ב"מתחם ראש ציפור" אשר בפארק הירקון יחנך בקרוב פארק צפרות.
העבודות החילו רגע לפני 2014 ובמשך הזמן זה היה נראה שלא קורה שם כלום.
לאחרונה המקום מתחיל לתפוס צורה והוא צפוי להתחיל לפעול באפריל 2017.
הבשורה החשובה לדעתי היא שפארק הצפרות יהיה חלק רציף מפארק הירקון ולא יוקף בגדרות.
זה לא מובן מאליו שכן פארק הירקון כולל הרבה "תת פארקים" מגודרים ומתוחמים כמו גן הסלעים, גן בוטני, החווה החקלאית, הצפארי גן הקקטוסים וכד'.
פארק הצפרות מוקם באחד הקצוות המתים של הפארק, שטח חול קירח מעצים בקרבת נחל איילון וקאנטרי דקל. הציווליזציה הקרובה ביותר לשטח הזה היא שכ' חרוזים בר"ג מדרום וקאנטרי דקל ממערב, רק שבין שכ' חרוזים לשטח הזה מפריד שטח חורשה כמעט לא עביר עם תלוליות עפר ושיחים, ובין השטח לקאנטרי דקל מפריד נחל איילון (ללא שום גשר שמאפשר לחצות אותו).
כלומר באמת מדובר במקום שכוח-אל ומנותק.
דילמה: "חור" או פארק מטופח?
יש גישות סותרות לאיך כדאי להתייחס לחורים כאלה בתוך העיר. יש הטוענים שצריך לחבר, לקשר ואולי להוסיף מוקד פעילות, ויש כאלה שמייחסים לחורים כאלה ערך מיוחד, ומעדיפים להשאיר אותם לא מפותחים בכלל ("שמורת טבע בלב העיר")
במשך שנים המקום היה שממה באמצע העיר, זהו הפיתוח הראשון בשטח (למעט רשת שבילים ומספר גני שעשועים שפותחו במקום לפני כ15 שנה.
המקום נמצא בין לבין כל כך הרבה מקומות פעילים וחיים, והוא עצמו ריק לחלוטין מפעילות אנושית עד כדי כך שאפילו לא עוברים בו.
לדעתי המקום צריך להיות מקושר עבור כל תנועת אדם שאינה מוטורית במערכת גשרים ומעברים, מעל הנחלים הירקון ואיילון ודרך החורשות והשדות שמסביב, לשכ' החרוזים, שכ' בבלי, למרכז המוכר של פארק הירקון מצפון תחנת רכבת האוניברסיטה ואפילו פארק צמרת מדרום.
