אני מתנצל מראש: כותרת המאמר נכתבה בשפה שאדריכלים אוהבים. הכוונה היא שמקומות שהקהל מבקר בהם כמו חנויות, מסעדות ודברים שנמצאים בד"כ ברחוב – צריכים להימצא גם בגובה (או מתחת לקרקע).
מהבחינה הזאת, תמיד חשבתי שהערים בישראל משעממות, שטוחות מאוד, ונראה שהן מתפתחות ע"פ שטנץ שחוזר על עצמו.
אני מוצא את ההזדמנות לכתוב את זה כאן כי לשמחתי יפתחו בתל אביב בתקופה הקרובה כמה מסעדות שיפעלו בקומות גבוהות במגדלים.
המקום המשמעותי ביותר הוא שטח הקומה ה14 בשני מגדלי הארבעה ברח' הארבעה הכולל את שטח הגשר המחבר בין שני המגדלים:
מקומות ציבוריים נמצאים כמעט תמיד במפלס הרחוב (אלא אם מדובר במרפאה או משרד ממשלתי המקבל קהל כמו משרד הפנים).
הבילוי בעיר נעשה כולו בגובה פני הקרקע.
חווית הספיגה של העיר הייתה משתנה באופן ניכר, אם היה נעשה השיטוט / הטיול / הבילוי בעיר במגוון מפלסים – בדגש על קומות גבוהות.
החשיפה למראות העיר ולקווי האופק שלה מהקומות הגבוהות מעמיקה את החוויה של האדם בעיר, הצפייה על העיר מלמעלה מייצרת חוויה חזותית עם ערך.
כשביקור בעיר משלב שיטוט ברחובות חיים ועמוסי תוכן, עם פעילות כלשהי בשחקי העיר (או בקומה 5) החוויה שהאדם יצבור תיהיה משמעותית יותר.
ייתכן שיהיו שישארו אדישים לנופי העיר כישמחו באירוע בקומה ה50, או יאכלו במסעדה בקומה 20, אך לדעתי רוב האנשים מתרגשים מזה.
