תחנת האוטובוס המצולמת (ממוקמת ברח' החרש פינת שד' לוינסקי) היא תחנת האוטובוס התדירה ביותר בסמיכות לתחנה המרכזית. היא מזינה את התחנה המרכזית ומוזנת על ידה נמרצות, משך כל היום. למעשה היא בעצמה חלק חשוב ובלתי נפרד מהתחנה המרכזית.
אך הקישור הרגלי בין התחנה הזו לבין מבנה התחנה המרכזית הוא בלתי אפשרי עבור חלק מהאנשים.
אז איך זה יכול להיות שהקישוריות בין התחנה הזו למבנה הראשי של התחנה המרכזית מופקרת, אקראית ובלתי נגישה?
אני לא נכנס כרגע לבעיות התכנוניות של התחנה המרכזית שהן הגורם ההתחלתי לניתוק המבנה מהקשרו התחבורתי, ולא נכנס לנתקים האחרים של המבנה. אני מתמקד הפעם בתחנה הזו.
כדי להחליף קו ולהגיע למבנה הראשי של התחנה המרכזית, הולך הרגל צריך לעבור את הסלעים האלה שהוצבו בפירצה בגדר, ולטפס במגרש פרטי (!) בין מכוניות חונות, בשיפוע תלול הכולל מהמורות ומדרגות, ללא הצללה וללא הכוונה.
בהמשך הדרך צפויים להולך הרגל עוד קשיים נוספים כמו קיר כורכר שמצר את המדרכה לרוחב של כמה סנטימטרים בודדים. פעם היה מבנה קטן מעל גבעת הכורכר הזו, אך המבנה נהרס, ובכל זאת, אף אחד לא דואג להוריד את גבעת הכורכר הזו.
המקרה שלפנינו הוא עוד מקרה של הזנחה מכוונת. הזנחה מכוונת, היא קודם כל הזנחה מכוונת מטרה. המטרה היא להשניא-מקום. כשהציבור שונא מקום קל יותר לגרום לו לקבל תכנית לשינוי יסודי של אותו המקום.
יש הרבה מקומות בעיר שסובלים מהזנחה מכוונת. הדולפינריום, כיכר אתרים, כיכר דיזנגוף הם רק חלק מהרשימה.
ראוי לציין שעיריית ת"א עשתה לאחרונה שיפוץ תשתיות נרחב באיזור זה והחליפה מדרכות רבות כולל זו המצולמת. מישהו שם בעירייה יודע טוב מאוד במה הוא משקיע ומה הוא מזניח.