תל אביב רוצה המון פעמים שיהיה לה את "הכי גדול".
למעשה זה היה בעיקר פעם. פעם היא ממש רצתה את הכי גדול.
זה התבטא בהרבה דיבורים על מיזמי ענק.
המגדל הגבוה במזרח התיכון, רכבת תחתית, מרכז ירידים גדול, מגה-מרכז קניות, קזינו, כיכר ענקית, אוטוסטראדה, מנהרות הולכי רגל מתחת לכיכרות (כמו בכיכר המושבות), מע"ר מודרני מול הים, והיכל תרבות ראשון בארץ.
אלה הם רק חלק קטן ממיזמי הענק (והיכל התרבות נחשב מיזם-ענק כשהוקם בתקופת הצנע) שדובר עליהם בת"א. חלקם בוצעו וחלקם עדיין לא נראים באופק.
זוכרים את הרשומה שכתבתי על האופנה החולפת בתכנון כיכר צינה דינזגוף?
אז הפעם אני מציין עוד אופנה חולפת:
הסלידה ממיזמי-ענק.
כל מבנה שנבנה צריך להבנות בהתאמה מדוקדקת לסביבתו.
לעניות דעתי, ככל שהמבנה גדול יותר כך חייבים לתת יותר תשומת לב להתאמתו לסביבה.
כידוע, בישראל זה לא מתבצע כמו שזה ראוי להתבצע. מבנים לא מותאמים לסביבתם. (תולדה של תרבות הסמוך)
זה מוזר כמו שזה מרגיז – אני לא יכול לחשוב על מגה-מבנה אחד בת"א שהותאם לסביבה כמו שצריך. חבל מאוד. התאמה לסביבה תקבע האם המבנה יהיה המסמר של הסביבה – או עצם בגרון של הסביבה.
בקניון החדש שבעיר מודיעין לא ביקרתי – אבל לפי התיאורים שלו, זהו מגה-מבנה שמתיימר להיות המסמר של הסביבה. לא מבחן הזמן יקבע אם הוא יהיה ה"כיכר אתרים" של מודיעין או דווקא הלב הפועם שלה, אלא מבחן ההתאמה לסביבה.
פונקציה פשוטה: הסלידה ממיזמי-ענק בת"א היא תוצאה של כישלון בהתאמת אותם מיזמים לסביבתם.
אפשר כבר כאן לחתום את הדיון ולהבין את המסר העיקרי שלי: אל תסלדו ממיזמי-ענק. במקום זאת, תדאגו שאותם מיזמי-ענק יתאימו לסביבתם.
התחנה המרכזית בתל אביב היא אם-כל-הדוגמאות למיזם-ענק שכזה:
יזם החליט בביטחון להקים תרכובת מסדרונות וחללים הכוללים תחנת אוטובוסים מרכזית ומרכז קניות עצום בין בתי מגורים קטנטנים ווילות.
בגב זקוף ובחזה מורם הוא טען שהמגה-מבנה הזה יזריק חיים לאיזור וירים את שכונת נוה שאנן.
נוה שאנן הייתה שכונה של בתים בני קומה או שתיים, צמודים זה לזה ודחוסים ברחובות קטנים ושקטים. היא עוד שכונה שנולדה ע"מ להיראות "סקסית" בסקיצה על הנייר כדי להרשים את היזם העשיר שיממן את הקמתה. (כנראה)
בדיוק כמו שכונות הקוטג`ים של הפרברים של ימינו.
…שכונות הקוטג`ים בראשל"צ, ראש העין ובאר יעקוב.
– תרבות פרברים בקיצור.
היא תוכננה בצורת מנורה (שוב, כדי להיראות סקסית על הנייר) בלי שמישהו שגר בשכונה מבין את זה בכלל, ובניתוק מהעיר תל אביב
עד כאן נוה שאנן.
התחנה המרכזית החדשה תוכננה לשבת בתוך מרכז עיר חי ופעיל.
היא מסוג המבנים שמכניסים את התחבורה הציבורית לתוך העיר ומנגישים אותה לאנשי העיר.
בערים גדולות ומתקדמות בעולם – התחבורה הציבורית (אוטובוסים ורכבות) נכנסת לתוך לב ליבה של העיר וכך הנוסעים שמגיעים לאותה עיר מחליפים בה אמצעי תחבורה, חולפים בה, מטיילים בה, משתמשים במרכז העיר ומחזקים אותו.
התחנה המרכזית החדשה נבנתה פחות או יותר בגישה זו. האוטובוסים מדלגים מעל הרחובות והצמתים ומכניסים את הנוסעים ללב ההתרחשות העירונית.
אם תחנה זו הייתה ממוקמת במנהטן, או בקולון שבהונג-קונג, (בואו ניהיה נועזים – אפילו בכיכר רבין שבת"א הצנועה) הנוסע היה יורד מהאוטובוס לתוך לב עיר רוחש פעילות, הומה אדם, משופע בתרבות, במסחר ובחוויה.
כשיורדים מהאוטובוס בתחנה המרכזית בת"א – מגיעים להתרחשות הזו – אך היא נקטעת מיד – הבניין הענק והאופטימי הזה – נמצא בתוך שכונת מגורים.
השילוב של שני הניגודים האלה יוצר עימות – והעימות הזה גורם לתופעות המכוערות ביותר שיכולות להווצר בעיר.
המגה-מבנה הרס את השכונה הפרברית השקטה (כל מילה נוספת בעניין זה מיותרת),
המגה-מבנה הזה גם נהרס בעצמו עקב כך שהוא מתבסס על תקשורת בין-מבנית עירונית – דבר שהוא זקוק לו כמו חמצן וזה פשוט מאוד לא מסופק לו.
ההתאמה הגרועה הזו של מבנה לסביבה יצרה את הקארמה הכי שלילית שאפשר ליצור בעיר.
כדי להפטר מהשליליות של האיזור הזה צריך לבטל ומיד את המפגש בין השכונה הסטאטית למבנה הדינאמי. אחד מהם חייב ללכת.
אגב, גם שכונת נוה שאנן בעצמה לא מתאימה לסביבה שלה כפי שציינתי בתחילת רשומה זו. לשכונה זו יש מטרה אחת – ליצור צורה של מנורה. אין לה קשר לתל אביב. עוד לפני הקמת התחנה המרכזית השכונה הזו הייתה בירידה, ומצבה היה רע.
הוצאת התחנה המרכזית ממנה- תשאיר את נוה שאנן עם הסטאטיות והריקבון שלה. תיהיה עוד שכונת ארגזים במרכז ת"א עם מדרחוב נחמד לכל היותר.
הוצאת מרקם המנורה המטומטם לכל הדעות והקמת רובע עירוני תוסס המשלב עסקים, מסחר, דיור בר השגה לצעירים, מרכז אדקמי כזה או אחר סביב התחנה המרכזית, תהפוך את התחנה המרכזית למקום פורח ושוקק פעילות עירונית.
רובע עירוני כזה יכול לשמר חלקים מסויימים מנווה שאנן הישנה, את המדרחוב למשל.