לקראת איחוד בת-ים ותל אביב: ההזדמנות הגדולה שבבת-ים (פרק ג’)

בפרק הקודם הצגתי את ההחמצות הגדולות ביותר בכך ש"תל אביב הגדולה" מחולקת רשויות רשויות. טענתי שהתחרות בין הרשויות המוניציפליות במטרופולין היא תחרות מיותרת ומזיקה, ואין תחום אחד בו היא מועילה.

בפרק הזה אני רוצה לדבר על הפחד המיותר שיש לאנשים מ"הכחדת האופי" של העיר שלהם במקרה של איחוד עם תל אביב, ואיך זה קשור להזדמנות הגדולה שבאיחוד הנראה לעין עם בת ים.
אז אתחיל דווקא במה שהיה ולא במה שיהיה:

איחוד רשויות סמוכות לתל אביב נעשה כבר פעמים רבות בעבר.

בדיונים על איחוד רשויות סמוכות לתל אביב נשמעות פעמים רבות טענות חלולות כמו "אי אפשר לאחד שתי ערים שונות" ו"חשוב לשמר את האופי הייחודי של העיר שלי ולכן לא ארצה שתתאחד עם ת"א".
אני לא חושב ששכונת מונטיפיורי איבדה את אופיה כשהתאחדה עם תל אביב, גם שרונה אוחדה לתל אביב, וגם עבר הירקון.
אפילו רח' נחלת בנימין, לב ליבה של ת"א, החלה את דרכה כשכונה נפרדת, אשר אוחדה בהמשך הדרך עם תל אביב.
ככלל, כל תל אביב אוחדה לתל אביב. מעל ל95% משטחי תל אביב יפו היו מחוץ לגבולות העיר ואוחדו בשלב כלשהו.

הפחד של אנשים מ"הכחדת האופי המיוחד" של העיר שלהם במקרה של איחוד עם תל אביב – מיותר

איחוד עיר-לווין עם תל אביב בשום אופן לא גורר "היעלמות" בעיר הגדולה.
אם אני מראשל"צ לדוגמא, הסתפחות לת"א אין משמעותה שמחר בבוקר יצוצו מגדלים ורחובות שוקקי "היפסטרים ושמאלנים".

אז איך זה כן קורה?

עיר הלווין הופכת לרובע בעיר הגדולה. היא נהנית מכל היתרונות של היותה חלק מהעיר הגדולה, ומכל היתרונות של היותה מקום ייחודי.
בדיוק כמו שרמת אביב שונה כ"כ מתל אביב, ובכל-זאת היא חלק ממנה. (גבעתיים הרבה יותר דומה למרכז תל אביב מאשר רמת אביב)

ומה באשר למקומות כמו בני ברק? איך תישמר הפרדת האופי בינה לבין ת"א?

תושבי ת"א ותושבי בני ברק יסכימו פה אחד על כך שת"א צריכה להשאר ת"א ובני ברק צריכה להשאר בני ברק.
הפרדת הכוחות האלקטורליים בין ת"א לבני ברק מטיבה עם כל הצדדים וכולם יסכימו שמיזוג הכוחות האלקטורליים האלה יצור חיכוכים והתנגשויות. אך איחוד הרשויות אין פירושו ערבובן!

יש הרבה פתרונות אפשריים לכך. בראש ובראשונה חשוב להבהיר שכל רובע בעיר הגדולה יבחר לעצמו את ראש העיר (או "ראש רובע") וחברי המועצה שלו. הפרדת הכוחות תישמר, בעיקר בנושאים כמו חינוך, שמירת שבת ותרבות.
יחד עם זאת בנושאים היקפיים שחלים על המטרופולין כולו, כמו איכות הסביבה, זכויות שמש ובנייה לגובה, תשתיות תחבורה (ובעיקר תחבורה ציבורית), יהיה הכח בידי עיריית האם של תל אביב הגדולה.

ההזדמנות העצומה שגלומה בבת-ים

לאחר עשרות שנים בהם "קפא" הדיון בנוגע לאיחוד המטרופולין בתל אביב (למעט העברת שכונת ידידיה לתל אביב בשנת 2002), חזר הנושא לתשומת הלב הציבורית, כאשר משרד הפנים הקים וועדה שתבחן את איחוד בת ים ותל אביב.

איך זה קרה?

בת ים כפי שתואר בפרק הקודם, היא רשות מוניציפלית אשר בתחומה מגורים רבים וכמעט שאין בה עסקים ומוסדות ציבור. ארנונה ממגורים היא ארנונה גרעונית, ההוצאה לתושב גבוהה מההכנסה.
עיריית בת-ים הלינה בפני משרד הפנים על המצב, וטענה שיש לבנות מנגנון שיעביר כספים מהערים השכנות אליה.

הבקשה התמוהה נענתה בהצעה שהרגיזה את עיריית בת ים:  לאחד את בת ים עם תל אביב יפו ובכך לפתור את הבעיה. הועלו חלופות כמו לאחד את בת ים עם חולון או עם ראשל"צ, אך עיריות אילו סירבו להתאחד עם בת ים, בעוד שעיריית תל אביב יפו נענתה להצעה.

בימים אלו הוועדה לאיחוד בת ים ותל אביב יפו מגבשת את מסקנותיה.
בד בבד, מנסה עיריית בת ים לבטל את רעיון האיחוד ולקדם העברת כספים אליה על חשבון רשויות מוניציפליות שכנות.
עיריית בת ים היא למעשה המתנגדת היחידה לרעיון האיחוד, כאשר מה שמנחה אותם הוא הרצון לשמור על העירייה כישות פוליטית; מקור לעמדות כח, השפעה, כבוד ומשכורות עתק (כפי שמאפיינות את הרשויות המקומיות בישראל)

אצל תושבי בת-ים הדעות חלוקות, ונראה שהרבה מההתנגדות ניזונה מדעות קדומות, ומקמפיין הפחדה שמנהלת עיריית בת-ים במטרה להמשיך ולשרוד.

הופתעתי לגלות שמיד עם הצהרת הכוונת של משרד הפנים, החילה עיריית בת-ים בקמפיין אזהרה המבוסס על פחד ושנאה.
הקמפיין "צדק לבת ים" היה "קמפיין גרילה", והוא פנה, באופן מפתיע, דווקא לתושבי תל אביב-יפו.
דוגמא: ביום שישי ה 31.10.2014, בשעות הבוקר, קיבלו כ 50,000 תושבים בתל אביב-יפו את המסרון המאיים הבא:

בנוסף למסרונים, כלל הקמפיין הדבקת "דו"חות חנייה" פיקטיביים על שמשות רכבים בתל אביב, וכן שילוט במימון העירייה אשר הוצב בנתיבי איילון.

האם תושבי בת ים נמצאים בחזית נגד תושבי תל אביב?

שאלתי את עו"ד אבי אריה, תושב בת ים, ומייסד "התנועה לאיחוד המטרופולין": "על פי הסטטיסטיקה שמסרה עיריית בת ים לוועדת האיחוד, רוב תושבי בת ים נמצאים בתל אביב בשלב כלשהוא במהלך היום. תושבי בת ים נוסעים לתל אביב כדי להתפרנס, לבלות, לקנות, ללמוד, ולבצע סידורים במשרדי הממשלה השונים. אי אפשר לנתק את תל אביב מבת ים, ואי אפשר לנתק את בת ים מתל אביב. אין לתושבי בת ים שום חזית נגד תושבי תל אביב. ההיפך הוא הנכון. ההצלחה של תל אביב היא גם ההצלחה של בת ים, ולהיפך. הפתרון חייב להיות פתרון משותף, והפתרון הטוב ביותר הוא פתרון של איחוד בין שתי הערים, תחת מטרופולין משותף".

אפילו האופוזציה בעיריית בת ים התגייסה לקמפיין ההפחדה: יו"ר האופוזיציה טען כי "חולדאי רוצה לספח את בת ים כדי להעביר אליה את כל הסודנים"
משפט רווי מניפולציות זה, משקף היטב את עוצמת ההשנאה שמביאים אנשי הציבור בבת ים אל השיח הרדוד ממילא בנושא איחוד רשויות.

עיריית בת ים ניסתה לגייס את ההמונים לקמפיין שתפקידו היחיד הוא לשמור על העירייה; על עמדות הכח ומשכורות העתק. לא על בת ים.
כיום בכירי העירייה כבר הבינו כי אי אפשר להמשיך ולגרור עוד את הנושא ולקבל כספים מהמדינה לכיסוי הגרעונות.
ניכר (גם אם באופן לא רשמי) כי העירייה משלימה אט אט עם רעיון איחוד הרשויות.

הוועדה לבחינת האיחוד תגיש את מסקנותיה בקרוב, ומסתמן שההמלצה שלה תיהיה לאחד את בת-ים עם תל אביב.
שתי חלופות איחוד אחרות שהוועדה בוחנת הן איחוד עם ראשל"צ או חולון. עיריות אלה מתנגדות בתוקף לאיחוד עם בת-ים מטעמים תדמיתיים וכלכליים.

בשיחה סגורה שהודלפה לתקשורת לאחרונה, בין ראש עיריית בת ים לשר הפנים אריה דרעי, מסר ראש עיריית בת ים כי הוא "מעדיף" שבת-ים תאוחד עם חולון או ראשל"צ, משום ש"אופי התושבים בבת-ים מתאים יותר לאופי התושבים בחולון וראשל"צ מאשר אופי התושבים בתל אביב יפו".

מעבר לזה שבתל אביב יפו אין אופי אחד לתושבים אלא קבוצות אופי מגוונות ביותר, חשוב להבין שהאמירה הזו משתמשת בעורמה בהשנאה העמוקה שמטופחת כלפי תל אביב יפו. באמצעותה מבקש יוסי בכר לייצר "פטריוטיות בת ימית" שתעמוד כנגד "מדינת תל אביב" השנואה ובאמצעות הבדלה זו לגרוף תומכים בשימור עיריית בת ים.

כחלק ממאמצי ההבדלה מתל אביב יפו עיריית בת ים יצאה בקמפיין בשם "צדק לבת ים" שמטרתו לגייס את ההמונים כנגד האיחוד עם תל אביב.

קמפיין "צדק לבת ים" לווה במסרים שמיצבו את תל אביב יפו כ"אויב" של בת ים וקראו לפיתרון של העברת כספים לעיריית בת ים על חשבון עיריית תל אביב יפו.
הקמפיין גרף את תומכיו בדרך של שלהוב והחדרת מסרים מוטים.

המגוייסים לקמפיין "צדק לבת ים" הונעו מתחושה קשה שבת-ים על סף פשיטת רגל והפיתרון טמון בסיבסודה.
זהו פיתרון צר ומתכלה המשרת קבוצת אינטרסים מצומצמת: בכירי ופקידי עיריית בת ים.
פיתרון כוללני בעל חזון ארוך טווח, וכזה הרואה לנגד עיניו את עתיד בת ים ולא את הישרדות העירייה למשך הקדנציה הקרובה – הוא דווקא ביטולה של עיריית בת-ים ואיחודה עם תל אביב.

פיתרון ללא פטרון

לרוע המזל, ל"פיתרון" הסיבסוד יש את עיריית בת ים כפטרון, בעוד שאין שום גוף שיכול לממן את דחיפתו של פיתרון האיחוד עם תל אביב, לתודעת הציבור.
אסטרטגיה וחזון הם הרי לא סדר היום של שום גורם עם כיס עמוק.
אסטרטגיה וחזון הם מנת חלקם שלנו, התושבים האכפתיים שנחלת הכלל חשובה להם לא פחות מהמשכורת האישית והכח הפוליטי.

לכן קריאה לפיתרון זר כ"כ למציאות הישראלית צריכה לצאת מכאן, החל ביומני הרשת והרשתות החברתיות, באמצעות התנועה לאיחוד המטרופולין ועד למשרד הפנים, שצריך לקבל החלטה אסטרטגית חשובה והיסטורית, לייצר את איחוד הרשויות המשמעותי הראשון במטרופולין.
כרגע זה נראה קרוב מאי פעם, ולכשזה יקרה, ייתכן מאוד ויפתח התיאבון לאיחוד רשויות נוספות עם תל אביב, ובכך לייצר עיריית-אם אחת גדולה למטרופולין.