עיריות שלום. תכירו, זהו מתקן הטענת הרב קו. הוא באחריותכן.

מדינת ישראל היא ארץ ההפקרויות הבלתי מוגבלות. כל כך הרבה נושאים מופקרים מרחפים כאן באוויר ומחכים להסדרה, קצרה היריעה מלתאר כמה נושאים כאלה ישנם.

נושא התחבורה הציבורית תמיד היה מופקר. אני לא מחדש.
ברשומה זו אביא עוד התבטאות, די חדשה להפקרות נושא התחבורה הציבורית.
זו כמובן דוגמא קטנטנה ומקומית, אך ניתן ללמוד ממנה היטב על הכלל.

לאחרונה הוצבו פה ושם ברחובות עמדות הטענת רב קו.
אלה מכשירים שהם חלק מהתשתית הציבורית. הן משרתות את הציבור יותר משלטי פרסומות, יותר משלטי הכוונה, יותר מטלפונים ציבוריים ויותר מהרבה רכיבים אחרים במרחב הציבורי להן דואגות העיריות.

שימו לב למקרה הבא: עיריית פתח תקווה החליטה שהיא גובה דמי שכירות על מתקני הטענת הרב-קו ממפעילת התח"צ "קווים".
"קווים" בתגובה הסירה את כל עמדות הטענת הרב-קו מרחובות פ"ת ו"הלך השירות" כפי שצויין בכתבה. (קישור לכתבה)

אותם גופים שנועדו לשרת את הציבור משקיעים את רוב האנרגיה שלהם בלהלחם זה בזה, בלהצטדק, בתדמית שלהם, בקרבות משפטיים, במצב כזה – אל תצפו שישארו להם אנרגיות לפעול  למען המטרה הראשונית שלשמה הוקמו – לדאוג לציבור.

סדר הכוחות בין הגופים צריך לעבור אתחול ולהסתדר מחדש.
בין היתר צריך שתיהיה רשות מטרופולינית לתחבורה ציבורית בתל אביב רבתי, ושכל הסמכויות בנושאי תח"צ (ממספרי הקווים, עיצוב המוניות, מהירות הרכבת הקלה ועד לאופן הצבת עמדות הרב-קו) יהיו בידה בלבד.

וואו. כמה שהדוגמא הזו מפתח תקווה היא דוגמא פשוטה, ישירה וטהורה לבירוקרטיה.

 

 

ועוד בנושא מתקני הטענת הרב-קו – אם כבר מציבים, כדאי להציב נכון.