התפוז הגדול

הפקירות התחבורה הציבורית: למה אין קווים ישרים תדירים על דרך השלום?

לא צריך להיות מומחה תחבורה גדול כדי לקבוע שמסדרון התנועה המורכב מדרך השלום-אלוף שדה הוא ראשי ומזין יוממים רבים, ולכן צריכים לנוע לאורכו קווי אוטובוס ישרים ותדירים מאוד.

כמובן שזה לא המצב. בניגוד לז'בוטינסקי בבני ברק – רמת גן, אין קווי אוטובוס ישרים ותדירים שנוסעים עליו. הדבר שהכי קרוב לזה הוא קו 56 שהתדירות שלו נעה בין פעם ב-20 דקות לפעם בחצי שעה.

20141228_092957
קו 56. לפעמים מגיע כל חצי שעה ולפעמים גרוע יותר.

כל מה שצריך לעשות זה להגביר את התדירות של קו 56 לפעם ב-5 דק', בהמשך להקים נתיב תחבורה ציבורית מופרד. זה הכל. זה לא עולה מליונים.

VERED
מגדל ורד

את חלל ההפקירות ממלאים יוזמות פרטיות שמקוממות אותי.
מגדל ורד לדוגמא, הוא מגדל משרדים בקצה גבעתיים אליו מגיעים יוממים רבים מידיי יום, רבים מהם ברכבת ישראל (באמצעות תחנת רכבת השלום).
כיוון שאין להם קו תדיר ומהיר שייקח אותם מרכבת השלום אל מגדל ורד, מרחק שאוטובוס גומע ב-4 דק' נסיעה, מאורגן להם ע"י מגדל ורד שירות היסיעיות מתחנת הרכבת אל מגדל ורד. מסלול זהה לחלוטין לחלק ממסלול של קו 56.

20141218_081652
הסעיות למגדל ורד וחזור לרכבת. אין כניסה לנוסעים "רגילים"

 

אז מה הבעיה פה?
הבעיה היא צימצום האפשרויות שיש לנוסעים בתחבורה ציבורית כמו גם ליוממים של מגדל ורד.
אם היו מעבירים את הנסיעות בהיסעיות לתחבורה הציבורית, התדירות הייתה משתפרת, ונוסעים היו יכולים לעשות שימוש ביותר נסיעות, כיוון שהדבר היה מציב בפניהם תדירות גבוהה יותר של אוטובוסים. בזמן שבמצב הנוכחי, היסעיות יוצאות מתחנת רכבת השלום בתפוסה לא מלאה תוך שאותה תחנה עמוסה בנוסעים שמשוואים לקו 56 שייקח אותם.

הנה מצב LOSE-LOSE מושלם.

מדובר באותה טעות שנעשתה בגבעתיים (ראו רשומה)

2 מחשבות על “הפקירות התחבורה הציבורית: למה אין קווים ישרים תדירים על דרך השלום?”

  1. שלמה בויטנר

    זהירות! חפירה לפניך.
    אני עובד בביטחון של הרכבת ועובד הרבה פעמים
    בתחנת השלום. המצב של התחבורה המשלימה של הרכבת היא זוועתית.
    נתחיל ברפורמה של תחילת השנה בתחבורה הציבורית שהוסיפה(פטור ממע"מ וחלוקה לאזורים) אלפי נוסעים יומיומים לרכבת בעיקר בגוש דן בעצם על חשבון האוטובוסים. ככה שתחנות בבת ים, חולון, הרצליה(מה שאני מכיר בגלל העבודה) הפכו לתחנות עמוסות מאוד בשעות הבוקר.
    בנוסף, הרבה מהנוסעים ברכבת שבאים מאסורים כמו נתניה, חדרה, אשקלון, אשדוד, שהיו מדיעים לתל אביב והולכים כמה דקות ברגל לעבודה יכולים לקחת עכשיו אוטובוס מבלי להוסיף חודשי חופשי נוסף.
    ככה שבהשוואה לשנה שעברה יש הרבה יותר אנשים שמחכים לאוטובוסים מחוץ לתחנות כמו השלום, הגנה, ובסבידור הם מתפזרים על הרציפים של דן.
    אפשר וחשוב לעשות מעכב על זה.
    אבל כמה דברים שאני רואה כל יום. הנתיב שממול תחנת השלום בדרך כלל תפוסה על ידי מוניות. אין שם תחנת מוניות וכל פעם הם חוטפים כנסות או שהמשטרה או פקחים מעיפים אותם. אחרי 10 דקות כמובן הם חוזרים. בהרבה מצבים המוניות חוסמות את האוטובוסים מלהיכנס לתחנה בצורה נורמלית, במצבים אחרים האוטובוסים חוסמים נתיב והנוסעים עולים ויורדים באמצע הכביש.
    התחנות אוטובוס ליד הרכבת הם תחנות כמו כל התחנות, קטנות, בלי צל(חוץ מבשעה 12), מפוצץ אנשים מסביב. המדרכה שממול תחנת השלום היא צרה, ככה שהנוסעים שמחכים לאוטובוסים חוסמים את המדרכה לאנשים שרוצים להמשיך לכיוון עזריאלי, שרונה, קפלן ולקריה.
    בתחנת ההגנה יש אופנועים ואופניים שחונות על המדרכה של הגשר וזורקים את מי שהולך במדרכה לכיוון הרכבים בכביש.
    בשתי התחנות יש כמות גדולה של נוסעים שמגיעים עם אופניים רגילות וחשמליות אבל אין שביל אופניים אחת ליד.
    כמות האנשים שנוסעים מדי יום ברכבת בתל אביב הוא לא גבוה. לא ביחס למדינות אחרות בעולם, ולגודל העיר. אבל התחנות קטנות ולא בנויות לכמות האנשים שמגיעים. קשה לי להבין מה היה בראש של מי שתכנן את התחנות לפני 15, 20 שנה. מה הוא ציפה?
    גם כשאחד שעובד באבטחה, הבידוק הביטחוני של כל נוסע מפריע מאוד לזרימה של נוסעים וגורם לפקקים בכניסת התחנה וכמובן לאיזה מין אי נוחות. אפשר לשפר את זה עם הצבת עוד כמה עמדות, אבל בגלל הגודל של התחנות אין איפה להקים אותם.

    1. דניאל מייסה

      מסכים עם מה שכתבת.
      אתה חבר בעמוד פייסבוק של הבלוג? פירסמתי תמונה מתחנת השלום בהקשר זה לפני כמה שבועות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן