בקומה 7, במסוף המערבי (עירוני) של התחנה המרכזית נפתחה לאחרונה תערוכת "הקומה השביעית" התערוכה מציגה אומנות רחוב על קירות המסוף המערבי בקומה 7 ונעשתה בהתנדבות ע"י אומנים.
היוזמה מבורכת ביותר אבל יש כאן בעיה שאנשים נוטים לפספס.
ההפקירות של התחנה המרכזית וחוסר היכולת (אולי חוסר ניסיון. אפילו לא מנסים) להגדיר את התערוכה ולתת לה מקום ראוי.
היצירות מתפרעות וחורגות מגבול הגיוני ופוגעות באופן קשה בארגון האסתטי והלוגי של המבנה, שגם ככה סובל מרעש חזותי נוראי וחוסר ארגון.
כשמדובר במבנה המשרת תחבורה ציבורית הארגון האסתטי והלוגי צריך לשרת בראש ובראשונה את ההתמצאות של המשתמשים.
אח"כ כשעניין ההתמצאות פתור ונינוח אפשר להקצות איזור כזה ולהתפרע בו עם רעש חזותי – אומנות.
האומנות צריכה להיות במקום נמוך יותר בהיררכייה, אחרי האסתטיקה של ההתמצאות.
ורק עוד תמונה אחת מפעם, לצורך השוואה:
המבנה המפלצתי הזה תוכנן בכוונה כדי למנוע התמצאות קלה, כך שנשוטט בין החנויות והדוכנים ונקנה שלא לצורך. כך גם בדיזנגוף סנטר.
לא את האמנות יש להאשים.
החוויה שלי שלווה יותר עם עומס אמנותי מאשר עם שממה וכיעור "מסודרים".