כתבה זו מעלה את נושא שפת ההתמצאות והמיתוג של העיר ומציעה לייחס לו חשיבות גבוהה.
מפעם לפעם נשמעים המשפטים הנחרצים האלה על ערים:
"העיר היא האנשים שעושים אותה"
"העיר מיוצגת הכי טוב ע"י נופיה."
"העיר היא קודם כל חיי הרחוב שלה."
בעיני, כל האמירות האלה נכונות במידת מה, אך נוסף להן אפשר להציע את האמירה הבאה:
פני העיר כפני התקשורת החזותית שלה.
אין הכוונה לסמלים שהתמצבו עם השנים כמו ציוני הדרך של העיר (מגדל אייפל, הקולוסיאום והביג-בן).
אלא לדבר אחר לחלוטין: שפת ההתמצאות והמיתוג של העיר.
בתוך העומס וריבוי האפשרויות והמסרים צריך שישמר "ערוץ תקשורת" בין המבקר לעיר.
הדבר הזה שאני מכנה אותו ערוץ תקשורת הוא למעשה שפה שהעיר מקפידה לדבר בה כל הזמן.
השפה הזו צריכה להיות מאוד מובחנת.
הדרך להפוך אותה למובחנת היא באמצעות קוהרנטיות (במקרה זה, הכוונה לעקביות בכל צורות ההופעה שלה) ומיתוג.
לפעמים הרטוריקה של העיר חשובה יותר מתכניה.
בתקשורת בין-אישית נהוג לומר כי חשוב יותר איך אומרים מאשר מה אומרים.
העיר מציעה תכנים. מהו האופן שבו היא קושרת תוכן אחד לאחר? איזה ממשק היא מייצרת למשתמש כדי שיהיה משהו מעבר לתכנים?
איך העיר ממנפת את התכנים כדי להרים את עצמה?
פעמים רבות נוצר רושם בקרב מבקרים בעיר זרה, שחוץ מהמוזיאון, הכנס והמלון – העיר הייתה "לא סימפתית".
המבקר בעיר עשוי להעביר את רוב זמנו במקומות אלו, אך טעות לחשוב שההתרשמות מהעיר נעשית רק ממוקדי המשיכה שלה. עיקר הספיגה של העיר נעשית במה שקורה בין לבין מוקדי המשיכה. הזמן שהמשתמש חיכה בתור, המתין לאוטובוס, חיפש את דרכו ברחוב, שהה בכיכר ציבורית…
בהיבט התקשורתי-מיתוגי, מוזיאונים, מרכזי כנסים, מלונות, פארקי שעשועים וכו' הם אתרים מפוקחים ומנוהלים באופן פרטי ובשל כך הם לרוב מרחבים מסבירי פנים.
כלומר:
למבקר קל להתמצא ולספוח את האווירה המיתוגית של המקום.
חשוב מאוד ליישם את זה גם מחוץ לאתרים הפרטיים כך שגם המרחבים הציבורים השגרתיים של העיר יהיו מסבירי פנים.
איך הופכים סתם מקום שגרתי בעיר למסביר פנים כמו מוזיאון?
כאן נכנס "ערוץ התקשורת" בין העיר למשתמש אותו הזכרתי קודם.
בזכות ערוץ התקשורת המשתמש קורא את העיר בקלות ובהנאה.
ערוץ התקשורת מתבטא בשטח בשלל אמצעים שמשפיעים על החושים.
וזה העיקר:
- כל מקום כפוף במידה לחוקיות עיצובית: צריך שיהיה קו עיצובי מקשר בין הניראות מרחוב לרחוב וכיכר לכיכר.
אין משמעות הדבר שכל הרחובות והכיכרות יראו אותו הדבר. חשוב מאוד שמקומות יהיו שונים זה מזה, אבל יחד עם ההבדלים הגדולים צריך להקפיד על כמה רכיבי תשתית בדגש על מיתוג והתמצאות שיהיו אחידים בכל העיר. - תחושת המותג של העיר מורגשת בכל פינה: בתקופתינו, לא רק עסקים צריכים להיות מותג, אלא גם מקומות. מותג-עיר חזק הוא בסיסי כדי לתפוס משבצת במועדון ערי העולם. מותג העיר צריך להיות משודר למבקר בהרבה הזדמנויות, וברמות שונות של אינטרקציה.
- פריסה מאוזנת ושיטתית של שלטי ורכיבי התמצאות בעיר: ההזדמנות הראשונה לייצר הסברת פנים היא מערכת ההתמצאות בעיר על כל ביטויה (בזה מתמקדת כתבה זו). אלה קובעים את הרושם הראשוני מהעיר ומהווים "צג" של המסרים אותה העיר רוצה לתקשר למבקר. ארחיק ואומר שמערכת זו משולה ל"דוברות" של העיר.
שלטי ורכיבי התמצאות מייצרים אצל המבקר אוריינטציה והבנה של הסביבה, עליהם להיות עקביים ומזוהים עד כדי כך שיהיו סימן היכר של העיר.
הביטוי הפיסי של ערוץ התקשורת עם העיר
מערכת ההתמצאות מציגה למבקר בעיר מסרי הכוונה והיכרות עם המקום תוך הקפדה על הנכחת מותג העיר ויצירת חוויה חיובית ואותנטית של המקום שהמבקר יזכור לטובה.
שפה עיצובית
כל מערכת התמצאות צריכה להמציא ולאמץ מותג עיר ושפה עיצובית ייחודיים ומקוריים, שצומחים מאופי המקום.
אין להקל ראש בתהליך הפיתוח והגיבוש של השפה העיצובית המיועדת. זהו תהליך מעמיק ויסודי אותו צריך להפקיד בידי מעצבים גרפים שמתמחים ואוהבים את תחום התקשורת החזותית העירונית.
המותג והשפה הנבחרים צריכים להיות מאומצים באדיקות ומיושמים בכל הרזולוציות בעיר. הולכים איתם עד הסוף.
דוגמא לתהליך בנייה של מותג עיר ופיתוח שפה עיצובית ייחודית לה:
מאגר של מתקני התמצאות
מערכת ההתמצאות מקבלת ביטוי במרחב הציבורי באמצעות מערכת תואמת של מתקנים אשר כל אחד מהם ממוטב למצב מרחבי אחר בעיר.
שלטי עמוד, שלטים צמודי-קיר, לוחיות קטנות הנצמדות לרהיטי רחוב שונים ועמודי טוטם רחבים וצרים. (האחרונים מרכזים את כמות המידע הנרחבת ביותר במערכת)
המרכיב העיקרי – בדמות עמוד טוטם
עמוד הטוטם מהווה תחנת התמצאות ומידע אודות הנקודה בה הוא ממוקם. הוא ממפה את הסביבה הקרובה ומהווה את המרכיב המפרט ביותר במערכת.
עמוד הטוטם מכיל כמה מרכיבי מידע:
מזהה המקום – שם שכונה או רובע בעיר, ומתחתיו שם רחוב או ציון דרך.
הכוונות ליעדים משמעותיים קרובים.
בליווי סמלילים של מערכות עירוניות משמעותיות, כמו מערכת הסעת המונים, תחנת אופניים להשכרה, מרכזי תחבורה, שירותים עירוניים או שירותים ציבוריים.
מידע כתוב המספר אודות מאפיינים תרבותיים / היסטורים של האיזור.
מפת הקשר ברדיוס של 15 דקות הליכה.
מפת הקשר מפורטת ברדיוס של 5 דקות הליכה.
מקרא המבאר סימנים שמופיעים על המפות.
חסויות
מידע על דרכי יצירת קשר עם העירייה ומוקדי חירום.
כל מרכיב מידע בשלט מקפיד להבליט את הקישוריות למערכות עירוניות אחרות, בדגש על מרכיבי התמצאות, תחבורה, שירותים, ותיירות.
עמוד הטוטם הוא "הסייען האישי" של הולך הרגל אשר נפגש איתו שוב ושוב במקומות שונים בעיר. הוא מרכז את כל מה שהולך הרגל צריך כדי להתמצא ולהכיר בסביבה הקרובה.
הוא נותן מושג לגבי המקום ונותן רעיונות לשיפור חווית ההליכה.עמוד הטוטם ניצב בחזית הסברת הפנים של העיר. הוא צריך להיות המיצב היפה ביותר בעיר.
מפת הליכה ברגל
- המפות במערכת ההתמצאות גרפיות מאוד ומציגות שכבות רבות של מידע.
קל מאוד להבין מהמפה את השטח המיועד להליכה ברגל, הוא קריא ובולט, גם כשהוא חולף בין מבננים כשטח פרטי פתוח. - גם דרכי הולכי רגל מעל או מתחת לקרקע מסומנות בסימון מקוקוו.
- אפילו מערך דרכי הולכי הרגל שחולפים בתוך מבנים פרטיים כמו מרכזי קניות, מופיעים במפה.
- גוון הצבע של מבנים בעלי שימושיות ציבורית יותר מופיעים בצבע כהה יותר
(מה שמציע להולך הרגל להמשיך את הליכתו תחת קורת גג, בתחום מבני העיר הפתוחים לציבור) - ציוני דרך מופיעים כסמלים עם צבע בולט.
- מיקום הולך הרגל מופיע בבירור.
- סמלילים של מערכות תחבורתיות: תחנות אוטובוס, מרכזי תחבורה, עמדות השכרת אופניים, תחנות הסעת המונים.
- שטחים ירוקים מסומנים בירוק.
- מעגל המציין את התחום אליו ניתן להגיע ב5 דק הליכה.
אמצעי התמצאות משלימים
בנוסף למתקנים במרחב הציבורי, מערכת ההתמצאות מופצת באמצעות אמצעים ניידים כמו מפות שמחולקות חינם בנקודות בעיר, יישומים לטלפון / טאבלט וכו'.
חשיבות עצומה לעיתוי
אנחנו רוצים להשאיר רושם חיובי על המבקר בעיר. זה מביא תועלת אדירה לעיר בשיפור דימויה.
הזדמנות פז לשפר את החוויה בעיר חבויה ברגע הקדוש בו המבקר עוצר, ומחפש את דרכו.
כאשר אדם נמצא בסביבה לא מוכרת, תשומת הלב שלו מתארגנת מחדש. לצורך כך מגוייסים החושים. ברגע זה הוא הופך למתבונן וסופג את החוויה המקומית יותר מכל רגע אחר.
בדיוק ברגע זה עלינו למנף את הבילבול להתבוננות, ולמנף שוב את ההתבוננות ליצירת חוויה מעולה למבקר.
שימוש בערוץ התקשורת שלא למטרת הכוונה
אפשר לבטא את השפה העיצובית של העיר במרחב הציבורי גם ללא מסרי הכוונה והסברה.
מיצבים שמנכיחים את מותג העיר או מותגים שונים של אירועים בעיר הם אמצעי נוסף ושונה בחיזוק "ערוץ התקשורת".
מיצבים כאלה מעשירים את המרחב הציבורי בעניין חדש ולעיתים בלתי צפוי, מייצרים תחושה של רעננות והתחדשות במקומות שנתפסים כ"סטטיים" או "שמרניים" ובאופן עקיף – תורמים גם להתמצאות ולקריאה של העיר, ע"י יצירת ציוני דרך.
הנושא לא זוכה להתעניינות
אני מוצא שהרבה מאוד מהאנשים שמשתתפים בשיח פעיל סביב עירוניות, לא ממש מגלים עניין בנושא שהעליתי.
לדעתי, מאפייני העיר שאנו מרבים/ות לעסוק בהם מהווים את החומרה בעוד שהתקשורת החזותית של העיר היא התוכנה.
בתקופתינו, הדימוי של העיר נובע פחות מהאדריכלות, התשתיות והגיאוגרפיה של העיר ויותר מהחוויה. ערוץ התקשורת של העיר הוא "התוכנה שמותקנת על העיר". החוליה האחרונה שמתווכת את מה שהעיר רוצה להעביר למבקר. לערוץ התקשורת יש משקל גדול מאוד בהשפעה על התודעה והחוויה אצל המבקר בעיר.
אז, במיוחד בשביל האדריכלים, המעצבים הגרפים, מתכנני התחבורה, מחזיקי תיקי התחבורה בעיריות, ואפילו ראשי הערים, אני מצרף כמה דוגמאות מופת מערים בעולם שהשקיעו בערוץ התקשורת שלהם:
שילוט התמצאותי חייב להיות גמיש לשינויים. השלט מהדוגמא הבאה מציע דרך קלה לעדכון המסרים שבו. ניתן להחליף את הלוחיות באמצעות פירוק והרכבה ולהרחיב / לשנות את המסגרת כדי להוסיף לוחיות חדשות:
לאחרונה גם בתל אביב…
תל אביב התחדשה בשנים האחרונות במערכת התמצאות ממותגת די פשוטה ובסיסית.
השלב הבא צריך להיות שילוב מקומות נוספים בעיר שנואשים להסברת פנים ובראשם מרכזי תחבורה ציבורית.
"פלייסמייקינג" זה דבר אחר לגמרי!
פלייסמייקינג הוא שם אופנתי עם יומרה גדולה: לייצר מקום. בפועל זה התבטאות במרחב הציבורי שלרוב מייצגת צורך של אדם/קבוצה להתבטא לשם קידום אינטרסים פרטיים, או רצון תמים של אנשים לשפר את המרחב הציבורי באמצעות ביטוי אומנותי שמפחית ניכור. או, בתכל'ס – קישוט.
לפעמים זה בסדר, לפעמים זה נחמד מאוד, לעיתים זה גם מזיק. כך או כך, אין קשר בינו לבין ערוץ התקשורת.
חסידי הפלייסמייקינג מתגאים שהוא "בא מלמטה" וזה נכון.
ערוץ התקשורת הממותג של העיר בא מלמעלה, בראייה מקיפה, עם יומרות גדולות. עם חזון. תפקידו להתאים את מסרי העיר כך שיווצר מותג שישווק את העיר לא רק כפי שהיא עכשיו, אלא כפי שאנחנו רוצים ומתכוונים שהיא תהיה.