כמה שאני נגעל לראות את המבנים האלה כל פעם מחדש.
אותם מבנים שאדריכליהם מוציאים אותם לסבב תקשורי במגזינים, באירועי שופוני כמו "בתי מבפנים" ובפרסומים שונים בתקופה הקצרה (קצרה מאוד) שהם חדשים ונוצצים, ואז הם נעלמים כהרף עין מהשיח האופנתי והגחמתי על אדריכלות בישראל. פויי.
אז תראו את המבנה הזה שיוחצן בלי סוף בשנת 2009 עת נבנה. אשכול הגנים בפינת רמז וארלוזרוב. (אדריכלים: מייזליץ כסיף)
צילמתי אותו ביום ו', 6 שנים אחרי חודש התהילה שלו.
המבנה הזדקן כאילו עברו עליו 50 שנה. נוספו לו כיתובים, מעקות, דגלים, שלטים, גגונים ומיני רכיבים אחרים.
..זאת ועוד, החומרים הראוותניים והאופנתיים שהאדריכלים כ"כ אוהבים לעשות בהם שימוש, נראים רע מאוד.
כיפופים, צבע דוהה, שברים, סדקים, השחרה, הצהבה, חוסר התאמה לפונקציה ומה לא..
עצוב ומכעיס לראות אדריכלים מקימים מבנים כאלה, כדי שישמשו במהלך חודש או חודשיים כדימוי (סליחה, "אימג'" בשפה שהם כ"כ אוהבים) על שער מגזין אדריכלות ובהמשך יהפכו לצ'יקמוק.
עצוב גם לראות איך אין מנגנון בעירייה שידע לתחזק את מבני הציבור האלה לפי הוראות אדריכל.
אז בואו ניזכר במבנה הפוטוגני כפי שצולם ב-2009:
זה לא נמשך הרבה זמן. ההתדרדרות הגיעה מהר מאוד.
ועוד השוואה:
העץ האופנתי נהרס בכל דרך אפשרית. הוא התעקם, הוא דהה, הוא איבד את הצבע, באיזורים מסויימים הוא השחיר/הרקיב וכפי שאפשר לראות בהמשך, החריצים בחזית העץ האופנתית, אלה ש"יוצרים תחושת פרטיות אך מאפשרים קשר לסביבה העירונית" (לשון האדריכלים) נסתמו ע"י ברזנט ירוק.
אובססיית השימור שתל אביב חולה בה כבר כעשרים שנה לא פסחה על המבנה הזה.
נכון, סגנון הבאוהאוס הוא מורשת תרבתותית אדריכלית שיש לטפח, אבל זה לא אומר שצריך לנסות לחקות את הטיח הלבן הנכשל של מבני הבאוהאוס. יש טכנולוגיות חדשות, ויש חיפויים עמידים יותר מהטיח הלבן הזה.
העץ האופנתי הזה בהחלט לא עמד במבחן הזמן.
מסתבר שגם ביקורת לא יודעים לרשום בארצנו, סתם להתלהם עם צילומים בלי כל מחקר מקיף ומעמיק על חומריות ואדריכלות בישראל – כל כך שטוח ורדוד.
אין כאן קשר לאדריכלות קטלוגים או חומרים אופנתיים יש כאן תרבות צריכה ותחזוקה הקשורה לתרבות אחרת ועמוקה הרבה יותר שלא השתרשה עדיין במחוזותינו.
הנה ההפתעה- מבנים דורשים תחזוקה ואחזקה וגם ביקורת. ובמיוחד מבנים ציבוריים. תפקיד האדריכל הוא ציבורי, חברתי ומה לא. אבל להאשים בבחירת חומרים לקויה מבלי שיש תחזוקה נאותה או לנסות לרמוז ברמיזה מעוותת מציאות שעדיף לבחור מראש בארץ חומרים אחרים וטייחים אחרים רק בגלל שהוכח שאנחנו לא יודעים לתחזק אותם זה בעצם לומר בואו נחנה כולנו באדום לבן כי גם ככה אין אכיפה ברחוב הזה.
צריך לקחת נשימה עמוקה לפני שרושמים דברים ריקים מתוכן וקצת להפעיל עוד כמה תאים אפורים במוח ולהבין שכתוצאה מכתיבה שטחית שכזאת גם המבנים בסוף יראו שטוחים.
היי כפיר
אני לא מסכים איתך שמדובר בבעית תחזוקה (או תרבות של חוסר תחזוקה) בלבד.
תחזוקה זו בעיה אחת, שימוש בחומרים עם תהילה קצרה זו בעיה אחרת.
המבנה הזה היה שבוי של הרעיון הצורני מלכתחילה, היה שבוי בידי חומרים אופנתיים שמתיינשים לא טוב, והיה גם שבוי של איכות ביצוע ירודה.
כן, וגם תחזוקה טובה אין כאן. זה לא סותר. קיבלנו את כל הרע בחבילה אחת.
אם יש דבר אחד שהוא בלתי נסבל מבחינתי זו הגישה שרווחת בקרב אדריכלים רבים ולפיה: "תפקידי בסך הכל ליצור יצירת אומנות מופלאה. ביום שאחרי זו כבר הבעיה שלכם."
נכון, התחזוקה היא חד משמעית באחריות מפעילי המבנה.
אבל זה מתפקיד האדריכל לתכנן מבנים שלא זו בלבד שאפשר לבנות אותם במחיר בר השגה, כלומר בפשטות מסוימת, אלא שהם גם לא יידרשו לעבור תחזוקה שוטפת גדולה מדי.
במקרה של הבניין הזה משתמש שהאדריכל בחר בכל מיני שטויות שקשה לבנות באופן לא יקר מדי (פרחים מטיטניום לא היו מחלידים ומתעקמים כנראה,) יצר מצב שבו קשה ומסובך לתחזק את המבנה (זה מבנה ציבור, לא בנק אוב אמריקה,) ולבסוף – גם חסר בפונקציונאליות בסיסית.
למה כיסו בירוק? אולי כי היה קר ולא נוח שיש רוח?
למה בנו מעקה? אולי כי היה מסוכן?
למה תלו פתאום דגלים? אולי כי… נהוג לתלות דגלים וזה לא תוכנן?
וכו' וכו' וכו'.
בנייה פשוטה וברת השגה. תחזוקה פשוטה וברת השגה. פונקציונאליות. לא סתם אומנות ו… מגזינים.
התאחדות הקבלנים עושקי הארץ לא רוצה ליישם חומרי בנייה מתקדמים. לא רוצה להכשיר עובדי בניין ישראלים מקצועיים. קבלן מעסיק קבלן משנה שמעסיק קבלן משנה שמגיע עם סודנים ושאר מסתננים ופועלים בלי הכשרה בטנדר שלו, לאף אחד מהם אין תעודות אין ידע מקצועי הכל נעשה כחלטורה.
אז תרבות החלטורה מולידה מבני חלטורה שמולידה צורך בשיפוצניקים והרי סידרתם להם עוד עבודה אז למה שיתאמצו שייצא טוב ועמיד?
אגב, המועצה לבנייה ירוקה זו החלטורה הגדולה מכולם. תקני בנייה ירוקים לחומרים לא ירוקים. אי עמידה בתקנים הכי נמוכים בחו"ל. כל מיני ימי עיון וכנסים שבהם מדברים דוברים לא מקצועיים על חזון בלה בלה כשכל הזמן מורידים את התקנים כדי להכניס עוד קבלנים עושקים שיוכלו להיקרא "ירוקים".
תרבות החלטורה החפיף – גם אדריכלים, גם עיריות, ובעיקר הקבלנים וזו התוצאה.
כמעט ואין כאן שום ביקורת על אדריכלות. לדוגמה: הקשר של המבנה לסביבה, פרוגרמה, ביטוי צורני לכוונות של האדריכל, תקציב מופרח וכו… האדריכל לא אחראי על תחזוקת המבנה לאחר הבניה. ראית פעם איך נראים מבנים של להקורבוזיה? ריצ'רד מאייר? כן, בלי שיפוץ הצבע דוהה, הטיח מתקלף, האותיות נופלות ולפעמים אנשים מעזים אפילו לכער עם הדגלים של מדינתם את החזית מרוב חוצפתם. מישהו מטיל ספק באיכותם האדריכלית? למבנים יש חיים משל עצמם אחרי הבניה. לאדריכל יש יכולת מוגבלת מאוד להשפיע עליהן. יש בזה יופי ויש בזה מכוער. זה יפה שאתה רגיש למבנים לא מטופחים. אולי פשוט תנסח את הפוסט מחדש ותחשוב עוד פעם מה מעצבן אותך בדיוק ומי באמת אשם בזה. ואז אולי אנשים יפסיקו להגיב לך שאין שום קשר בין מה שבתמונות לבין מה שאתה חושב שגרם לכך.
כתבה מאוד שטחית שמשווה בין צילומים מקצועיים ללא מקצועיים בעיקר.
הייתי מציעה לאלו שרוצים לשפוט באמת ללכת פיזית למקום ולראות כמה המבנה יפה גם היום.
כמו שקראת, הייתי במקום ונוכחתי לראות שהמבנה מכוער היום.