למה אני רוצה להיות אדריכל?
אני לא משתוקק להיות אדריכל.
אני אוהב ערים. אני אוהב סביבות (עירוניות ולא עירוניות).
תמיד האמנתי שמדינה קטנה זה חיסרון. בעיקר כשהיא צפופה. במדינה צפופה וקטנה הכל מיושב.
יש ערך אדיר לדעתי לשטחים שיד אדם לא נגעה בהם. אני מאמין שהרוב המוחלט של השטחים צריכים להיות כאלה.
מצד שני, ובחפיפה מלאה למה שכתבתי עד עכשיו, הערים צריכות להיות ההפך הכמעט מוחלט.
ערים צריכות להיות התיישבות דחוסה וצפופה של בני אדם.
יש לכך שתי סיבות:
א. כך יישאר שטח פתוח שיד אדם לא נגעה בו – וממנו יוכלו להינות כולם (כולל תושבי הערים הצפופות).
ב. כך הערים יהיו טובות יותר, נעימות ויעילות יותר.
אם מישהו מהקוראים מאמין שעיר צפופה זה דבר רע, אני לא מתכוון לפרט כאן מדוע איני מסכים. יש מספיק מאמרים, כתבות ורשומות בבלוגים מפוארים יותר שמספרים את הסיפור. הייתי מציין אולי את הפרק בסדרה "העולם הבא" שנקרא "אגדה אורבנית" שהפך לקאלט והפך את העיתונאי ניצן הורביץ לחבר כנסת – קישור לפרק המלא
תל אביב צפויה לחטוף מכה קשה בקרוב. רעידת האדמה שתפקוד את האיזור תשאיר איזורים נרחבים בתל אביב כאיי חורבות. (גם כאן אני נאלץ לא להרחיב על למה ואיך)
אחרי שנאסוף את השברים, יהיה צורך לבנות מחדש לא מעט מתל אביב, זה יהיה השלב בו אני משער שאכנס לפעולה, ביחד עם עוד אדריכלים רבים (כיום סטודנטים).
הרבה ערים עברו את השלב הזה, שבו חורבן גדול מותיר וואקום שממנו צומחת עיר מוצלחת (לפעמים גם לא מוצלחת).
כולי תקווה שהמבול יגיע בעיתוי הכי פחות רע. אחרי כמה שיותר התכוננות ומוכנות מצד הממשלה (שנכון לעכשיו זה לא המצב).