כדי להנפיק כרטיס רב קו, לתקן, לשאול שאלה, לקבל פרופיל סטודנט או כל בירור אחר שנוגע לכרטיס הרב קו, עלינו להגיע לאחד ממרכזי השירות.
אילו מרכזי השירות לרב-קו של "דן":
אנחנו נוהגים לעיתים קרובות להשוות את תודעת השירות בישראל למקומות אחרים בעולם, אבל אני חושב שההשוואה הקוטבית ביותר שעשיתי בחיי היא השוואת מרכזי השירות של הרב-קו למרכזי השירות של תחבורה ציבורית בערים אחרות בעולם.
מרכזי השירות של תח"צ בעולם בולטים ונראים לעין, ממתוגים, יפים, מזמינים ומסבירי פנים.
אין מקום שאת/ה מרגיש/ה בו יותר מסודר/ת ומתוקתק/ת מאשר אותם מרכזי שירות.
כשביקרתי במרכז שירות כזה בכיכר המרכזית ביותר בברלין לדוגמא, הסבירו לי איך להשתמש בכרטיס, הציעו לי עזרה נוספת, נתנו לי טיפים, מילאו אותי בעלונים של קווי אוטובוס הנוסעים 24/7, המלצות, הסברים ואפילו נשארתי כמה דקות להביט במדפי המזכרות (דגמים של אוטובוסים ורכבות ומזכרות שונות הקשורות בתחבורה הציבורית של ברלין.
מרכז השירות היה לי אתר תיירות מהנה ומלמד בפני עצמו.
כמה דוגמאות:
לפני כמה ימים כשהתקלקל לי כרטיס הרב קו, החלטתי להשחיל צ`יק-צ`אק את תיקון הרב-קו בין סידור לסידור בעיר.
נכנסתי לרשימה באתר "דן" ובחרתי ללכת למרכז השירות ברח` בן גוריון 31 בר"ג.
הגעתי לרח` בן גוריון בר"ג – חיפשתי את הכתובת – והיא לא קיימת. הלכתי צפונה ואז דרומה ושוב צפונה – ואין כתובת כזו. חציתי את רח` ז`בוטינסקי, הגעתי לבני ברק, וכעבור עוד 3 דקות של חיפושים מצאתי את הכתובת – בבני-ברק. הם טעו בשם הרשות המוניציפלית.
כשכבר מצאתי את הכתובת – לא מצאתי שום מרכז שירות, אלא רק פיצוציות, אטליז וחנויות עודפים שונות.
אחרי עוד 3 דקות של חקירה מעמיקה מצאתי את סמליל הרב קו הדהוי מאחורי שמשה מאובקת שמוסתרת ע"י מקרר ארטיקים ומתחת לשלט של פיצוציה/מפעל הפיס.
הייתי בטוח שזה השיא, אבל החוויה החילה להיות הזוייה רק מהרגע שנכנסתי פנימה, אז הגעתי בעצם לסוג של משרד פרטי של איזה וואחש` (מבלי להתכוון לאדם עצמו שנותן את השירות, אלא לחוויה במקום) שעושה מה-בראש שלו.
במקום היה קיר עם ?בדיחות? מודפסות על נשים פולניות, משפטי סבתא ביידיש, תמונות ?מצחיקות? ופוסטרים של זמרים משנות הקוקוס.
קיר אחר: אוסף בובות, ערימת קסטות מאובקות, "נעימות", "עבריים","מזרחית כבד" "מזרחית דיכאון" וכ`
ועוד שלל התבטאויות אישיות, אנושיות וביתיות. ממש מחמם את הלב.
חיכיתי בתור אחרי הגבר גבר, שצעק שהוא נשבע בספר תורה שהבן של הזו*ה עקף אותו..
ואז אח שלו האחראי תיקן לי את הרב קו, ויצאתי משם.
השירות לכשעצמו היה יעיל ומהיר, והונפק לי בשנייה אחת כרטיס חדש מוטען בכל מה שהכרטיס הישן היה מוטען.
זה רק הניראות והחוויה שעושה לי כ"כ רע.
אם המשפט שאת/ה מבשל/ת בראשך הוא "מה לעשות, זאת ישראל, וזו מדינה עולם שלישי, אז הרשי/ה לי להפריך..
קודם כל מרכזי שירות כ"כ מופקרים ומקריים לא ראיתי בשום מקום בעולם השלישי, אלא שבד"כ הם מתוקתקים כמו בעולם "המערבי".
אבל בעיקר – האם בנתב"ג אתם נתקלים באנשי צוות מרושלים והתבטאויות אישיות שמעטרות את בית הנתיבות? לא. נמל התעופה של ישראל ייצוגי ומסודר כמו שאר הנמלים בעולם.
האם התחבורה הציבורית יכולה להתנהל כמו נמל התעופה? – אם יונהג סדר מלמעלה – בהחלט כן.