ירוק הפעם ומצליח לשלב איזורים טכניים (כבכל בניין של ימינו) עם ערוגות צמחים וחלל ציבורי ונעים.
הצורה העגולה שנעוצה בחזית הבניין בבוטות היא בסה"כ חדר ישיבות קטן ואטום שלא נהנה מהנוף של העיר כלל (!). לא יותר מגימיק שתפס יותר מידיי צומת לב והעניק לבניין את כינויו המיותר "בניין הקפסולה". בזמן שיש בבנין רכיבים הרבה יותר מעניינים ומהותיים ממנו.
