בניין צ’ק פוינט מוכן. אי אפשר לבנות קירות ירוקים בלי אדריכלות מגזינים?


הדבר היחיד שיפה בחזית בניין צ’ק פוינק הוא הצמחייה. האדריכלות רק הורסת.
זה חבל, כי צמחייה אנכית על חזיתות היא דבר מבורך מהרבה בחינות, אך אדריכלים בוחרים להשתמש בצמחייה כעיטור נוסף לתכשיט שהם מייצרים.

חבל שלא נבנה קיר ירוק ללא העיטורים המזעזעים הללו.

בנוסף, חזיתות הבניין בקומת הרחוב לא מאפשרות יצירת חיי רחוב.
חזיתות רחוב גרועות הן התבחין הכי חשוב של בניין, מה שהופך את הבניין הזה לרע ביותר.

חזית צפונית. סתומה לרחוב
חזית מזרחית. סתומה לרחוב

עדכון בנייה: מגדלי אלון


צמד המגדלים “אלון” עומדים מוכנים כמעט לגמרי, כאשר הגדרות סביב אתר הבנייה הוסרו בימים אלה.

הזדמנות טובה לבדוק את המרחב הציבורי שנוסף לעיר ולהתרשם מאיכותו.

מגדלי אלון כוללים בינוי נמוך והרבה חזיתות פעילות לרחוב.
אחת הידיעות החשובות לגבי מגדלי אלון היא העובדה שתיאטרון תמונע יעבור לכאן מרח’ שונצינו.
טוב מאוד שמוסד כמו תיאטרון יוצא ממבנה במצב פיסי מביש ועובר להתאכלס במבנה ראוי. יהיה מעניין לראות את התפקוד שלו במיקום החדש.

המרחב הציבורי בין המגדלים. כאן יהיה מסחר אך גם בחזיתות החיצוניות
סתם תמונה מטופשת
החצר הפנימית, צילום ממזרח למערב
מדרכה ברוחב ראוי לאורך יגאל אלון, והמשך סלילת שביל האופניים
רחוב חדש נולד. עובר בין בית אשדר למגדלי אלון
המגדלים כוללים בינוי המתייחס לרחוב
הדמיה

ניסוי: שלטי רחובות חדשים במרכז תל אביב


שלטי רחובות חדשים נצפו במרכז ת”א (ברח’ דיזנגוף פינת ארלוזרוב)

השלטים הם מסוג נצמד לעמודים קיימים, דבר שבהחלט כדאי ליישם בת”א, עקב ריבוי העמודים שכבר קיים על המדרכות ומעמיס יתר על המידה.
הגרפיקה מרעננת. שמות הרחובות בעברית מפורטים מידיי.
עדכונים נוספים בקרוב

 

המדרכה שהתרחבה (ואז הפכה לחניון קטנועים, משאיות, ותחנת מוניות)


לפני כמה ימים דיווחתי כאן בבלוג על התקנה שערורייתית של מחסום ע”י צהל/משרד הביטחון שהורס את המדרכה ומאלץ את הולכי הרגל ללכת על שביל האופניים ובכך הוא מנטרל את היתרון שבמדרכה רחבה.

במשך שלוש שנים עבדו על הרחבת המדרכה הזו שכ”כ הייתה נחוצה. העבודות הסתיימו לאחרונה.

המצב הישן – מדרכה צרה עתירת ביקוש. בלתי נסבל.
המצב החדש – הסיוט להולכי הרגל נגמר ©sarah spitz

הבעתי כאן בבלוג את דעתי על רמת המשכל של אותו רס”ר צהלי או טיפש אחר מהקיריה שהציב את המחסום. קישור לרשומה.

..אבל זה לא מסתיים בזה.

קיבלתי תזכורת לכך שיותר מדרכה בתל אביב משמע יותר מקום למפגעים עליה.

המדרכה הרחבה הפכה לחצר פריקה וטעינה של משאיות
המדרכה החדשה הפכה לחניון קטנועים ותחנת מוניות. רחבה רחבה, אבל לא נשארה מדרכה.
המונית הזאת כאן קבוע כל יום. בכיף שיהיה לך.
ביום ובלילה, המונית הקבועה

הבעיה: רוחב המדרכה השתנה, תפישת המדרכה נשארה כשהייתה

תל אביב סובלת מכך ששופטים אותה ומתייחסים אליה מנקודת מבט של נהגים (Windshield perspective). אנשים רגילים לחשוב שאם הקרקע של העיר לא מנוצלת לנדל”ן הרי שמיד יש להקצות אותה לרכבים.

במקום שתתווספנה פעילויות אנושיות למדרכה שזה עתה הורחבה, עטים עליה הקטנועים של החיילים, פורקים וטוענים בה משאיות ואפילו נהג מונית אחד שזיהה את ההזדמנות, פתח משרד על המדרכה יום וערב, כאשר בין נסיעה לנסיעה הוא מחנה את המונית שלו על המדרכה, פותח כיסא ומתפנן.

בעיר שלנו אסור לשמוח על מדרכה שהתרחבה כ”כ מהר. יש צורך ללחוץ על העיריות שלנו להקצות את המדרכות לדריכות ולא לצמיגים.להמשיך לקרוא ←

מזל טוב. נקבע מיתוגה של הרכבת הקלה בת”א. יש סמליל, צבעים ופיקטוגרפיה.


בשנה האחרונה העליתי את נושא מיתוג הרכבת הקלה בתל אביב שוב ושוב ושוב, מתוך דאגה שמא ניתקע עם רכבת קלה אנונימית חסרת שם וסמליל כמו זו של ירושלים.

הנה החדשות: נתע הזמינה מומחה בינלאומי לענייני מיתוג מערכות תח”צ בשם טוני הארווארד (מחברת TDC) אשר יצר ביחד עם מעצבים מקומיים ספר מותג לרכבת הקלה בתל אביב.

המותג נחשף בהרצאה ב”מתחם הקרון” בשד’ רוטשילד.
אני מודה שהופתעתי. לא תיארתי לעצמי שעניין המיתוג נסגר בשלב כה מוקדם, ולא ציפיתי שהוא יחשף בהרצאה.

סמליל יש, אבל שם למערכת עוד לא בטוח

עברתי כמה וכמה פעמים ב”מתחם הקרון” ושמתי לב לסמליל שני המשולשים אך הייתי בטוח שמדובר בסמליל גנרי להמחשה בלבד.
אז מסתבר שזהו הסמליל הנבחר למערכת. מזל טוב.

תתחדשי תל אביב, יש לך סמליל לרכבת הקלה!

להמשיך לקרוא ←

מאמץ אדיר הושקע ביצירת מדרכה רחבה מאוד ליד הקיריה, ואז בא צה”ל וחירבש הכל


במשך שלוש שנים עבדו על הרחבת המדרכה הזו שכ”כ הייתה נחוצה. העבודות הסתיימו לאחרונה.

המצב הישן – מדרכה צרה עתירת ביקוש. בלתי נסבל.
המצב החדש – הסיוט להולכי הרגל נגמר

ואז הגיע צה”ל והתקין על המדרכה שני מחסומים שחוסמים כמעט את כל רוחב המדרכה ומותרים רק את שביל האופניים פנוי להולכי רגל.

המדרכה הורחבה כדי להיחסם ע”י מחסום. התוצאה: כולם הולכים על שביל האופניים.

אז ברור, האטימות מרתיחה. וההפקרות של המרחב הציבורי יכולה להוציא מהדעת. שהרי המדרכה היא שטח בניהול עיריית ת”א, ואסור ששום גורם יתערב וישנה אותו על דעת עצמו (גם אם מדובר בצה”ל).

אבל בנוסף לזה, אני הולך שם ומאבד את השפיות כשאני רואה את תוצאותיו של הראש הרסר”י. פשוט למות. למות למות למות.
מה הבעיה? הרי הותקן בשטח מחסום עמודים שלא מפריע להולכי הרגל. העמודים נבעלים בקרקע כשמפעילים אותם עם שלט. אז למה לעזאזל צריך עוד מחסום לצידם שיחסום את הולכי הרגל?

כשהעמודים מורמים הם מתפקדים כמחסום, והם לא מפריעים להולכי רגל. אבל לא. אדון רס”ר רוצה עוד מחסום.
סליחה זה לא עוד מחסום מיותר, אלא עוד שניים מיותרים. אני אצלם מכל זווית עד שתבינו כולם שעם צבא כזה נפסיד במלחמה הבאה.
התוצאה: כולם הולכים על שביל האופניים.

אותה תופעה בדיוק מתרחשת על המדרכה הרחבה ברח’ יגאל אלון הצמודה להיכל יד אליהו.
גם שם הותקנו עמודים שנבלעים בקרקע, ואחרי כמה חודשים הותקן שער ברזל שחסם את המדרכה.

גם ליד היכל יד אליהו. כשפניתי לעיריית ת”א קיבלתי תגובה בסגנון “מה אתה רוצה גם ככה המדרכה רחבה.”

אהההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!

 

בקרוב: כניסה מערבית חדשה לתחנת רכבת ת”א מרכז


תחנת הרכבת ת”א מרכז ממשיכה להתרחב ולהשתנות בשיטה של טלאי על טלאי.

במקביל להקמת אולם הנוסעים הצפוני, מוקמת בימים אילו כניסה מערבית למבנה התחנה.
מה שלא ברור לי זה האם הכניסה המערבית תתווסף לכניסה הראשית (הדרומית) או תחליף אותה.

ברחנא אדר’©
ברחנא אדר’©
ברחנא אדר’©
ברחנא אדר’©
ברחנא אדר’©
ברחנא אדר’©

 

פעם זה היה נראה דמיוני: מרכז עזריאלי יהפוך לידידותי לרחוב


מרכז עזריאלי הוא כיום קטסטרופה לחיי הרחוב בת”א.

עזריאלי תוכנן בגישה המעריצה את האובייקט. הרחוב הוזנח לחלוטין.

הוא נהנה ממיקום סופר מרכזי ומסמיכות לנתיבי תחבורה העמוסים ביותר בעיר תוך שהוא מלא בתכנים ובמוקדי משיכה רבים.

במקום לקחת את שני אלה ולייצר מהם מרכז עירוני תוסס, הוא משאיר מדרכות צרות ומסוייטות הכלואות בין חומת אדניות ותנועה סואנת, מרכז את המסחר והפעילויות המזמינות בתוך קניון מנותק מהרחוב ולא מותיר סיכוי לדרכים הסובבות אותו מלבד להיהפך למקומות נוראיים עבור הולכי רגל.

רח’ גבעת התחמושת: זו המדרכה שמרכז עזריאלי משאיר בחלק הכי רחב שלה. כלואה בין תנועה סואנת לחומת אדניות.
דרך בגין: מילא האדניות, כאן המדרכה צרה באופן שהופך את החוויה להולכי הרגל למעיקה, ולעיתים מסוכנת.

קומפלקסים מקבילים לעזריאלי בעולם מוקפים מדרכות רחבות עמוסי הולכי רגל, עם מסחר ועניין רב.
מרכז עזריאלי תוכנן בהתעלמות כה בוטה מהולכי רגל, כך שבשטח נוצרות סיטואציות הזויות כמו זו; חייל אחד שעומד עם תרמיל מספיק כדי לחסום את כל המדרכה ברחוב המרכזי ביותר במטרופולין.

בנקודות מסויימות רוחב המדרכה מספיק לאדם אחד בלבד.
בצווארי הבקבוק של המדרכה צריך לרדת לכביש, מעיק ומסוכן.

כל התמונות הנ”ל צולמו בערב חג, בשעות אחרה”צ כשהרחובות כבר מרוקנים. ביום-יום הייתי צריך לרדת לעומק הכביש כדי לצלם מרוב עומס.

מי שקצת מכיר את המקום יודע שיש מרחק פיסי גדול בין הכביש לקומפלס מרכז עזריאלי, ובכל זאת השטח שהוקצה למדרכה הוא מזערי.

בתמונה ניתן להבחין איזו מדרכה רחבה יכולה הייתה להיות כאן, אך השטח היקר מפז הוקצה לפתחי איוורור לחניון, ולחצר פריקה וטעינה

כבר כמעט עשרים שנה אני חולף בדרך בגין ומשתגע מהסתימות התכנונית של מרכז עזריאלי בכל הקשור לטיפול בפני הקרקע. הקצאת 95% מהשטח החשוב והמשמעותי ביותר בעיר, פני השטח, לאיזור פריקה וטעינה, ולפתח איוורור לחניון תת קרקעי?

יש תופעות לוואי מצערות לכל מיני אופנות בתחום התכנון שאני יכול להבין. אך טעות כזו מוכיחה שבעולם התכנון יש אנשי מקצוע שאין להם הבנה בתחומם.

תיקון המדרכות סביב מרכז עזריאלי – כבר בעתיד הקרוב

עזריאלי רכשו את הקרקע הסמוכה (בית ידיעות אחרונות לשעבר) במטרה להתרחב ולבנות מגדל נוסף, בעיריית ת”א יש כמה אנשים אכפתיים שמודעים לבעית המדרכות וכך נולד מצב שבו העירייה מנצלת את בקשותיהם של עזריאלי כדי לתקן את המצב המעוות.

בית ידיעות אחרונות נהרס בימים אלה. לכאן יורחב מרכז עזריאלי. gavze007©
Ynhockey©

התכנית להרחבת מרכז עזריאלי – עוד מגדל בנוסף לשלושה, והרחבת הקניון.

המגדל החדש יתשנא לגובה מרשים של 337 מטר, כמעט פי 2 מהמגדל העגול של עזריאלי. עד כדי כך גבוה. הוא יכלול כ-90 קומות וצורתו תיהיה אליפסה.

חזית מערבית עתידית של מרכז עזריאלי

להמשיך לקרוא ←

עיריית ר”ג צעקה “גם אני רוצה”, קיימה אירוע אופניים משלה בתגובה לסובב ת”א, והתחבורה הציבורית נדפקה בכל תל אביב רבתי


עיריית רמת גן, אולי במקום לעשות כל דבר “כמו בתל אביב” פשוט תתאחדו עם תל אביב?
למה אנחנו צריכים שני אירועי אופניים זהים בסמיכות של חודשיים? “סובב רמת גן” ו”סובב תל אביב”?

למה מסלולי הרכיבה מותווים ע”י גבולות פוליטים-מוניציפלים ולא מותאמים לחיי העיר?
ואם כבר עשיתם אירוע מיותר, אולי תלמדו משהו על סגירת כבישים?

חסימות כבישים צריך לתכנן

יש אסטרטגיות שונות להתמודדות עם חסימות כבישים. זה מקצוע שלם. בר”ג ניהול העיר מתבצע ברמה כה נחותה עד שאין אפילו התייחסות לנושא; איפה שהאירוע מתקיים, פשוט סוגרים את הצומת עם ניידת משטרה, וכל התחבורה עומדת. כולם צופרים ומעוצבנים. הכאוס המושלם.

ז’בוטינסקי-ר”ג נחסם כליל כדי שכל רוכבי האופניים יעברו. נוסעי התח”צ מתייבשים בתחנות גם מחוץ לר”ג.

“סובב ר”ג באופניים” גרם לסיוט תחבורתי בת”א רבתי. לא ממש דיברו על זה, כי עיקר הנזק נגרם לנוסעי התחבורה הציבורית, אותם אף אחד לא רואה.

תפקיד העירייה לדאוג קודם כל לתחבורה ציבורית

כאשר מתוכנן אירוע שמצריך סגירת כבישים תפקידה הראשון של העירייה הוא לדאוג לתחבורה הציבורית. (יידוע הנוסעים, תכנון מעקפים ותגבור קווים). התחבורה הפרטית כבר תסתדר שהרי הנהגים כבר מקבלים הנחיות ע”י המשטרה איך לעקוף את החסימה. ויש גם וויז.

ובכל זאת, ההתייחסות התחבורתית היחידה של עיריית ר”ג היא לתחבורה הפרטית.

עיריית ר”ג מציבה את השילוט איפה שלא צריך אותו. עבור הנהגים, ולא עבור נוסעי התח”צ

התחבורה הציבורית היא זו שסופגת את המכה הכי קשה. נהג פרטי שנתקע יוצא מהפקק בסוף ומתמרן את דרכו. נוסעי התחבורה הציבורית מתייבשים בתחנה, והאוטובוסים פשוט לא מגיעים.
האוטובוסים לא מבדילים בין שטחי עיריית תל אביב לעיריית רמת-גן. מדובר בעיר אחת לכל דבר. כשעיריית ר”ג חוסמת לשעה את זבוטינסקי, כמעט כל קווי האוטובוס בדרך בגין בתל אביב, שד’ ירושלים ביפו, וכמעט כל קווי האוטובוס בבת-ים מכיוון ר”ג, פשוט לא מגיעים לתחנה.
לנוסעים המתייבשים בתחנה אין שום דרך לדעת על כך שהרי עיריית ר”ג לא חייבת להם כלום כי אלה לא קהל הבוחרים שלה.

זה עוד מקרה שצריך להזכיר לכולנו, שהדרך היחידה לניהול עיר היא עיריית אם אחת לכל השטח (ולא עיריות שונות לת”א, ר”ג ובת-ים שבפועל הן עיר אחת), שתחתה פועל גוף שמנהל את התחבורה הציבורית בכל אותו השטח (מה שנקרא “רשות תחבורה מטרופולינית, וקיים בכל עיר בעולם, פרט לערים בישראל).

 

אין לי בעיה עם דוכני כרטיסי ברכה לשנה טובה באלנבי, אבל למה כל כך מכוער?


בכל תחילת שנה עברית, אפשר לראות את הדוכנים האלה צצים באלנבי (משנה לשנה יש פחות כאלה מטבע הדברים)

דוכן כרטיסי ברכה במיקומו הקבוע כל שנה
ועוד דוכן. בימים הקרובים הם יתמלאו בכרטיסי ברכה

תמיד כשאני מתמרמר על הניראות של של דוכני כרטיסי השנה הטובה, אני מקבל שטף תגובות מתפלשות בנוסטלגיה וחיבה. לרגע אני הופך להיות האויב של כולם.
גם העוברים והשבים מפרגנים ויש אחדות בתמיכה לדוכנים האלה. וגם באינטרנט.

כתבתי בעבר לעיריית ת”א על הדוכנים, וקיבלתי גם מהם תשובה בסגנון. איך אני מעיז להתלונן על משהו כ”כ מסורתי ויפה?

בקיצור, אני לא מאחל לכם להיות אויבי הנוסטלגיה. אתם לא רוצים להיות שם.

נוסטלגיה.

כשאני עובר באלנבי בתקופה הזאת בשנה אני מתחלחל מהכיעור של הדוכנים האלה. אין לי בעיה עם רעיון כרטיסי השנה הטובה והנוסטלגיה. הבעיה שלי שהדוכנים נעשו בלי טיפת מחשבה אל אסטטיקה והתאמה חזותית לרחוב. פשוט חיברו כמה קרשים במסמרים, שמו יריעת פלסטיק והעמידו את הכל בצורה רעועה וחפיפיניקית.

אם עיריית תל אביב מאשרת את הדוכנים האלה, כדאי שתיקח אחריות גם על הניראות שלהם ולא תיתן לכל אחד לחבר כמה קרשים ולמקם את זה כראות עיניו.

הנה, דוכני רחוב יכולים להיראות טוב:

 

“מנהרת גבעון” תקשר בין חניון גבעון לקניון גינדי, ולא תאפשר לסתם אנשים שלא קונים לחצות את הכביש


“מנהרת גבעון” היא מנהרה שאושרה לבנייה מתחת לרח’ החשמונאים. המנהרה, לרכבים ולהולכי רגל, תקשר בין חניון גבעון החדש לבין חניון קניון גינדי מעברו השני של רח’ החשמונאים.

 

מתוך נספח הבינוי שהוגש

אין לי בעיה עם המנהרה הזו. תבנו.
אבל מה חסר לי כאן? אם כבר מקימים מנהרה מתחת לתשתית ציבורית, מדוע לא מאפשרים לציבור לגשת אליה מרח’ החשמונאים?
מה.. זה כל מה שיש לכם בראש? קניות ומכוניות?

מתוך נספח הבינוי שהוגש

 

עדכון מהמקוף של מגדלי טיילת דוד


המקוף שבין הרחובות הרברט סמואל, טרומפלדור, הירקון והירדן ממשיך להיבנות ולהשתנות.

קומות הבסיס של מגדל האופרה עוברות חיפוי מחדש. במקביל נסגר הקניון ומומר למלון.
צילום מכיוון רח’ הירדן
מה שהיה עד לא מזמן חניון משמים הופך לצמד מגדלים. מגדל מגורים ובית מלון.
המגדל הזה עבר שריפה עוד בהיותו אתר בנייה, ונזקי השריפה ניכרים עליו
רחוב הירקון הוא נוראי עבור הולכי הרגל, נקווה שהצד השני יהיה יותר אטרקטיבי
אחד המבנים החדשים הסמוכים למקוף (מלון בראון) נבנה כך שחלקו זיזי מעל המדרכה. כמו ארקדה, רק ללא העמודים. התוצאה היא מדרכה רחבה ומוצלת בחלקה.
ויש גם בניין לשימור בתחום המקוף, כאשר מעליו נבנה מגדלון.

לעדכון הקודם מאותו המקום בדיוק

התקדמות הקמת המבנה הדרומי של תחנת רכבת השלום


תחנת רכבת השלום, בדומה לתחנת רכבת מרכז, מתרחבת גם היא בדמות מבנה מבואה נוסף.
המבנה מוקם בקצב איטי מאוד, כדי לא לפגוע בפעילות התחנה.

בסופו של דבר יותקן גג מכוער מעל הקונסטרוקציה היפה הזאת, כי האדריכל תכנן גג גלי לא פונקציונלי, ולא רצו לקלקל את התכנית המקורית שלו משנות ה-90 לגג גלי משני צידי גשר השלום.

כך זה נראה לפני כמה חודשים:

לפי אחת התכניות שמצאתי, נראה שהאולם הדרומי יהיה שונה במעט מהאולם הצפוני;

באולם הדרומי מתוכנן מפלס נוסף מעל קומת הרחוב שיתחבר אל שני גשרים עתידיים שיתחברו למגדלים שיבנו בסמוך לאיילון.
כמו כן החתך מראה מעבר של מסילה רביעית בתחנה, דבר שעדיין לא קיים היום ולא ידוע מתי יבוצע. את השאלות האלה יש להפנות למשרד התחבורה ורכבת ישראל.

המפלס העליון תלוי מעל אולם הנוסעים. לא ידוע לי אם הוא יבנה כבר בשלב הראשון או שזה שלב ב’
בחתך הבא אפשר לראות את המבנה הצפוני (מימין) והדרומי (משמאל) ופער הגובה בינהם.

עדכון בנייה: מגדל Toha


מגדל TOHA צומח לגובה ומשנה את פני המרחב בדרך השלום

הדמיה של המגדל המתוכנן:

 

 

הדמיה: מעצב רון ארד©

הדמיה של צמד המגדלים המתוכנן. המגדל הגבוה בינהם מוגדר שלב שני של הפרוייקט. בשלב הזה אין מידע מתי תתחיל בנייתו.

הדמיה: מעצב רון ארד©

הגיע הזמן לפתוח את מוזיאון ארץ ישראל לתל אביב


לא להיבהל מאורך הרשומה! הרוב כאן זה תמונות!

בשנים האחרונות, נתחי קרקע גדולים ומשמעותיים בעיר שהיו סגורים ונסתרים מהציבור, “שוחררו” והפכו לחלק מהמרחב הציבורי של העיר ואף זכו להצלחה בדמות תנועת מבקרים רבה.

בין המקומות האלה אפשר למנות את חצי האי הירקוני (נמל ת”א וגני התערוכה הישנים) מתחם התחנה, דרום הקיריה (איזור שמותג ע”י החייאת השם “שרונה”), טיילת רידינג, פארק מדרון יפו, בריכת גורדון וחלקים מהאזור המזרחי של פארק הירקון הצמודים לרמת החייל.
לדעתי, מוזיאון ארץ ישראל צריך להיות ה”שחרור” הבא.

רובנו מכירים/ות את מוזיאון ארץ ישראל, אבל לא מעריכים/ות נכון את היקף הקרקע אותה הוא תופס, ואת האיכות הנדירה שלה.

זוהי קרקע של 120 דונם, הכלואה בין שד’ רוקח מדרום, דרך נמיר במערב, רח’ לבנון בצפון ומרכז רבין במזרח. חוצצת בין רמת אביב למרכז תל אביב.
הקרקע משופעת. האזור המערבי נמוך והאזור הצפוני-מזרחי בגובה של רמת אביב.
בחלק המערבי של הקרקע ישנה גבעה (כן, דווקא בחלק הנמוך של הקרקע) הידועה בשם “תל קסילה” – תל ארכיאולוגית עם 12 שכבות של יישובים. זהו למעשה האתר הארכיאולוגי הראשון בארץ מאז הקמת המדינה.
באיזור המזרחי יותר נמצאים רוב הביתנים שהם למעשה המוזיאון עצמו.

הנה מפה של מוזיאון ארץ ישראל שמצאתי באתר האינטרנט של המוזיאון:

המפה מודרמת. הצפון למטה והדרום למעלה
המפה מודרמת. הצפון למטה והדרום למעלה

המוזיאון עצמו תופס בנטו שטח מזערי מהקרקע. רק הסימונים הכתומים הם חללים מוזיאלים (וגם על זה אערער בהמשך).
כדי להבליט את הדלות, העברתי את המפה בפוטושופ וסימנתי באדום את כל שטחי המוזיאון שאינם משמשים לתצוגה מוזיאלית. השטחים הפתוחים.

RED
בצבע אדום – שטחים פתוחים ללא תצוגה מוזיאלית. אני מעריך שמדובר במעל ל95% מהשטח

טוב, יש בשטחים הפתוחים תצוגה מסויימת, אך לאור מצבה (המתואר בהמשך) לא יהיה מופרך לטעון שמדובר בגן נטוש.

אז מה יש בין הביתנים? מה זה אותו שטח פתוח? מה זה השטח הצבוע באדום?
בדיוק על זה רציתי לדבר.

אם תהיתם מה פתאום כמה ביתנים שמפוזרים בשטח מגודרים ומכונים “מוזיאון” אז רק אזכיר שזהו טיפוס מוכר ונפוץ של מוזיאונים ולא המצאנו שום דבר. זה בסדר.

אחת הדרכים לארגון מוזיאון היא ע”י חלוקה לביתנים במרחב פתוח.
בד”כ קוראים לזה בעולם “Landesmuseum”. מוזיאון ארץ ישראל הוא מוזיאון מטיפוס זה.
עם זה לכשעצמו אין לי בעיה.

אבל:

  • צריך הצדקה לסגירת חטיבת קרקע כה גדולה לטובת מוזיאון-ביתנים. הרי אפשר להכניס את כל תכולתו של מוזיאון ארץ ישראל בבניין אחד בינוני במרכז העיר. הגיוני שסגירת קרקע עבור מוזיאון תיעשה במקרה שיש ערך מוזיאלי לשטח התחום או שהתצוגה מחייבת שטח חוץ  (כדוגמת גן בוטני / זאולוגי)
    כמעט כל התצוגה של מוזיאון ארץ ישראל מוצגת בהקשר סטרילי ללא קשר לסביבתה.
    בשטח המוזיאון אכן ישנו אתר ארכיאולוגי, אך כפי שאטען בהמשך, הוא אינו חלק פעיל מהמוזיאון ויתכן שהוא לא יותר מתירוץ לסגירת השטח.
  • אם כבר סוגרים חטיבת קרקע כה גדולה לטובת מוזיאון, מוטב היה להשקיע מאמץ עילאי בטיפוח השטח הזה.
    בפועל, רוב השטח מופקר ואף עזוב לחלוטין. בהמשך אביא דוגמאות. ממש קשה יהיה לצופה להאמין שהן צולמו במקום שמכנה עצמו מוזיאון.
  • כששטח כ”כ גדול בתוך העיר סגור ומגודר, יש לדאוג למרחב הציבורי העוטף אותו. מדרכות ברוחב תקין, שבילי אופניים, צל, ולפחות טיפ-טיפה מרחב ציבורי. כזה שאפשר לשבת בו על ספסל. מוזיאון ארץ ישראל לא משאיר מדרכה ראויה.

של מי המוזיאון?

מוזיאון ארץ ישראל הוא תאגיד של עיריית תל אביב-יפו. זה לא שטח פרטי. העירייה הקצתה את השטח והקימה אותו. השטח שייך לרשות המקומית תל אביב יפו.
הבסיס להקמת המוזיאון היה אוספיו הפרטיים של ד”ר ולטר מוזס, שהורה עוד בצוואתו לייעד את אוסיפיו עבור מוזיאון שיוקם בת”א.

מוזיאון שהתחיל בקול תרועה רמה, והמשיך בקול ענות חלושה

בעת הקמתו מוזיאון ארץ ישראל, פיתח הרבה ציפיות. למעשה הוא היה המוזיאון הגדול המיועד היחיד. הוא הקדים את בניין מוזיאון ת”א ומוזיאון ישראל בירושלים.
האדריכל מיכאל יעקובסון (בבלוג “חלון אחורי“) איתר כמה תמונות ארכיון שהעידו כי לשם היה מביא ראש עיריית ת”א את כל אורחיו רמי הדרג: נדבנים, ראשי מדינות, שגרירים ונשיאים. 

 למעשה עד פתיחת מוזיאון תל אביב לאמנות היה מוזיאון ארץ ישראל מרכז התרבות המוזיאלי של העיר.להמשיך לקרוא ←

תכנית שהופקדה במחוזית תאחה את הנתק בין נוה צדק למתחם הטקסטיל


בין שכ’ נוה צדק למתחם הטקסטיל (מתחם הטקסטיל הוא שם לא רשמי לתרכובת מבנים בני כ-17 קומות מול גן צ’ארלס קלור) ישנו איזור מוזנח שבחלקו הוא מדבר חניונים ומבנים מתפוררים. באיזור זה העירייה לא מספקת היתרי בנייה בהמתנה לתכנית כוללת.

התכנית שהופקדה לאחרונה בוועדה המחוזית ממשיכה את אופי הבנייה הנווה צדקי מערבי עד למתחם הטקסטיל, כאשר הדופן הסמוכה לרח’ המרד (כלומר למתחם הטקסטיל) תיבנה בגובה גבוה יותר, של כ5 קומות, ואיזור זה מיועד למלונות.

רוח התקופה ניכרת בתכנית החדשה:

קל מאוד לראות איזה אופי בנייה אומץ ואיזה נזנח. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
אם התכנית הייתה מאושרת בשנות ה70, מימדי המבנים היו גדולים בהרבה. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
מתוכנן גם גן ציבורי חדש, דבר שכה חסר בנוה צדק, שכונה שתוכננה ללא גנים ציבורים. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
איזור המלונות בולט בהדמיה – ממוקם אל מול כיכר השעות היפות (בין בית התעשיינים למלון דן פנורמה)
בהדמיה מסומן גשר בין אחד המבנים לבין כיכר השעות היפות. כיכר השעות היפות הכושלת. העירייה עוד לא אמרה את מילתה האחרונה בנוגע לכיכר הזו ולמיטב הבנתי היא מגששת בניסיון למצוא לה פיתרון. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
מבט מתוך כיכר השעות היפות. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
מבט מרח’ המרד. מקור: יובל קדמון אדר’ ©
מבט מרח’ המרד, מכיוון צפון לדרום. מקור: יובל קדמון אדר’ ©

משפט חכם ששמעתי פעם: לכל תזה יש אנטיתזה וכעבור תקופה הם משתלבים והופכים לסינתזה.

לדעתי תכנית התפר החדשה היא טובה, אולם היא יותר מידיי אנטיתזה ופחות מידיי סינתזה.
היה צריך לייצר יותר הדרגה בין הבנייה הגבוהה של מתחם הטקסטיל לבנייה הנמוכה של נוה צדק.
כלומר השורה הראשונה הייתה צריכה להיות מבונה יותר, גבוהה יותר ובעיקר מתקשרת יותר עם מתחם הטקסטיל.